סִפְּרוּ שֶׁמֶּלֶךְ עָרִיץ מִמַּלְכֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה יוֹשֵׁב בְּאַחַד הַיָּמִים עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ. רָאָה אָדָם שֶׁנִּכְנַס אֵלָיו בְּשַׁעַר חֲצֵרוֹ, וְלוֹ צוּרָה מוּזָרָה וּמַרְאֶה מַבְהִיל, וְסָלַד בְּחִיל מֵהִתְנַפְּלוּתוֹ עָלָיו, וְנִבְעַת מִמַּרְאֵהוּ. קָפַץ לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: “מִי אַתָּה הָאִישׁ? וּמִי נָתַן לְךָ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אֵלַי, וְצִוָּה עָלֶיךָ לָבוֹא אֶל חֲצֵרָי?” אָמַר לוֹ: “בַּעַל הֶחָצֵר צִוָּנִי, וְלֹא יְעַכֵּב אוֹתִי שׁוֹמֵר סַף, וְאֵינִי זָקוּק בִּכְנִיסָתִי אֶל מְלָכִים לִרְשׁוּת, וְאֵינִי נִרְתַּע מִשֻׂלְטָאן וְתַכְסִיסָיו וְלֹא מֵרֹב שׁוֹמְרָיו. אֲנִי הוּא שֶׁלֹּא אֵרָתַע מֵעָרִיץ שׁוֹלֵט, וּמֵהַתְקָפָתִי גַם אֶחָד לֹא יִמָּלֵט. אֲנִי הוֹרֵס הַתַּעֲנוּגוֹת וּמַפְרִיד הַחֲבִילוֹת”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה, נָפַל עַל פָּנָיו, וְחִלְחְלָה הַחֲרָדָה בְתוֹךְ גּוּפוֹ וְנָפַל מִתְעַלֵּף. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר אָמַר לוֹ: “מַלְאַךְ הַמָּוֶת אַתָּה?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “מַשְׁבִּיעַ אֲנִי אוֹתְךָ שֶׁתִּתֵּן לִי שְׁהוּת יוֹם אֶחָד לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה לַחֲטָאַי, וְאֶתְנַצֵּל לִפְנֵי אֱלֹהַי, וְאַחֲזִיר לְבַעֲלֵיהֶם אֶת הַמָּמוֹן שֶׁבְּאוֹצְרוֹתַי, וְלֹא אֶשָּׂא עַל עַצְמִי צָרַת חֶשְׁבּוֹנָם, וְזַעֲקוֹת תּוֹכְחוֹתֵיהֶם”. אָמַר מַלְאַךְ הַמָּוֶת: “מָה רָחוֹק הַדָּבָר, מָה רָחוֹק הַדָּבָר. אֵין דֶּרֶךְ לְכָךְ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת אָמַר לוֹ: " מָה רָחוֹק הַדָּבָר, אֵין דֶּרֶךְ לְכָךְ, וְכֵיצַד זֶה אֶתֵּן לְךָ שְׁהוּת, וִימֵי חַיֶּיךָ הֵם בְּחֶשְׁבּוֹן מְנוּיוֹת, וּנְשִׁימוֹתֶיךָ בְמִסְפָּר סְפוּרוֹת, וְעִתּוֹתֶיךָ קְבוּעוֹת וּכְתוּבוֹת". אָמַר לוֹ: “תֵּן לִי שְׁהוּת שָׁעָה אַחַת”. אָמַר לוֹ: “בְּעוֹד אַתָּה מַסִּיחַ אֶת דַּעְתְּךָ כְּבָר מָלְאָה מִדַּת נְשִׁימוֹתֶיךָ וְלֹא נִשְׁאֲרָה לְךָ אֶלָּא נְשִׁימָה אַחַת בִּלְבָד”. אָמַר לוֹ: “וּמִי יִהְיֶה אֶצְלִי כְּשֶׁאוּבַל אֶל קִבְרִי?” אָמַר לוֹ: “לֹא יִהְיוּ אֶצְלְךָ אֶלָּא מַעֲשֶׂיךָ”. אָמַר לוֹ: “אֵין בִּי מַעֲשִׂים”. אָמַר לוֹ: “אֵין סָפֵק שֶׁגֵּיהִנָּם יִהְיֶה מְקוֹם מְנוּחָתֶךָ וְאֶל חֲרוֹן־אַף הַכֹּל־יָכֹל הֲלִיכָתֶךָ”. נָטַל אֶת נִשְׁמָתוֹ, נָפַל וְכָרַע צוֹנֵחַ מֵעַל כִּסֵּא־מַלְכוּתוֹ, וְנָפַל לָאָרֶץ. קָם שָׂאוֹן בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי מַמְלַכְתּוֹ וְהוּרְמוּ הַקּוֹלוֹת וְעָלוּ הַזְּעָקוֹת וְהַבְּכִיּוֹת. וְאִלּוּ הָיוּ יוֹדְעִים מַה שֶּׁהוּא נִמְצָא בוֹ מִכַּעַס אֱלֹהִים, הָיְתָה עָלָיו מְרֻבָּה יוֹתֵר בְּכִיָּתָם, וַחֲזָקָה וְרַבָּה יוֹתֵר יִלְלָתָם,

וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר