א

עוֹמֵד אֲנִי בָּאֹפֶל וּכְמוֹ עִוֵּר,

כִּי מֶבָּטִי הַמְחַפְּשֵׂךְ רֵיקָם חוֹזֵר.

דָּחְקוֹ שֶׁל יוֹם בָּהוּל לִי רַק מָסָךְ

אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרָיו אָחוּשׁ אוֹתָךְ.

מַמְתִּין אֲנִי כִּי יַעֲלֶה – אוּלַי –

זֶה הַמָּסָךְ מֵאֲחוֹרָיו חַיִּים חַיַּי,

מֵאֲחוֹרָיו חֻקַּת חַיַּי וּמִשְׁפָּטִי,

וּבְכָל זֹאת: מוֹתִי.

ב

אֵלַי אַתְּ מִתְרַפֶּקֶת וְלֹא בְּבוּז,

כִּי אִם כְּאֶל חֵמָר שֶׁהִיא לוֹ דְפוּס

יָדוֹ שֶׁל הַיּוֹצֵר, הַחֲזָקָה.

בַּחֲלוֹמִי רָאִיתִי דְּמוּת זַכָּה –

אֲבָל הִנֵּה עָיְפָה, הִנֵּה רָפְתָה,

הִנֵּה שְׁמָטַתְנִי וַאֲנִי מְכִתָּה.

ג

הָיִית מִכָּל נָשִׁים לִי אִמָּהִית,

וְכִגְבָרִים הָיִינוּ חֲבֵרִים.

הָיִית יְפַת-הַתֹּאַר לִיצָרִים

וּתְכוּפוֹת יַלְדָּה קְטַנָּה הָיִית.

רַכּוֹת מִכָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ אָרַחְתִּי,

קָשִׁית מִכָּל אֲשֶׁר עִמִּי שָׂרָה.

הָרוֹמַמָה הָיִית בָּהּ נִתְבָּרַכְתִּי –

וְהָיִית לִי לִתְהוֹם לְבָלְעֵנִי פְּעוּרָה.

מרס 1901