שָׁמַעְתִּי, שֶׁהָיָה אוֹרֵג בְּאַחַד הַכְּפָרִים. וְהָיָה עוֹבֵד וְאֵינוֹ מוֹצֵא דֵי פַּרְנָסָתוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי יְגִיעָה רַבָּה. אֵרַע, שֶׁאָדָם מִן הָעֲשִׁירִים הָיָה גָר קָרוֹב לוֹ, וְעָשָׂה סְעֻדָּה וְהִזְמִין אֶת הָאֲנָשִׁים אֵלֶיהָ. בָּא הָאוֹרֵג וְרָאָה שֶׁבְּנֵי־אָדָם שֶׁבְּגָדִים נָאִים עֲלֵיהֶם מַגִּישִׁים לָהֶם אֶת הַמֻּבְחָרִים שֶׁבַּמַּאֲכָלִים, וּבַעַל הַבַּיִת חוֹלֵק לָהֶם כָּבוֹד בִּגְלַל תִּפְאֶרֶת בִּגְדֵיהֶם. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אִלּוּ הָיִיתִי מַחֲלִיף מְלָאכָה זוֹ בִּמְלָאכָה קַלָּה הֵימֶנָּה וּמְרֻבַּת הַשָּׂכָר, הָיִיתִי צוֹבֵר לִי הוֹן וְקוֹנֶה לִי בְגָדִים מְפֹאָרִים, וְהָיָה עֶרְכִּי עוֹלֶה, וְהָיִיתִי מְכֻבָּד בְּעֵינֵי בְּנֵי־אָדָם”. הִסְתַּכֵּל וְרָאָה אַחַד הַמְשַׂחֲקִים הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה לְהָטִים. שֶׁנִּמְצָא בְּאוֹתָהּ סְעֻדָּה, שֶׁעָלָה לְחוֹמָה גְבוֹהָה וְנִשָּׂאָה, וְהִפִּיל עַצְמוֹ לָאָרֶץ וְקָם נִצָּב עַל רַגְלָיו. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה כְמַעֲשֶׂה זֶה, וְלֹא יִבָּצֵר מִמֶּנִּי”. עָלָה לַחוֹמָה וְהִפִּיל עַצְמוֹ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לָאָרֶץ נִשְׁבְּרָה מַפְרַקְתּוֹ וָמֵת.

וְאֵינִי מְסַפֶּרֶת לְךָ סִפּוּר זֶה, אֶלָּא כְדֵי שֶׁתְּבַקֵּשׁ פַּרְנָסָתְךָ רַק בְּדֶרֶךְ אַחַת שֶׁאַתָּה מַכִּיר וְיוֹדֵעַ אוֹתָהּ, וְשֶׁלֹּא תִשְׁתַּלֵט עָלֶיךָ הַתַּאֲוָה וּתְבַקֵּשׁ מַה שֶּׁאֵינוֹ מֵעִנְיָנֶיךָ". אָמַר לָהּ בֶּן־זוּגָהּ: “לֹא כָּל יוֹדֵעַ דַּעַת יוֹצֵא בְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ, וְלֹא כָל נִבְעָר מִדַּעַת אוֹבֵד בְּבַעֲרוּתוֹ. וּכְבָר רָאִיתִי אֶת נְבוֹן־הַלַּחַשׁ הַמֻּמְחֶה לִלְחשׁ עַל הַנְּחָשִׁים וְהַמַּכִּיר אוֹתָם, שֶׁהַרְבֵּה פְעָמִים יֵשׁ שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וַהֲרָגוֹ, בְּעוֹד שֶׁהִשְׁתַּלֵּט עֲלֵיהֶם זֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וּמַכִּיר בָּהֶם כָּל עִקָּר, וְאֵין לוֹ כָּל יְדִיעָה בְעִנְיָנֵיהֶם”. לֹא שָׁמַע לְקוֹל אִשְׁתּוֹ וְקָנָה אֶת הַחֵפֶץ. וְהֶחֱזִיק בְּמִנְהָג זֶה, קוֹנֶה מִן הַגַּנָּבִים בְּלִי מְחִיר, עַד שֶׁנָּפַל עָלָיו חֲשָׁד, וְנִשְׁמַד עַל־יְדֵי־כָּךְ.