צֵל דַּק רוֹעֵד עַל־פְּנֵי הַבַּקְשָׁה

הַדַּיָּגִים, כְּסוּפֵי־זָקָן, יַפְלִיגוּ

עֲלֵי גַלֶּיהָ חֲרִישֵׁי־הָעֶרֶב –

לַצַּיִד הַלֵּילִי הֵם נִשָּׁאִים.

צוֹפֶה יָרֵח – וַאֲנִי.

הַמְּשׁוֹטִים חוֹצִים הַמַּיִם.

הָרֶשֶׁת מִתְעַמְּקָה וּמַעֲמֶקֶת.

קַשְׂקַשֵּׂי־גָבִישׁ בּוֹרְקִים בָּאַפְלוּלִית.

הוֹ, יַלְדֵי־זִרְמָה נָאִים!

נֶהֱנֶה יָרֵחַ – וַאֲנִי.

אֶל מוּל שׁוּלָיו שֶׁל הַר־הַיַּעַר הַשָּׁחוֹר

נְבוֹכוֹת הֵן הַסִּירוֹת הָאֲפוֹרוֹת.

בָּאוֹת בַּעֲרָפֶל, וּלְיַד חוֹפִים אוֹבְדִים

נִגּוּן שֶׁל כְּפָר מָתוֹק נוֹגֵן.

קַשּׁוּב יָרֵחַ – וַאֲנִי.

בְּרוּכִים הֱיוּ, הַדַּיָּגִים עַל פְּנֵי עַמְקוּת אִלְּמָה!

שְׂאִי בְּרָכָה, תִּזְמֹרֶת־כְּפָר הוֹמָה!

אֲוִיר־הַלֵּיל הָרַךְ גּוֹמֵעַ בִּרְכוֹתַי.

נַפְשִׁי־סִירָה תָּשׁוּט עַל־פְּנֵי הַבַּקְשָׁה.

מַחֲרִישׁ יָרֵחַ – וַאֲנִי.