לוגו
סִפּוּר הַכּוּשִׁי הַשְּׁלִישִׁי
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

“בְּנֵי־דוֹדַי, כָּל מַה שֶׁסִּפֵּר זֶה הֶבֶל הוּא. הֲרֵי אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם סִבַּת כְּרִיתַת אֲבָרִי, וְרָאוּי הָיִיתִי לְיוֹתֵר מִכֵּן, מִשּׁוּם תּוֹעֵבָה שֶׁעָשִׂיתִי עִם גְּבִרְתִּי וְעִם בֶּן־גְּבִרְתִּי. וְהַסִּפּוּר שֶׁעִמִּי אָרֹךְ הוּא וְאֵין זֶה הַזְּמַן לְסַפְּרוֹ עַכְשָׁו. הַבֹּקֶר, בְּנֵי דוֹדַי, קָרוֹב הוּא, וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁיַעֲלֶה עָלֵינוּ הַשַּׁחַר וְעִמָּנוּ תֵבָה זוֹ, וְנִפָּרַע לְשִׁמְצָה בִּבְנֵי אָדָם וְנִתְחַיֵב בְּנַפְשֵׁנוּ. עֲלֵיכֶם לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת, וּכְשֶׁנִּפְתַּח אוֹתָהּ וְנִכָּנֵס לְאַרְמוֹנֵנו, אֲנִי מַגִּיד לָכֶם סִבַּת כְּרִיתַת אֲשָׁכָי”.

טִפֵּס וְעָלָה עַל הַקִּיר וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת, וְנִכְנְסו וְשָׂמוּ אֶת הַפַּנָּס וְחָפְרוּ חֲפִירָה בְּגֹדֶל עֵרֶךְ הַתֵּבָה בֵּין אַרְבָּעָה קְבָרִים. וְהָיָה כָּאפוּר חוֹפֵר וְצַוָּאבּ מַסִּיעַ אֶת הֶעָפָר בַּקֻּפָה עַד שֶׁחָפְרוּ כַּחֲצִי קוֹמַת־אָדָם. שָׂמוּ אֶת הַתֵּבָה בַּחֲפִירָה וְהֶחֱזִירוּ עָלֶיהָ אֶת הֶעָפָר וְיָצְאוּ מִבֵּית־הַקְבָרוֹת וְהֶחֱזִירוּ אֶת הַדֶּלֶת לִמְקוֹמָהּ וְנֶעֶלְמוּ מֵעֵינָיו שֶׁל גָאנִם בֶּן אַיוּבּ. כְּשֶׁעָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם לְגָאנִם וְיָדַע שֶׁהוּא יְחִידִי, נִתְעַסְּקָה מַחְשַׁבְתּוֹ לָדַעַת מַה הוּא הַטָּמוּן בַּתֵּבָה, וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי מַה הוּא הַטָּמוּן בּתֵּבָה”. הֶאֱרִיך רוּחוֹ עַד שֶׁעָלָה הַשַּׁחַר וְהִבהִיר וְנִגְלָה אוֹרוֹ. יָרַד מֵעַל הַתָּמָר וְהֵסִיר אֶת הֶעָפָר בְּיָדוֹ עַד שֶׁחָשַׂף אֶת הַתֵּבָה, וְחִלֵּץ אוֹתָהּ. נָטַל אֶבֶן וְהִכָּה בָּהּ אֶת הַמַּנְעוּל וְשִׁבֵּר אוֹתוֹ. הֵסִיר אֶת כְּסוּיָהּ וְהִסְתַּכֵּל בָּהּ וּמָצָא נַעֲרָה יְשָׁנָה, שֶׁהִפִּילוּ עָלֶיהָ תַרְדֵּמָה עַל־יְדֵי סַם הַבַּנְג, וּנְשִׁימָתָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, וְהִיא בַּעֲלַת חֵן וָיֹפִי, וְתַכְשִׁיטִים עָלֶיהָ וְשֵׁרוֹת זָהָב וַעֲנָקִים שֶׁל אֲבָנִים יְקָרוֹת הַשֹּׁווֹת מַלְכוּת הַשֻּׂלְטָאן, וְלֹא תְסֻלֶּאנָה בְהוֹן. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָה גָאנִם הֵבִין שֶׁהִתְנַכְּלוּ לָהּ וְהִרְדִימוּ אוֹתָה. וּכְשֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ הַדָּבָר, טִפֵּל בָּהּ עַד שֶׁהוֹצִיאָה מִן הַתֵּבָה, וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבָּהּ. וּכְשֶׁנָּשְׁמָה אֶת הָרוּחַ וְנִכְנָס הָאֲוִיר בִּנְחִירֶיהָ וּבִכְלֵי־נְשִׁימָתָּה, הִתְעַטְּשָׁה וְכִעְכְּעָה וְהִשְׁתָּעֲלָה וְנָפְלָה מִתּוֹךְ לוֹעָהּ קוּרְצַת בַּנְג, שֶׁאִלּוּ נָשַׁם אוֹתוֹ הַפִּיל הָיָה יָשֵן מִלַּיְלָה עַד לָיְלָה. פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ וְנָשְׂאָה אֶת מַבָּטָהּ בִּדְבָרִים נִמְלָצִים: “אוֹי לְךָ, הָרוּחַ, אֵין בְּךָ לֹא לְהָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ הַצְּמֵאָה. וְלֹא אֶת הָרָוָה לְשַׁעֲשַׁע. הֵיכָן זַהְר אַלְבֻּסְתָּאן?” לֹא עָנַה אוֹתָהּ אָדָם. פָּנְתָה כֹּה וָכֹה וְאָמְרָה: “הוֹי צַבִּיחָה, שַׁגַ’רַתְּ אַלדַּרר, נוּר־אִלְהֻדָה, נַגַ’ם אַלצֻּבְּח. הַעֵרוֹת אַתֶּן! נֻזְהָה, חֻלְוָה, טַ’רִיפָה, דַּבֵּרְנָה!” לֹא עָנָה אוֹתָהּ אָדָם. שׁוֹטְטָה בְּמַבָּטָהּ סְבִיבָה וְאָמְרָה: “הוֹי לִי כִּי הוֹרִידוּנִי לִקְבָרוֹת. הוֹי אַתָּה הַיּוֹדֵעַ אֲשֶׁר בַּלְּבָבוֹת, וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעֵת תְּחִיַּת־הַמֵּתִים, מִי הוּא זֶה שֶׁנְּטָלַנִי מִבֵּין הַוִּילָאוֹת וְחַדְרֵי־חֲדָרִים, וְהִנִּיחַנִי בֵּין אַרְבָּעָה קְבָרים?” וְהָיָה כָל זֶה כְּשֶׁגָּאנִם עוֹמֵד עַל רַגְלָיו לְפָנֶיהָ. אָמַר לָה: “גְּבִרְתִּי, אַל תִּתְּנִי דַעְתֵּךְ לֹא לְחַדְרֵי חֲדָרִים וְלֹא לְאַרְמוֹנוֹת וְלֹא לִקְבָרִים. אֵין כָּאן אֶלָּא גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ עַבְדֵךְ הַלּוֹהֵט מֵאַהֲבָתֵךְ, נָחָהוּ יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת לְהַצִּילֵךְ מִן הַצָּרוֹת, וּלְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֶּךָ”, וְשָׁתַק.

כְּשֶׁנִּתְבָּרֵר לָהּ הָעִנְיָן אָמְרָה: “מְעִידָה אֲנִי שֶׁאֵין אֵלוֹהַּ זוּלָתִי אַללָּה, וּמְעִידָה אֲנִי שֶׁמֻחַמָּד שְׁלִיחַ אַללָּה”, וּפָנְתָה אֶל גָאנִם אַחֲרֵי שהִנִּיחָה שְׁתֵּי יָדֶיהָ על חָזֵהוּ, וְאָמְרָה לוֹ בִּדְבָרִים מְתוּקִים: “הוֹי עֶלֶם מְבֹרָךְ, מִי הוּא שֶׁהֵבִיא אוֹתִי לְמָקוֹם זֶה? הֲרֵי כְּבָר הִתְעוֹרַרְתִּי”. אָמַר לָהּ: “שְׁלֹשָה סָרִיסִים כּוּשִׁים בָּאוּ, כְּשֶׁהֵם נוֹשְׂאִים תֵּבָה זוֹ”. סִפֵּר לָהּ כָּל מַה שֶׁאֵרַע, וְכֵיצַד הֶעֱרִיב עָלָיו הַיּוֹם, עַד שֶׁהָיָה סִבָּה לְהוֹצִיאָהּ בְּשָׁלוֹם, שֶׁאִלּוּלֵא כֵן הָיְתָה מֵתָה בַחֲנִיקָה. אַחַר־כָּך שָׁאַל אוֹתָהּ לְעִנְיָנָהּ וְסִפּוּרָהּ. אָמְרָה לוֹ: “עֶלֶם, הַתּוֹדָה לָאֵל שֶׁהֱטִילַנִי אֵצֶל שֶׁכְּמוֹתְךְ. מֵעַתָּה קוּם וְהַנִּיחֵנִי בַתֵּבָה וּכְשֶׁתִּמְצָא גָמָל או פָרָד, שָׂכְרֶנּוּ שֶׁיִּשָּׂא תֵבָה זוֹ וְיוֹבִילֵנִי לְבֵיתְךָ וּכְשֶׁאֶהְיָה שָׁם יִהְיֶה לִי כָל טוֹב, וַאֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּרִי וְאַגִּיד לְךָ כָּל מַה שֶׁמָּצָא אוֹתִי. וְתָבוֹא עָלֶיךָ טוֹבָה עַל-יָדִי”. שָׂמַח וְיָצָא מִבֵּית-הַקְּבָרוֹת. וּכְבָר עָלָה הַשֶּׁמֶשׁ וְהֵאִיר וְהָיָה הַיּוֹם מַזְהִיר.

וְהָיוּ עוֹבְרֵי־דְרָכִים מְצוּיִים. שָׂכַר אָדָם שֶׁפִּרְדָתוֹ עִמוֹ וֶהֶבִיאוֹ לְבֵית־הַקְּבָרוֹת. טָעַן אֶת הַתֵּבָה עַל הַפִּרְדָה, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִנִּיחַ אֶת הַנַּעֲרָה בְתוֹכָהּ וְנָפְלָה אַהֲבָתָהּ בְּתוֹךְ לִבּוֹ, וְהָלַךְ עִמּוֹ כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ, שֶׁכֵּן הָיְתָה זוֹ נַעֲרָה הַשָּׁוָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דִינר זָהָב, וְעָלֶיהָ תַּכְשִׁיטִים וּלְבוּשִׁים הַשָּׁוִים הוֹן יָקָר. וְאַךְ הִגִיעַ בֶּטַח לַחֲצֵרוֹ, פָּרַק אֶת הַתֵּבָה וּפְתָחָהּ.

הִרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבָּעִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שגָאנִם בֶּן אַיּוּבּ הַגִיעַ לַחֲצֵרוֹ עִם הַתֵּבָה וּפְתָחָהּ וְהוֹצִיא אֶת הַנַּעֲרָה מִתּוֹכָהּ הִסְתַּכְּלָה וּמָצְאָה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁנָּאֶה הוּא מֻצָּע שְׁטִיחִים מְגֻוָּנִים, וְהַגְּוָנִים מַרְחִיבִים אֶת הַדַּעַת, וּזוּלַת זֶה. וְרָאֲתָה אֲרִיגִים אֲרוּזִים וַחֲבִילוֹת וְזוּלַת זֶה, וְיָדְעָה שֶׁהוּא סוֹחֵר גָּדוֹל בַּעַל הוֹן רָב. גִּלְתָה אֶת פָּנֶיהָ וְהִסְתַּכְּלָה בוֹ, וּמָצְאָה שֶׁהוּא עֶלֶם נָאֶה, וּכְשֶׁרָאַתְהוּ אָהֲבָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “תֵּן לָנוּ מַשֶּׁהו שֶׁנֹאכַל”. אָמַר לָהּ גָאנִם: “עַל הָרֹאשׁ וְעַל הָעַיִן”. יָרַד לַשּׁוּק וְקָנָה גְדִי מְקֻלָּס וְצַלַּחַת מְתִיקוֹת וּמִינֵי מִגְדָּנוֹת וְנֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה, וְלָקַח עִמוֹ יַיִן וְכָל הַצָּרִיךְ לוֹ מִן הַבְּשָׂמִים וּבָא הַבַּיְתָה וְהַכְנִיס אֶת כָּל זֶה. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ הַנעֲרָה צָחֲקָה וְנִשְׁקָה אוֹתוֹ וְחִבְּקָה אוֹתוֹ וְלִטְפָה. נִתּוֹסְפָה עוֹד הַאַהֲבָה וּכְבָר אָהַב אוֹתָהּ וְאָהֲבָה אוֹתוֹ, שֶׁכֵּן הָיוּ בְגיל אֶחָד וּבְיֹפִי אֶחָד וְתָפְסָה אֶת כָּל לִבּוֹ. אַחר־כָּךְ אָכְלוּ יַחְדָּו וְשָׁתוּ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיִלָה קָם אֲסִיר הָאַהֲבָה הֶעָשׁוִּק גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ וְהִדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת וְאֶת הַמְּנוֹרוֹת, וְהָיָה הַמָּקוֹם כֻּלּוֹ שְׁטוּף-אוֹר. הֵבִיא אֶת כְּלֵי הַמַּשְׁקֶה וְעָרַךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הֶהָדוּר, וְיָשְׁבוּ הוּא וָהִיא. הָיָה מְמַלֵּא כוֹס וּמַשְׁקָהּ וְהִיא מְמַלְּאָה וּמַשְׁקָתוֹ, כְּשֶׁהֵם מִשְׁתַּעְשְׁעִים וּמְשָׂחֲקים וְנוֹשְׂאִים קוֹלָם בְּשִׁיר, וְרָבְתָה בְלִבָּם הַשִּׂמְחָה וְדָבַק לִבָּם לְאַהֲבָה זֶה אֶת זוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. יִשְׁתַּבַּח הַמְקַשֵּׁר אֶת הַלְּבָבוֹת, וְלֹא פָסְקוּ מִכָּךְ עַד קָרוֹב לַבֹּקֶר. תָּקְפָה אוֹתָם שֵׁנָה וְשָׁכְבוּ כָּל אֶחָד מֵהֶם בְִּמְקוֹמוֹ עַד שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם.

קָם גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ וְיָצָא לַשּׁוּק וְקָנָה כָּל מַה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹ מִן הַיְרָקוֹת וְהַבָּשָׂר וְהַיָּיִן וְזוּלַת זֶה, וְהָבִיא הַבַּיְתָה וְיָשְׁבוּ הוּא וָהִיא לֶאֱכֹל ואָכְלוּ דַיָם. אַחַר־כָּךְ הֵבִיא אֶת הַמַּשְׁקֶה וְשָׁתוּ וְשִׂחֲקוּ זֶה עִם זוֹ עַד שֶׁהֶאְדִּימוּ לְחָיֵיהֶם וְהִשְׁחִירוּ עֵינֵיהֶם וְנִכְסְפָה נֶפֶשׁ גָאנִם לְנַשֵּׁק אֶת הַנַּעֲרָה וְלִהְיוֹת עִמָּהּ. אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי, תְּנִי לִי רְשׁוּת לְנַשֵׁק אֶת פִּיךְ אוּלַי תִּתְקָרֵר אֵשׁ לְבָבִי”. אָמְרָה לוֹ: “גָאנִם, הַאֲרֵךְ רוּחֲךָ עַד שֶׁאֶשְׁתַּכֵּר וְלֹא אֵדַע עוֹד נַפְשִׁי, וְאַרְשֶׁה לְךָ בְּסוֹד בְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא אַרְגִּישׁ שֶׁנְשַׁקְתָּנִי. אַחַר־כָּךְ קָמָה וּפָשְׁטָה מִקְצָת מִשִּׂמְלוֹתֶיהָ וְיָשְׁבָה בִכְתֹנֶת דַּקָה וּלְרֹאשָׁהּ מִטְפַּחַת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְלַקְּחָה הַתְּשׁוּקָה בְּלֵב גָאנִם וְאָמַר: “גְּבִרְתִּי, כְּלוּם לֹא תִּתְּנִי לִי רְשׁוּת לְמַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי מֵאִתָּךְ?” אָמְרָה לוֹ: חַי אֱלֹהִים, לֹא יָאֶה לְךָ לַעֲשׂוֹת כֵּן, מִשּׁוּם שֶׁעַל פְּתִיל מִכְנָסִי כָּתוּב דָּבָר קָשֶה”. נִשְׁבַּר לֵב גָאנִם בְּקִרְבּוֹ וְנִתּוֹסְפו כִּסּוּפָיו, בִּגְלַל זֶה שֶׁהוּשְׁבָה בַקָּשָׁתוֹ רֵיקָם, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלּוּ:

בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵת אֲשֶׁר הֶחְלַתְנִי בִּשְׁאֵלָתִי,

נְשִׁיקָה תְּרַפְּאֵנִי מִכֹּבֶד מַחֲלָתִי.

וַתֹּאמֶר: “לֹא, לֹא, לְעוֹלָם לֹא יִתָּכֵן”

וָאֹמַר: “הֵן, הֵן, אָמְנָם כֵּן”.

וַתֹּאמַר: "קָחֶנָּה בְּשְׁעַת רָצוֹן

בִּרְשׁוּת, וְתַשִׁיג שָׂשׂון".

אָמַרְתִּי: “בְּעַל־כָּרְחֵךְ”. וַתַּעַן:

“לֹא, רַק בְּעֵת רְשׁוּת תֻּתָּן”,

אַךְ אַל תִּשְׁאַל אֶת אֲשֶׁר קָרָה

מֵאלֹהִים אֶשְׁאַל לַעֲוֹנִי כַפָּרָה

חֲשֹׁב עָלַי כְּכָל אֲשֶׁר תִּתְאַו

הֵן חֲשָׁד רק יַמְתִּיק אַהַב

וְלֹא אָשִׁית אֶת לִבִּי עוֹד,

אִם יְגַלֶּה פַעַם אוֹ יִשְׁמֹר סוֹד.


גָּדְלָה אַהֲבָתוֹ וְנִצְּתָה הָאֵשׁ בְּקִרְבּוֹ. כָּךְ הָיָה, וְהִיא חוֹשֶׂכֶת עַצְמוֹ מִמֶּנוּ וְאוֹמֶרֶת: “חָלִילָה לְךָ מִגֶּשֶׁת אֵלָי”. לֹא פָסְקוּ מֵחִשְׁקָם וּמִשְׁתָּם, וְגָאנִם בֶּן אַיּוּבּ טוֹבֵעַ בְּיָם אֵשׁ־הַחֵשֶׁק. וְאוּלָם הִיא הִמְשִׁיכָה לְהַקְשׁוֹת אֶת לִבָּהּ עַד שֶׁבָּא הַלַּיְלָה בַּחֲשֵׁכָתוֹ וְשִׁלְשֵׁל עֲלֵיהֶם שׁוּלֵי־הַשֵּׁנָה. קָם גָאנִם וְהִדְלִיק הַמְּנוֹרוֹת וְהִצִּיב הַנֵּרוֹת, וְהוֹסִיף הַמָּקוֹם יִפְעָה עַל יִפְעָתוֹ. תָּפַס בִּשְׁתֵּי רַגְלֶיהָ וּנְשָׁקָן וּמְצָאָן כַּחֶמְאָה הַטְּרִיָה. חִכֵּךְ פָנָיו בָּהֶן וְאָמַר: “גְּבִרְתִּי, רַחֲמִי אֶת אֲסִיר־אַהֲבָתֵךְ וְאֶת זֶה אֲשֶׁר הֵמִיתוּ עֵינַיִךְ. הָיִיתִי שָׁלֵם־הַלֵּב אִלּוּלֵא אָתְּ”. בָּכָה קְצָת. אָמְרָה לוֹ: “בֵּאלֹהים נִשְׁבַּעְתִי, אֲדוֹנִי וְאוֹר-עֵינַי, חַי אֱלֹהִים שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ וּבוֹטַחַת בְּךָ וְאוּלָם יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁלֹּא תִקְרַב אֵלָי לְעוֹלָם”, אָמַר לָהּ: “וּמַה הוּא הַמּוֹנֵעַ?” אָמְרָה לוֹ: “הַלַּיְלָה הַזֶּה אֲנִי מְסַפֶּרֶת לְךָ סִפּוִּרי, כְּדֵי שֶׁתְּקַבֵּל אֶת הִצְטַדְּקוּתִי”. נָפְלָה עָלָיו וְחִבְּקָה צַוָּארוֹ בְּיָדֶיהָ, וְהָיְתָה מְנַשַׁקְתּוֹ וּמְלַטַּפְתּוֹ וּמַבְטִיחָה לוֹ לִדְבֹּק בּוֹ. לֹא פָּסְקוּ מִלְּהִשְׁתַּעְשֵׁעַ וּלְשַׂחֵק עַד שֶׁחָדְרָה אַהֲבַת כָּל אֶחָד מֵהֶם לְלֵב רְעוּתוֹ, וְלֹא פָּסְקוּ מִכָּך כְּשֶׁהֵם יְשֵׁנִים לַיְלָה לַיְלָה עַל מַצָע אֶחָד. וְאוּלָם בְּכָל פַּעַם שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה לִדְבֹּק בּוֹ, הָיְתָה חוֹשֶׂכֶת עַצְמָהּ מִמֶנוּ בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ אֶחָד תָּמִים. נִכְנְסָה אַהֲבַת כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּלִבּוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי, וְלֹא נוֹתַר לָהֶם עוֹד אֹרֶך־רוּחַ לִמְנֹעַ עַצְמָם זוֹ מִזֶּה עַד שֶׁבְּלַיְלָה מִן הַלֵּילוֹת, כְּשֶׁהָיָה יָשֵׁן עִמָּה וּשְׁנֵיהֶם שִׁכּוֹרִים, שָׁלַח יָדוֹ אֶל גּוּפָה וְהֶחֱלִיק אוֹתָהּ עָלָיו. הֶעֱבִיר אֶת יָדוֹ עַל בִּטְנָהּ וְהוֹרִידָהּ עַד לְטַבּוּרָהּ. נִתְעוֹרְרָה וְיָשְׁבָה הָכֵן וּבָדְקָה אֶת מִכְנָסֶיהָ וּמָצְאָה אוֹתָן קְשׁוּרוֹת, וְחָזְרָה וְנִרְדְּמָה. הֶחֱלִיק עָלֶיהָ בְיָדוֹ, וְהוֹרִידָה, וְיָרְדָה עַד לִמְשִׁיחַת־מִכְנְסֶיהָ וּמָשַׁךְ בַּמְּשִּׁיחָה. חָזְרָה וְנֵעוֹרָה וְיָשְׁבָה וְיָשַׁב גָאנִם לִצִדָּהּ. אָמְרָה לוֹ: “מַה הוּא זֶה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ?” אָמַר: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִהְיוֹת עִמָּךְ, הָבִי נִשָׁפְטָה נָא יַחְדָּו אֲנִי וָאָתְּ”. אָמְרָה לו: “הֲרֵינִי מְבָרֶרֶת לְךָ עַכְשָׁו עִנְיָנִי, לְמַעַן תֵּדַע אֶת כְּבוֹדִי, וְיִתְגַלֶּה לְךָ סוֹדִי, וְתִתְקַבֵּל עַל דַּעְתְּךָ הִצְטַדְּקותִי”. אָמַר: “מוּטָב”. בְּאוֹתָה שָׁעָה הֵרִימָה כֻּתָּנְתָּהּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ אֶל הַמְּשִׁיחָה שֶׁבְּמִכְנְסֶיהָ, וְאָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי, קְרָא נָא אֶת הַכָּתוּב עַל שְׂפַת הַמְּשִׁיחָה”. נָטַל אֶת קְצֵה הַמְּשִׁיחָה וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּמָצָא רָקוּם עָלָיו בְּזָהָב: „אֲנִי לְךָ וְאַתָּה לִי, בֶּן־דּוֹדוֹ שֶׁל הַנָּבִיא". וּכְשֶׁקָרָא כֵן הֵשִׁיב אֶת יָדוֹ אֵלָיו וְאָמַר לָהּ: “גַּלִּי לִי את עִנְיָנֵךְ”. אָמְרָה לוֹ:

"כֵּן, דַּע שֶׁחֲשׁוּקַת נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים אֲנִי, וְקוּת אַלְקֻלוּבּ שְׁמִי, וּנְשִׂיא־המַּאֲמִינִים בְּאַרְמוֹנוֹ גִדְּלַנִי, וּכְשֶׁגָּדַלְתִּי וְרָאָה אֶת מַעֲלוֹתַי וְהִתְבּוֹנָן, וְלַאֲשָׁר חָנַנִי אֱלֹהִים מִן הַיֹּפִי וְהַחֵן, רָבְתָה עוֹד אַהֲבָתוֹ וּנְטָלַנִי, וּבְחֶדֶר לְעַצְמִי הִשְׁכִּינַנִי, וְצִוָּה לָתֵת לִי עֶשֶׂר נְעָרוֹת לְשָׁרְתֵנִי וְלַעֲמֹד לְפָנַי, וְגַם נָתַן לִי תַּכְשִׁיטִים אֵלֶּה שֶׁאַתָּה רוֹאָם עָלַי, וּבְאַחַד הַיָּמִים כְשֶנָּסַע הַכַלִיף לְאַחַת הָאֲרָצוֹת, בְָּאָה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה אֶל אַחַת הַנְעָרוֹת שֶׁעָמְדוּ בְּשֵׁרוּתִי וְאָמְרָה: “כְּשֶׁתֵּרָדֵם גְּבִירְתֵּךְ קוּת אַלְקֻלוּבּ, שִׂימִי קוּרְצָה זוֹ שׁל בַּנְג זֶה בְּאַפָּה אוֹ הָטֵל אוֹתָה לְתוֹךְ הַמַּשְׁקֶה שֶׁלָה, וְלָךְ עָלַי מִן הַמָּמוֹן כְּכָל אֲשֶׁר תְּבַקְּשִׁי”. אָמְרָה לָהּ הַנַּעֲרָה: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. נָטְלָה הַנַּעֲרָה את קוּרְצַת הַבַּנְג מִיָּדָהּ, שְׁמֵחָה עַל הַמָּמוֹן, וְגַם מִתּוֹךְ זֶה שֶׁהָיְתָה קֹדֶם לָכֵן שִׁפְחָתָה הִיא, וּבָאָה אֵלַי וְשָׂמָה אֶת קוֹרְצַת הַבַּנְג בְּתוֹךְ גּוּפִי. נָפַלְתִּי לָאָרֶץ וְנָגַע רֹאשִׁי בְרַגְלָי, וְרָאִיתִי עַצְמִי בָּעוֹלָם אַחֵר. וּכְשֶׁהֵפִיקָה זְמָמָה עַד תֻּמוֹ,

הִנִּיחָה אוֹתִי בְתוֹךְ אוֹתָה תֵּבָה, וְהֵבִיאָה אֶת הַכּוּשִׁים בַּמִּסְתָּרִים, וְהֵיטִיבָה לָהֶם וּלְשׁוֹמְרֵי הַסַּף, וְשִׁלְּחָה אוֹתִי בְּיַד הַכּוּשִׁים בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁהָיִיתָ לָן עַל עֵץ־הַתָּמָר, וְעָשׂוּ בִּי כְּפִי שֶׁרָאִיתָ, וּבָאָה הַצָּלָתִי עַל יָדְךָ, וְהֵבֵאתָ אוֹתִי לְמָקוֹם זֶה וְהֵיטַבְתָּ עִמָּדִי תַּכְלִית הַהֲטָבָה.

הזָוּ ספורי. וְאֵין אֲנִי יוֹדַעַת מַה שֶּׁאֵרַע לַכַלִיף אַחֲרֵי הֵעָדְרִי. דַּע אֵפוֹא אֶת כְּבוֹדִי וְאַל תְּפַרְסֵם אֶת סוֹדִי". כְּשֶׁשָּׁמַע גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ אֶת דִּבְרֵי קוּת אַלְקֻלוּבּ, וְנִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁחֲשּׁוּקַת הַכַלִיף הִיא, נִרְתַּע לְאָחוֹר מִיִּרְאַת הֲדַר גְּאוֹנוֹ שֶׁל הַכַלִיף, וּפָרַשׁ לְקֶרֶן זָוִית מֵהַחֶדֶר. נָקוֹט בְּפָנָיו וְהִרְהֵר בְּעִנְיָנָיו וְנָבוֹכוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו בְּאַהֲבַת זוֹ, שֶׁאֵין לוֹ אֶפְשָׁרוּת לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. בָּכָה מֵעָצְמַת הַכְּאֵב וּתְשׁוּקַת הַלֵּב וְכִסוּפֵי אוֹהֵב. הִתְלוֹנֵן עַל הַזְּמַן וְעַל אֲשֶׁר בּוֹ מִן הָעָוֶל נִצְפָּן. יִשְׁתַּבַּח זֶה אֲשֶׁר לִבּוֹת אֲצִילים בְּאַהֲבָה מַטְרִיד, וּכְמִשְׁקַל הַגַּרְגִּיר מִמֶנָּה לֹא יַפְחִית. נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

לֵב אוֹהֵב מִכִּסּוּפִים יִיעַף

וְעִם יִפְעַת הַיֹּפִי שִׂכְלוֹ נִטְרָף.

וְעֵת אָמַר אוֹמֵר: “מַהוּ אַהַב”, וָאֲשִׁיבוֹ:

“אַהַב מָתוֹק, אַךְ גַּם מָצוֹק צָפוּן בּוֹ”.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָמָה קוּת אַלְקֻלוּבּ וְנִגְשָׁה אֵלָיו וְחִבְּקָה אוֹתוֹ וּנְשָׁקַתְהוּ, שֶׁכֵּן חָדְרָה אַהֲבָתוֹ לְתוֹךְ לִבָּהּ, וְגִלְּתָה לוֹ צְפוּנֶיהָ וּמַה שֶׁבְּתוֹכָהּ מִן הָאַהֲבָה. לִפְּתָה צַוָּארָיו בְּיָדֶיהָ וְנָשְׁקָה אוֹתוֹ, וְהוּא מִשְׁתַּמֵּט מִמֶּנָּה בְּפַחֲדוֹ מִפְּנֵי הַכַלִיף. שׂוֹחֲחוּ זְמַן שָׁעָה אֶחָת כְּשֶׁהֵם טוֹבְעִים בְּיַם אַהֲבָתָם זֶה לְזוֹ עַד שֶעָלָה הַיּוֹם. קָם גָּאנִם וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו, וְיָצָא לַשּׁוּק כְּמִנְהָגוֹ, וְלָקַח כָּל מַה שֶׁהוּא זָקוּק לוֹ וּבָא הַבַּיְתָה. מָצָא אֶת קוּת אַלְקֻלוּבּ בּוֹכִיָה. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ פָסְקָה מִן הַבֶּכִי, וְחִיְּכָה וְאָמְרָה לוֹ:

“שָׁהִיתָ, אָהוּב־לְבָבִי, חַי אֱלֹהִים שָׁעָה זוֹ שֶׁנֶּעְדַּרְתָּ מֵאֶצְלִי הָיְתָה בְעֵינֵי כְּשָׁנָה, שֶׁכֵּן לֹא אוּכַל לְהִפָּרֵד מֵעָלֶיךָ. וְהָרֵי כְבָר בֵּרַרְתִּי לְךָ מַצָּבִי מֵעֹז תְּשׁוּקָתִי אֵלֶיךָ. הָבָה נָא אֵפוֹא, הַנַּח מַה שֶׁהָיָה, וּמַלֵּא בִּי אֶת כָּל חֶפְצֵךְ”. אָמַר לָהּ: “יְהִי לִי אֱלֹהִים לְמַחֲסֶה, הֲרֵי דָבָר שֶׁלֹּא יִתָּכֵן הוּא. כֵּיצַד זֶה יֵשֵׁב הַכֶּלֶב בִּמְקוֹם הָאֲרי? וּמַה שֶׁשַּׁיָּךְ לַאֲדוֹנִי אָסוּר עָלַי לִקְרֹב אֵלָיו”. מָשַׁךְ עַצְמוֹ מִמֶּנָּה וְיָשַׁב לוֹ בְקֶרֶן זָוִית, כְּשֶׁאַהֲבָתוֹ רָבְתָה עוֹד יוֹתֵר כְּשֶׁפָּרַשׁ מִמֶּנָּה. יָשְׁבָה לְצִדּוֹ וְשִׁעְשְׁעָה אוֹתוֹ וְשִׂחֲקָה אִתֹּו עַד שֶׁנִּשְׁתַּכְּרוּ שְׁנֵיהֶם, וְנִכְסְפָה שֶׁתְּהֵא נִפְתֵּית עַל־יָדוֹ, וְשָׁרָה כְּשֶׁהִיא נוֹשֵׂאת קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שיר אֵלֶּה:

לֵב אֲסִיר־אַהֲבָה כִּמְעַט נִפְרָךְ.

וְעַד מָתַי קְשִׁי־לֵב זֶה, עד מָה יֶאֱרָךְ

הוֹי הַסָּר מִנִּי עַל לֹא חֵטְא

הֵן דֶרֶךְ הֶעֳפָרִים לְהִלָּפֵת.

סֵרוּס וּפְרִישָׁה וּפְרוּד עוֹלָם

הֵן כָּל זֶה לֹא יִשָׂאֶנּוּ אָדָם,

בָּכָה גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ וּבָכְתָה הִיא לְבִכְיוֹ. לֹא פָסְקוּ מִשְּׁתּוֹת עַד הַלַּיְלָה. אַחַר-כָּךְ קָם גָאנִם וְהִצִּיעַ שְׁנֵי יְצוּעִים כָּל יָצוּעַ לְבַדּוֹ. אָמְרָה לוֹ קוּת אַלְקֻלוּבּ: “לְמִי יָצוּעַ זֶה הַשֵּׁנִי?” אָמַר לָהּ: “זֶה לִי וְהַשֵּׁנִי לָךְ, שֶׁכֵּן מִלַּיְלָה זֶה וְאֵילָךְ לֹא נִישַׁן אֶלְא בְאֹפֶן זֶה, שֶׁכָּל הַשַּׁיָךְ לָאָדוֹן אָסוּר עַל הָעֶבֶד”. אָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי, הַנַּח לָנוּ מִזֶּה, וְיָבוֹא כָּל מַה שֶׁנִּגְזַר וְנֶחֱרַץ”. סֵרַב. נִצְּתָה הָאֵשׁ בְּלִבָּהּ וְנִתּוֹסֵף חִשְׁקָהּ בּוֹ וְאָמְרָה: “חַי אֱלֹהִים, אֵין אָנוּ יְשֵׁנִים אֶלָּא יַחְדָּו”. אָמַר לָהּ: “יִשְׁמְרֵנוּ הַשֵּׁם”. גָּבַר עָלֶיהָ וְיָשֵׁן יְחִידִי עַד הַבֹּקֶר. נִתּוֹסְפוּ בָהּ הָאַהֲבָה וְהַחֵשֶׁק וְנִתְגַבְּרוּ בָּהּ הַכִּסּוּפִים וְהַגַּעֲגוּעִים. שָׁהוּ בְּכָךְ שְׁלשָׁה חֲדָשִׁים אֲרֻכִּים, וְכָל פַּעַם שֶׁהָיְתָה הִיא מִתְקָרֶבֶת אֵלָיו, הָיָה הוּא מְסָרֵב לָהּ וְאוֹמֵר: “כָּל מַה שֶׁשַּׁיָּךְ לָאָדוֹן אָסוּר עַל הָעֶבֶד”. כְּשֶׁאָרְכוּ לָהּ הַיָּמִים בְּצִפִּיָתָהּ לְגָאנִם בֶּן אַיּוּבּ אֲסִיר הָאַהֲבָה, וְרַבּוּ סִבְלוֹתֶיהָ וְצָרוֹתֶיהָ, נָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

יִפְעַת הַיֹּפִי עַד מַה תְּעַנֵּנִי?

וּמִי הוּא אוֹתְךָ פִּתָּה לִרְחַק מִמֶּנִּי?

הֵן מִן הַחֵן בְּכָל מוּבָן כָּלַלְתָּ.

וּמִן הַיֹּפִי לְכָל פְּרָטָיו נָטַלְתָּ,

וּבְכָל לֵב כִּסוּפִים עוֹרַרְתָּ,

וּמִכָּל שְׁמוּרָה שֵׁנָה הֶעֱבַרְתָּ.

יָדַעְתִּי לְפָנֶיךָ הֶעָנָף פִּרְיוֹ שֻׁדַּד,

הוֹי סְעִיף־הַנַּעֲצוּץ אֶרְאֶה פִּרְיְךָ הוּרָד.

וְהֵן בִּזְמַנִי הָיָה לְצַיִד כָּל צְבִי,

וְאֵיךְ אֶרְאֶךָ אֶת רַב הַצַּיִד לוֹקֵחַ שְׁבִי?

וְהַנִּפְלָא בַאֲשֶׁר אֹמַר עָלֶיךָ כִּי הִנֵּה אֲנִי

כָּלְתָה נַפְשִׁי אֵלֶיךָ, וְלֹא תֵדַע כִּי כֵן הִנְנִי.

ולא תִתְּנֵנִי אֲשֶׁר אֶדְבַּק בְּךָ, וַאֲנִי

אֲקַנֵּא אוֹתְךָ מִמְּךָ, וּמַה גַּם מִנִּי,

וְלֹא אֶחְדַּל מִקְּרֹא כָּל עוֹד בַּחַיִּים הִנֵּנִי.

יִפְעַת־הַיֹּפִי עַד מָה עוֹד תְּעַנֵּנִי?


נִשְׁאֲרוּ בְכָךְ מֶשֶׁךְ זְמַן, כְּשֶׁהַפַּחַד מְעַכֵּב אֶת גָאנִם מִקְּרֹב אֵלֶיהָ.

זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיַן אֲסִיר־הָאַהֲבָה גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְעִנְיַן זֻבַּיְדָה, הֲרֵי אַחֲרֵי שֶׁעָשְׂתָה בִשְׁעַת הֵעָדְרוֹ שֶׁל הַכַלִיף בְּקוּת אַלְקֻלוּבּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, הָיְתָה נְבוֹכָה וְאוֹמֶרֶת אֶל לִבָּהּ: “מָה אַמר לַכַלִיף כְּשֶׁיָּבוֹא וְיִשְׁאַל עָלֶיהָ, וּמַה תְּשׁוּבָה אָשִׁיב לוֹ?” קָרְאָה לִזְקֵנָה אַחַת שֶׁהָיְתָה אֶצְלָהּ וְגִלְּתָה לָהּ אֶת סוֹדָהּ וְאָמְרָה לָהּ: “כֵּיצַד אֶנְהַג אַחֲרֵי שֶׁשֻׁכְּלָה קוּת אַלְקֻלוּבּ שִׁכָּלוֹן שֶׁכָּזֶה?” אָמְרָה לָהּ הַזְקֵנָה, אַחֲרֵי שֶׁתָּפְשָׂה אֶת הַמַּצָּב: “דְּעִי, גְבִרְתִּי, שֶׁחֲזָרָתוֹ שֶׁל הַכַלִיף קְרוֹבָה. שִׁלְחִי אֵפוֹא אֶל נַגָּר וְצָוִּי עָלָיו שֶׁיַעֲשֶׂה דְמוּת מֵת מֵעֵץ, וְשֶׁיַחְפְּרוּ לוֹ קֶבֶר וְיַדְלִיקוּ סְבִיבוֹתָיו נֵרוֹת וּמְנוֹרוֹת, וּתְנִי צָו שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים בָּאַרְמוֹן יִלְבְּשׁוּ שְׁחוֹרִים, וּפִקְדִי עַל נַעֲרוֹתַיִךְ וְעַל הַנְּעָרִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהַכַלִיף חָזַר מִנְסִיעָתוֹ, יְפַזְּרוּ תֶבֶן בַּמִּסְדְּרוֹן. וּכְשֶׁיִּכָּנֵס הַכַלִיף וְיִשְׁאַל לְסִבַּת־הַדָּבָר, יֹאמְרוּ לוֹ: ‘הֲרֵי קוּת אַלְקֻלוּבּ מֵתָה, תְּהֵא מַשְׂכֻּרְתְּךָ שְׁלֵמָה מֵאֵת אֱלֹהִים בִּגְלָלָהּ. וּמֵרֹב אַהֲבָתָה לָהּ, קָבְרָה אוֹתָהּ גְּבִרְתֵּנוּ בְאַרְמוֹנָהּ’. וּכְשֶׁיִשְׁמַע כָּךְ, יִבְכֶּה וְיִהְיֶה מֵצַר עָלֶיהָ, וִיסַדֵּר שֶׁהַקּוֹרְאִים יִקְרְאוּ פִּרְקֵי־קֻרְאָן שֶׁקּוֹרְאִים עַל הַמֵּתִים, עַל קִבְרָהּ, וִיהֵא נֵעוֹר בַּלַּיְלָה עַל קִבְרָהּ. וְאִם יֹאמַר בְּלִבּוֹ: ‘הֲרֵי בַת־דּוֹדִי זֻבַּיִדָה גָרְמָה לְמִיתָתָהּ מִקִּנְאָה שֶׁקִּנְאָה בָהּ’, אוֹ אִם יִגְבְּרוּ עְלָיו הַגַּעְגוּעִים וִיצַו לְהוֹצִיאָהּ מִן הַקֶּבֶר – אַל תִּבָּהֲלִי מִזֶּה וַאֲפִלוּ אִם יַחְפְּרוּ וְיוֹצִיאוּ אוֹתָהּ צוּרָה בִּדְמוּת בֶּן־אָדָם עֲטוּפָה תַכְרִיכִים מְפֹאָרִים. וּכְשֶׁיְּבַקֵּש הַכַלִיף לְהָסִיר הַתַּכְרִיכִים מֵעָלֶיהָ לִרְאוֹתָהּ, הָנִיאִי אוֹתוֹ מִזֶה אַתְּ, וְהָאֲחֵרוֹת תְּנִיאֵינָה אוֹתוֹ וְתֹאמַרְנָה לוֹ: ‘אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲרוּמֶיהָ’. אָז יַאֲמִין שֶׁמֵּתָה וְיַחֲזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ וְיוֹדֶה לָךְ עַל פָּעֳלֵךְ, וְתִנָּצְלִי, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, מִן הַפַּחַת הַזֹּאת”.

כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה אֶת דְּבָרֶיהָ, מָצְאָה אוֹתָם נְכוֹחִים, נָתְנָה לָהּ לְבוּשׁ־פְּאֵר, וְצִוְתָה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת כְּפִי שֶׁאָמְרָה, אַחֲרֵי שֶׁנָּתְנָה לָּה סְכוּם רַב שֶׁל מָמוֹן. שָקְדָה הַזְּקֵנָה על הַדָּבָר וּפָקְדָה עַל הַנַּגָּר לַעֲשׂוֹת לָהּ צוּרָה כְפִי שֶׁהִזְכַּרְנוּ.

אַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁלְמָה הַצּוּרָה הֵבִיאָה אוֹתָהּ אֶל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה. הִלְבִּישָׁה אוֹתָהּ תַכְרִיכִים וְקָבְרָה אוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךְ צִוְּתָה לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת וְהַמְּנוֹרוֹת וְלִפְרֹשׂ שְׁטִיחִים מִסָּבִיב לַקֶּבֶר, וְעָטְפָה שְׁחוֹרִים וְצִוְּתָה עַל הַנְעָרוֹת לַעֲטֹף שְׁחוֹרִים, וּפִרְסְמָה בָּאַרְמוֹן שֶׁקּוּת אַלְקֻלוּבּ נִפְטְרָה. לְיָמִים בָּא הַכַלִיף מִדַּרְכוֹ וְעָלָה לָאַרְמוֹן, וְלֹא הָיְתָה דַעְתּוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, אֶלָּא עַל קוּת אַלְקֻלוּבּ. רָאָה אֶת הַנְּעָרִים וְאֶת הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת כֻּלָּם לְבוּשִׁים שְׁחוֹרִים. שָׁאַל לַדָּבָר וְהוֹדִיעוּ לוֹ עַל דְּבַר מוֹתָהּ שֶׁל קּוּת אַלְקֻלוּבּ. נָפַל מִתְעַלֵּף, וּכְשֶׁהִתְעוֹרֵר שָׁאַל לְקִבְרָהּ. אָמְרָה לוֹ הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה: ”דַּע, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים שֶׁמֵּרֹב אַהֲבָתִּי שֶׁאֲהַבְתִּיהָ, קְבַרְתִּיהָ בְּאַרְמוֹנִי'. נִכְנַס הַכַלִיף כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן בְּבִגְדֵי הַנְּסִיעָה לָאַרְמוֹן אֶל קִבְרָהּ שֶׁל קוּת אַלְקֻלוּבּ. מָצָא הַשְּׁטִיחִים פְּרוּשִׁים וְהַנֵּרוֹת וְהַמְּנוֹרוֹת דּוֹלְקִים. כְּשְׁרָאָה כָּךְ הוֹדָה לָהּ עַל פָּעֲלָהּ. אַחַר־כָּךְ נָבוֹךְ בְּעִנְיָנוֹ, וְלא פָסַק מִפְּסֹחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, פַּעַם מַאֲמִין בַּדָּבָר וּפַעַם חוֹשֵׁב אוֹתוֹ שֶׁקֶר. כְּשֶׁגָּבְרוּ בְּלִבּוֹ הַהִרְהוּרִים וְהַפִּקְפּוּקים צִוָּה לַחְפֹּר אֶת הַקֶּבֶר וּלְהוֹצִיאָה מִתּוֹכוֹ. וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַתַּכְרִיכִים וּבִקֵשׁ לַהֲסִירָם מֵעָלֶיךָ לִרְאוֹתָהּ, מָנְעָה אוֹתוֹ מִזֶּה יִרְאָתוֹ אֶת אֱלֹהִים יִתְּעַלֶּה. אָמְרָה הַזְּקֵנָה: “הַחֲזִירוּ אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ”. מִיָּד צִוָּה הַכַלִיף לְהָבִיא אֶת חַכְמֵי הַדָּת וְקוֹרְאֵי־הַקֻּרְאָן וְקָרְאוּ פִרְקֵי קֻרְאָן עַל קִבְרָהּ, וְיָשַׁב לְצַד הַקֶּבֶר וּבָכָה עַד שֶׁנִּתְעַלֵף, וְלֹא פָסַק מִלֵּישֵׁב עַל קִבְרָהּ חֹדֶשׁ תָּמִים.

הִרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, כִּי הַכַלִיף לֹא פָסַק מִלָּלָכֶת אֶל קִבְרָהּ וְלָשׁוּב זְמַן חֹדֶשׁ. וְהִנֵּה קָרָה מִקְרֶה שֶׁהַכַלִיף נִכְנַס לְבֵית־הַנָּשִׁים, אַחֲרֵי שֶׁפִּטֵּר אֶת הַנְּסִיכִים וְהַמִּשְׁנִים לְבָתֵּיהֶם, וְיָשַׁן שָׁעָה אֶחָת,. הָיְתָה נַעֲרָה יוֹשֶׁבֶת לִמְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁהָיְתָה מְנִיפה בִּמְנִיפָה לְהַשִׁיב רוּחַ, וּלְמַרְגְּלוֹתָיו נַעֲרָה שֶׁהָיְתָה מְשַׁפְשֶׁפֶת רַגְלָיו. אַחֲרֵי שתָּקְפָה אוֹתוֹ שֵׁנָה חָזַר וְנֵעוֹר, וְשָׁמַע אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁלִּמְרַאֲשׁוֹתָיו אוֹמֶרֶת לְזוֹ שֶׁלְּמַרְגְּלוֹתָיו: “אוֹי לָךְ כַיְזַרָאן”. אָמְרָה לָהּ: “עַל־שׁוּם מָה, קַצִּ’יב אַלְבָּאן!” אָמְרָה לָה: “הֲרֵי אֲדוֹנֵנוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם מִמַּה שֶׁאֵרַע, עַד שֶׁהוּא מֵעִיר לֵילוֹת עַל קֶבֶר שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא קוֹרַת־עֵץ מְהֻקְצָעָה מַעֲשֶׂה־יְדֵי נַגָּר”. אָמְרָה לָה חֲבֶרְתָּהּ: " קוּת אַלְקֻלוּבּ, מַה הוּא שֶׁאֵרַע עִמָּהּ?" אָמְרָה לָה: “שָׁלְחָה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה בִּידֵי שִׁפְחָה קּורְצַת בַּנְג וְהִרְדִימָה אוֹתָה בָּהּ. וּכְשֶׁהִשְׁתַּלֵּט הַבַּנְג עָלֶיהָ, הִנִּיחָה אוֹתָה בְּתֵבָה וְשָׁלְחָה אוֹתה בִּידֵי צַוַּאבּ וְכָּאפוּר וּבֻּחַיְת וְצִוְּתָה עֲלֵיהֶם לַהֲטִילָה בְּקֶבֶר”. אָמְרָה כַיְזַרָאן: “אוֹי לָךְ, קַצִּ’יב אַלְבָּאן, הַגְּבֶרֶת קוּת אַלְקֻלוּבּ כְּלוּם לֹא מֵתָה?”

אָמְרָה: יְהִי שָׁלוֹם לַעֲלוּמֶיהָ מִמָּוֶת. וְאָכֵן שָׁמַעְתִּי אֶת הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה אוֹמֶרֶת, שֶׁקוּת אַלְקֻלוּבּ אֵצֶל עֶלֶם סוֹחֵר, גָּאנִם הַדַּמַשְׂקִי שְׁמוֹ, וְשֶׁזֶּה לָהּ כַּיּוֹם אֶצְלוֹ אַרְבָּעָה חֳדֳשִׁים, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲדוֹנֵנוּ בּוֹכֶה וּמֵעִיר לֵילוֹת עַל קִבְרָה שֶׁאֵין בּוֹ מֵת“. הָיוּ מְשִׂיחוֹת בְּשִׂיחָה זוֹ וְהַכַליף מַאֲזִין לְדִבְרֵיהֶן. כְּשֶׁגָּמְרוּ הַנְּעָרוֹת אֶת שִׂיחָתָן וְנוֹדַע לוֹ הָעִנְיָן וְשֶׁקֶּבֶר זֶה מְזֻוּיָף הוּא, וְשֶׁקּוּת אַלְקֻלוּבּ הִיא אֵצֶל גָּאנִם בֶּן אַיּוּבּ מֶשֶׁךְ זְמַן אַרְבָּעָה חֳדֳשִׁים כָּעַס כַּעַס גָּדוֹל. קָם וְכִנֵּס אֶת נְסִיכֵי מַמְלַכְתּוֹ. בְּאוֹתָה שָׁעָה נִגַּש הַמִּשְׁנֶה גַ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי וְנָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ הַכַלִיף בְּזַעם: „רֵד ג גַ’עְפָר עִם פְּלֻגָּה, וּשְׁאַל לְבֵית גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ וְהִתְנַפְּלוּ עַל חֲצְרוֹ, וְהָבִיאוּ אֵלַי אֶת נַעֲרָתִי קוּת אַלְקֻלוּבּ, וְאֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי מַעֲנִישׁוֹ”. אָמַר גַ’עְפָר: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד גַ’עְפָר הוּא וּבְנֵי לִוְיָתוֹ בְּחֶבְרַת הַמּוֹשֵׁל, וְלֹא פָסְקוּ מִלֶּכֶת עַד שהִגִיעוּ לַחֲצַר גָאנִם, וְקָרָה שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא גָאנִם וְהַבִיא קְדֵרַת בָּשָׂר וּבִקֵּשׁ לְהוֹשִׁיט יָדוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה הוּא וְקוּת אַלְקֻלוּבּ. הִבִּיטָה הַחוּצָה וְהַבִינָה שֶׁצָּרָה הִקִּיפָה אֶת הֶחָצֵר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִכִּירָה שֶׁעִנְיָנָהּ הִגִּיעַ לַכַלִיף אֲדוֹנֶיהָ, וְהָיָה בָרִי לָהּ שֶׁאֲבוּדָה הִיא. הֵחֱוִרוּ פְנָיֵה וְנִשְׁתַּנָּה יָפְיָהּ. הִסְתַּכְּלָה בְּגָאנִם וְאָמְרָה לוֹ: “חֲבִיבִי, הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךְ”. אָמַר לָהּ: “כִּיצַד אֶעֱשֶׂה וּלְאָן אֵלֵךְ, וַהֲרֵי מָמוֹנִי וּרְכוּשִׁי בְּחָצֵר זוֹ?” אָמְרָה לוֹ: “אַל תִּתְמַהְמֵהַ פֶּן תִּסָּפֶה וְגַם הוֹנְךְ יֹאבַד”. אָמַר לָהּ: “חֲבִיבָתִי וְאוֹר עֵינַי, מָה אֶעֱשֶה לָצֵאת אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִקִּיפו אֶת הֶחָצֵר?” אָמְרָה לוֹ: “אַל תִּפְחַד”. הֵסִירָה מַה שֶׁהָיָה עָלֶיהָ מִן הַבְּגָדִים, וְהִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ בלוֹיֵי סְחָבוֹת, נָטְלָה הַקְּדֵרָה שֶׁהַבָּשָׂר בָּהּ וְשָׂמָה אוֹתָהּ עַל רֹאשׁוֹ. וְהִנִּיחָה בְתוֹכָהּ פָּרוּסַת לֶחֶם וְסֵפֶל מִן הַלִּפְתָּן, וְאָמְרָה לוֹ: “צֵא בְּתַחְבּוּלָה זוֹ, וְאַל תַּחֲשֹשׁ לִי, שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת מַה שֶׁבְּיָדִי מֵהַכַלִיף”. כְּשֶׁשָּׁמַע גָאנִם אֶת דִּבְרֵי קוּת אַלְקֻלוּבּ וּמַה שֶׁיָעֲצָה אוֹתוֹ, יָצָא בֵּינֵיהֶם כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת הַקְּדֵרָה, וְהָיָה לְמִסְתּוֹר לוֹ הָאֵל הַמָּגֵן וְנִצַּל מִן הַסַּכָּנוֹת וְהָצָרוֹת.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַמִּשְׁנֶה גַ’עְפָר לְיַד הֶחָצֵר, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וְנִכְנָס לַבַּיִת וְרָאָה אֶת קוּת אַלְקֻלוּבּ. וּכְבָר לָבְשָׁה בְּגָדִים יָפִים וְעָדְתָה עֶדְיָהּ עָלֶיהָ וּמִלְּאָה תֵבָה בְּזָהָב וּבְתַכְשִׁיטים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת וּבַחֲפָצִים יִקְרֵי־עֶרֶךְ הַקָּלִים לְמַשָּׂא וִיקָרִים לִמְחִיר. כְּשֶׁנִּכְנָס אֵלֶיךָ גַ’עְפָר קָמָה עַל רַגְלֶיהָ וְנִשְׁקָה אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו, וְאָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי, רָשַׁם קְנֵה הַסּוֹפֵר בַּסֵּפֶר אֶת אֲשֶׁר גָּזַר אֱלֹהִים מִלְפָנִים”. כְּשֶׁרָאָה גַ’עְפָר כָּךְ אָמַר לָהּ: “חַי אֱלֹהִים שָׂרָתִי, שֶׁלֹא צִוָּה עָלַי אֶלָּא לִתְפֹּס אֶת גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ”. אָמְרָה לוֹ: „דַע לְךְ שֶׁאָרַז אֶת סְחוֹרָתוֹ וְהָלַךְ אִתָּהּ לְדַמֶּשֶׂק, וְאֵין לִי שׁוּם יְדִיעה מִלְּבַד זוֹ. וּמְבַקֶּשֶת אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתִּשְׁמֹר לִי תֵבָה זוֹ וְתוֹלִיכֶנָה לְאַרְמוֹן נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים". אָמַר גַ’עְפָר: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתֵךְ אֶעֱשֶׂה”. נָטַל אֶת הַתֵּבָה וְצִוָּה לָשֵׂאת אוֹתָהּ וְאֶת קוּת אַלְקֻלוּבּ עִמָּם לַחֲצַר הַכַלִיפוּת בְּכָבוֹד וִיקָר. וְהָיָה זֶה אַחֲרֵי שֶׁבָּזְזוּ אֶת חֲצַר גָאנִם. שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הַכַלִיף וְסִפֵּר לוֹ גַ’עְפָר כָּל מה שׁקָּרָה. צִוָּה הַכַלִיף לְהַקְצוֹת לְקוּת אַלְקֻלוּבּ חֶדֶר אָפֵל וּלְהַשְׁכִּין אוֹתָהּ בּוֹ, וּמִנָּה עָלֶיהָ אִשָּׁה זְקֵנָה לְשַׁמְשָׁהּ, מִשּׁוּם שֶׁדּוֹמֶה הָיָה שֶׁגָאנִם עָשָׂה עִמָהּ תּוֹעֵבָה.

אַחַר־כָּךְ כָּתַב אִגֶּרֶת לַנָּסִיךְ מֻחַמָּד בֶּן סֻלַיְמָאן אַלזַּיְנִי נְצִיבוֹ בְדַמֶּשֶׂק וּבוֹ כָתוּב: “בְּשָׁעָה שֶׁיַגִּיַע הַמִּכְתָּב לְיָדֶיךָ, תִּתְפֹּשׂ אֶת גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ וְתִשְׁלַח אוֹתוֹ אֵלָי”. כְּשֶׁהִגִּיעָה הָאִגֶּרֶת אֵלָיו, נְשָׁקָהּ וְשָׂם אוֹתָה עַל רֹאשׁוֹ, וְצִוָּה לְהַכְרִיז בַּשְּׁוָקִים: “כָּל הַמְּבַקֵּשׁ לָבֹז בַּז יֵלֵךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ”. בָּאוּ לַחֲצֵרוֹ וּמָצְאוּ אֶת אֵם גָאנִם וְאֶת אֲחוֹתוֹ שֶׁכְּבָר תִּקְנוּ לוֹ קֶבֶר, וְהָיוּ יוֹשְׁבוֹת בּוֹכִיוֹת אֶצְלוֹ. תָּפְשׂוּ אוֹתָן וּבָזְזוּ אֶת הֶחָצֵר, מִבְּלִי שֶׁיָּדְעוּ אֵלּוּ הַשְׁתַּיִם מָה הָעִנְיָן. כְּשֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָן לִפְנֵי הַשֻּׂלְטָן, שָׁאַל אוֹתָן עַל דְּבַר גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ. אָמְרוּ לוֹ: “זֶה שָׁנָה לָנוּ שֶׁלֹּא הִגִּיעָה אֵלֵינוּ יְדִיעָה מִמֶּנוּ”. הֶחֱזִירָן לִמְקוֹמָן.

זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיַן שְׁתֵּי אֵלוּ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְגָאנִם אֲסִיר הָאַהֲבָה. הֲרֵי כְּשֶׁשֻׁדַּד כָּל הוֹנוֹ הָיָה נָבוֹךְ בְּמַצָּבוֹ וּבוֹכֶה עַל עַצְמוֹ, עַד שֶׁנִּקְרַע לִבּוֹ. וְהָיָה מְהַלֵךְ וְלֹא פָסַק מִלֶּכֶת עַד אַחֲרִית הַיּוֹם, כְּשֶׁרַעֲבוֹנוֹ הוֹלֵךְ וָרָב, וְהַהֲלִיכָה מְצִיקָה לוֹ. עַד שֶׁהִגִּיעַ לִמְדִינָה אַחַת. נִכְנַס לְמִסְגָּד וְיָשַׁב עַל מַחֲצֶלָת וְנִשְׁעַן בְּגַבּוֹ בְּקִיר הַמִּסְגָּד, מִיָּד צָנַח כְּשֶׁהוּא בְּתַכְלִית הָרֵעָבוֹן וְהָעֲיֵפוּת, וְשָׁהָה שָׁם עַד הַבֹּקֶר כְּשֶׁלִּבּוֹ הוֹלֵם מֵרָעָב וְהַכִּנָם עוֹלֶה עַל גַבָּיו, וְהֶעֱלָה פִיו רֵיחַ רַע וְנִשְׁתַּנָּה מַרְאֵהוּ. נִכְנְסוּ אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וּמְצָאוּהוּ מֻטָּל וְחָלוּשׁ מֵרָעָב, בְּעוֹד עִקְּבוֹת הַטּוּב נִרְאוֹת עָלָיו. כְּשֶׁנִּגְשׁוּ אֵלָיו מְצָאוּהוּ קוֹפֵא וְרָעֵב. הִלְבִּישׁוּהוּ בֶּגֶד יָשָׁן שֶׁכְּבָר בָּלוּ שַׁרְווּלָיו וְאָמְרוּ אֵלָיו: “מֵאַיִן אַתָּה, הַזָּר? וּמַה הִיא סִבַּת חֻלְשָׁתֶךָ?” פָּקַח עֵינָיו וְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּבָכָה מִבְּלִי לְהָשִׁיב לָהֶם תְּשׁוּבָה. הִכִּיר אֶחָד מֵהֶם שֶׁרַעֲבוֹנוֹ קָשֶׁה, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ סֵפֶל דְּבַשׁ וּשְׁנֵי כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְאָכָל. יָשְׁבוּ אֶצְלוֹ עַד שֶׁעָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ. אַחַר-כָּךְ הִסְתַּלְקוּ לְעִסְקֵיהֶם. לֹא חָדַל מִכָּךְ זְמַן שֶׁל חֹדֶשׁ, כְּשֶׁהוּא אֶצְלָם וְחֻלְשָׁתוֹ וּמַחֲלָתוֹ הוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְהִתּוֹסֶף. נִכְמְרוּ רחֲמֵיהֶם עָלָיו וְנוֹעֲצוּ בֵינֵיהֶם, וּבָאוּ לִידֵי הֶסְכֵּם לְהוֹבִילו לְבֵית־הַחוֹלִים שֶׁבְּבַגְדָאד. וַעֲדַיִן הֵם בְּכָךְ עַד שֶׁנִּכְנְסוּ אֵלָיו שְׁתֵּי נָשִׁים קַבְּצָנִיּוֹת, וְהֵן אָמוֹ וְאֲחוֹתוֹ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָן נָתַן לָהֶן את הַלֶּחֶם שֶׁלִּמְרַאֲשׁוֹתָיו, וְיָשְׁנוּ אֶצְלוֹ אוֹתוֹ הַלַיְלָה מִבְּלִי שֶׁהִכִּירָן. כְּשֶׁהִגִיעַ מָחֳרַת הַיּוֹם נִכְנְסוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הַכְּפָר וְהֵבִיאוּ גַמָּל ואָמְרוּ לִבְעָלָיו: “שָׂא חוֹלֶה זֶה עַל הַגָּמָל, וּכְשֶׁתַּגִיעַ לְבַגְדָאד, הוֹרֵד אוֹתוֹ לְיַד שַׁעַר בֵּית הַחוֹלִים שֶׁיְּטַפְּלוּ בוֹ אוּלַי יַבְרִיא, וְאָנוּ נוֹתְנִים לְךָ שְׂכָרָךְ”, אָמַר לָהֶם: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוַתְכֶם אֶעֶשֶׂה”. הוֹצִיאוּ אֶת גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ מִן הַמִּסְגָּד וּנְשָׂאוּהוּ בַמַּחְצֶּלֶת שֶׁהוּא שׁוֹכֵב עָלֶיהָ וְהִנִּיחוּהוּ עַל הַגָּמָל, בָּאוּ אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ בְּתוֹךְ שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, מִבְּלִי שֶׁהִכִּירוּהוּ. הִסְתַּכְּלוּ בוֹ שְׁתֵּיהֶן וְהִתְבּוֹנְנוּ בוֹ וְאָמְרוּ: “דּוֹמֶה הוּא לְגָאנִם בְּנֵנוּ, וּמִי יִתֵּן וְיָדַעְנוּ אִם הוּא חוֹלֶה זֶה וְאִם לָאו”. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְגָאנִם, הֲרֵי לֹא הִתְעוֹרֵר אֶלָא כְשֶׁהוּא נָשׂוּא עַל הַגָּמָל. הִתְחִיל בּוֹכֶה וּמִתְאַנֵּח, כְּשֶׁבְּנֵי־הַכְּפָר מִסְתַּכְּלִים בְּאִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ הַבּוֹכוֹת עָלָיו מִבְּלִי שֶׁהִכִּירוּהוּ. אַחַר כָּךְ נָסְעוּ אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבַגְדָאד. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַגַּמָּל, הֲרֵי לֹא פָסַק מִלְּהַסִּיעַ אוֹתוֹ עַד שֶׁהִנִּיחוֹ לְיַד שַׁעַר בֵּית־הַחוֹלִים, וְלָקַח אֶת גְּמָלוֹ וְחָזַר. נִשְׁאַר גָאנִם מֻטָּל שָׁם עַד לַבֹּקֶר. כְּשֶׁהִתְחִילוּ בְּנֵי אָדָם מְהַלְכִים בַּדְּרָכִים, רָאוּ אוֹתוֹ, וּכְבָר נַעֲשָׂה שָׁחוּף כְּקֵיסָם שֶׁל שִׁנַּיִם. לֹא פָסְקוּ בְנֵי־אָדָם מִלְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, עַד שֶׁבָּא זְקַן־הַשּׁוּק, וְגֵרַשׁ אֶת בְּנֵי הָאָדָם מֵעָלָיו, וְאָמַר: “אֶזְכֶּה בְגַן־עֵדֶן עַל־יְדֵי מִסְכֵּן זֶה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁיַכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְבֵית־הַחוֹלִים, יְמִיתוּהוּ שָׁם בְּיוֹם אֶחָד”. צִוָּה אֶת נְעָרָיו לָשֵׂאת אוֹתוֹ וּנְשָׂאוּהוּ לְבֵיתוֹ.

הִצִּיעַ לוֹ יָצוּעַ חָדָשׁ וְהִנִּיחַ לוֹ כַר חָדָשׁ, וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “טַפְּלִי בוֹ וְדַאֲגִי לוֹ בְּיוֹתֵר”. אָמְרָה: “עַל הָרֹאשׁ”. הִפְשִׁילָה שַׁרְווּלֶיהָ וְחִמְּמָה לוֹ מַיִם וְרַחֲצָה אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו וְגוּפוֹ, וְהִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ בֶּגֶד מִבִּגְדֵי נַעֲרוֹתֶיהָ, וְהִשְׁקְתָה אוֹתוֹ כוֹס־מַשְׁקֶה, וְהִזְלִיפָה עָלָיו מֵי־וְרָדִים. הִתְעוֹרֵר וְנִזְכַּר בַּאֲהוּבָתוֹ קוּת אַלְקֻלוּבּ, וְהָלַךְ צַעֲרוֹ הָלוֹךְ וָרָב.

זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְקוּת אַלְקֻלוּבּ, הֲרֵי כְשֶׁכָּעַס עָלֶיהָ הַכַלִיף.

הִרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבָּעִים וּשְׁלשָׁה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁקּוּת אַלְקֻלוּבּ כְּשֶׁכָּעַס עָלֶיהָ הַכַלִיף וְהוֹשִׁיבָהּ בְּחֶדֶר אָפֵל, נִשְׁאֲרָה בְמַצָּב זֶה שְׁמוֹנִים יוֹם, וְקָרָה שֶׁעָבַר הַכַלִיף בְּיוֹם מִן הַיָּמִים עַל פְּנֵי אוֹתוֹ חֶדֶר וְשָׁמַע אֶת קוּת אַלְקֻלוּבּ נוֹשֵׂאת קוֹלָהּ בְּשִׁירִים.  כְּשֶׁגָּמְרָה מִן הַשִּׁירִים אָמְרָה: “הוֹי חֲבִיבִי, הוֹי גָאנִם, מַה טּוֹב אַתָּה וּמַה צְּנוּעָה נַפְשֶׁךָ, הֱטִיבוֹתָ לָזֶה שֶׁהֵרַע לְךָ, וְשָׁמַרְתָּ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל זֶה שֶׁחִלֵּל כְּבוֹדְךָ. וְהָיִיתָ מַחֲסֶה לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהוֹלִיכְךָ בַּשֶּׁבִי, וְהוֹלִיךְ בַּשֶּׁבִי אֶת בְּנֵי מְשְׁפַּחְתֶּךָ. וְאוּלָם אֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁעוֹד תַּעֲמֹד לְדִין אַתָּה וּנְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים לִפְנֵי שׁוֹפֵט צֶדֶק וְתִתְבַּע אוֹתוֹ לְדִין בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ יִהְיֶה אֱלֹהִים הַשּׁוֹפֵט וְהַמַּלְאָכִים עֵדִים”.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַכַלִיף אֶת שִׂיחָהּ וְהֵבִין תְּלוּנוֹתֶיהָ. יָדַע שֶׁעֲשוּקָה הִיא, נִכְנַס לְאַרְמוֹנוֹ וְשָׁלַח אֶת הַמְשָׁרֵת אַחֲרִיה לַהֲבִיאָהּ, כְּשֶׁעָמְדָה לְפָנָיו הוֹרִידָה רֹאשָׁהּ כְּשֶׁעֵינָהּ בּוֹכִיָּה וְלִבָּהּ אָבֵל. אָמַר לָהּ: “קוּת אַלְקֻלוּבּ, רוֹאֶה אָנֹכִי אוֹתָךְ, שֶׁאַתְּ רוֹאָה עַצְמֵךְ עֲשׁוּקָה עַל־יָדִי, וּמַאֲשִׁימַתְנִי בְעָרִיצוּת, וְאוֹמֶרֶת שֶׁהֲרֵעוֹתִי לְזֶה שֶׁהֵטִיב עִמִּי, מִי הוּא אֵפוֹא זֶה שֶׁשָׁמַר עַל כְּבוֹדִי, וְחִלַּלְתִּי כְבוֹדוֹ, וְשֶׁהָיָה מַחֲסֶה לְאִשְׁתִּי והוֹבַלְתִּי בַשְׁבִי אֶת אִשְׁתּוֹ?” אָמְרָה לוֹ: גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ שֶׁהֲרֵי לֹא קָרַב אֵלַי לַעֲשׂוֹת תּוֹעֵבָה. וּבְחַסְדְּךָ, נְשִׂיא הַמַאֲמִינִים נִשְׁבַּעת אֲנִי“. אָמַר הַכַלִיף: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים, קוּת אַלְקֻלוּבּ, שַׁאֲלִי מֵאִתִּי חֶסֶד וַאֲנִי מְמַלֵּא מִשְׁאַלְתֵּךָ”. אָמְרָה: “שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי מֵאִתְּךָ הִיא אֲהוּבִי גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ”. אָמַר: “אֲנִי מֵבִיא אוֹתוֹ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, בְּכָבוֹד”. אָמְרָה: “נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים, אִם אֲנִי מְבִיאָה אוֹתוֹ, תִּתְּנֵנִי לוֹ?” אָמַר: כְּשֶׁאַתְּ מְבִיאָה אוֹתוֹ אֲנִי נוֹתְנֵךְ לוֹ, מַתְּנַת נָדִיב שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ”. אָמְרָה לוֹ: נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים, תֵּן לִי רְשׁוּת שֶאֲסוֹבֵב וַאֲחַפֵּשׂ אוֹתוֹ, אוּלַי יְקַבְּצֵנִי אֱלֹהִים אִתּוֹ יַחְדָּו". אָמַר לָהּ: “עֲשִׂי כַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ”.

שָׂמְחָה וְיָצְאָה וְנָטְלָה אֶלֶף דִינָרִים עִמָּהּ וּבִקְּרָה אֶת זִקְנֵי־הָעֵדָה וְנָתְנָה צְדָקָה לִשְׁמוֹ שֶׁל גָאנִם. ובַיּוֹם הַשֵּׁנִי יָצְאָה לְשׁוּק הַסּוֹחֲרִים וְנָתְנָה מָמוֹן לְרֹאשׁ הַשּׁוּק וְאָמְרָה לָהּ: “חַלְּקֵם בִּצְדָקָה לְזָרים”. אַחַר כָּךְ יָצְאָה בְּיוֹם הַשִּׁשִׁי שֶׁאַחֲרָיו וְעִמָּהּ אֶלֶף דִּינָרִים וְנִכְנְסָה לְשׁוּק הַצּוֹרְפִים וְסוֹחֲרֵי הָאֲבָנִים הַטוֹבוֹת. וְשָׁאֲלָה לְרֹאשׁ הַשּׁוּק וּבָא. מָסְרָה לְיָדוֹ אֶלֶף דִּינָרִים וְאָמְרָה לוֹ: “חַלְּקֵם בִּצְדָקָה לְזָרִים”. נָתַן בָּהּ הָרֹאשׁ, וְהוּא זְקַן הַשּׁוּק, אֶת עֵינָיו וְאָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי, יֵשׁ בִּרְצוֹנֵךְ לָלֶכֶת לַחֲצֵרִי וְלִרְאוֹת עֶלֶם זָר, הַיָּפֶה עַד מְאֹד וּמָלֵא חֵן?” וְהָיָה זָר זָה גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ אֲסִיר הָאַהֲבָה. וְאוּלָם הָרֹאשׁ לֹא הָיָה מַכִּירוֹ, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁהוּא בֶּן אָדָם מִסְכֵּן עֲמוּס חוֹבוֹת שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ רְכוּשׁוֹ, אוֹ אוֹהֵב שֶׁהִפְרִידוּהוּ מֵאֲהוּבָתוֹ. כְּשֶׁשָּׁמְעָה דְבָרָיו דָּפַק לִבָּהּ וְהָמוּ קְרָבֶיהָ וְאָמְרָה לוֹ: “שְׁלַח עִמִּי מִי שֶׁיּוֹבִילֵנִי לַחֲצֵרְךָ”. שָׁלַח עִמָּהּ נַעַר קָטָן, וְהוֹבִילָהּ לֶחָצֵר שֶׁהַזָּר בְּתוֹכָהּ, וְהוֹדְתָה לוֹ עַל כָּךְ. כְּשֶׁנִּכְנְסָה לְאוֹתָה חָצֵר וְנָתְנָה שָׁלוֹם לְאֵשֶׁת הָרֹאשׁ, קָמָה אֵשֶׁת הָרֹאשׁ וְנָשְׁקָה הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ, שֶׁמַכִּירָה הָיְתָה אוֹתָהּ. אָמְרָה לָהּ קוּת אַלְקֻלוּבּ: “הֵיכָן הַחוֹלֶה שֶׁאֶצְלְכֶם?” בָּכְתָה וְאָמְרָה: “הֲרֵי הוא גְּבִרְתִּי, חַי אֱלֹהִים שֶׁבֶּן טוֹבִים הוּא וְנִכָּרים בּוֹ עִקְבוֹת הָעֲשִׁירות”. סָרָה אֶל הַיָּצוּעַ שֶׁהוּא שׁוֹכֵב עָלָיו וְהִתְבּוֹנְנָה בּוֹ וְרָאֲתָה כְּאִלוּ הוּא זֶה בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא נִשְׁתַּנָּה מַצָּבוֹ וְהוֹסִיף רָזוֹן כִּשְׁחִיף עֵץ, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְקֵיסָם שֶׁל שִׁנַּיִם, הָיָה סָפֵק בְּעֵינֶיהָ, וְלֹא נִתְבָּרֵר לָהּ שֶׁהוּא הוּא זֶה. וְאוּלָם רַחֲמֶיהָ נִכְמְרו עָלָיו, וְהָיְתָה בוֹכָה וְאוֹמֶרֶת: “אָכֵן מִסְכֵּנִים הֵם הַזָּרִים, וְאִם גַּם נְסִיכִים הָיוּ בְאַרְצָם”. סִדְּרָה לוֹ מַשְׁקֶה וּרְפוּאוֹת וְיָשְׁבָה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו שָׁעָה. וְרָכָבָה וְעָלְתָה לְאַרְמוֹנָה, הָיְתָה בוֹדֶקֶת בְּכָל שׁוּק לִמְצֹא אֶת גָאנִם. אַחֲרֵי זְמַן מוּעָט הֵבִיא הָרֹאשׁ אֶת אִמּוֹ וְאֶת אֲחוֹתוֹ פִתְנָה, וְנִכְנָס אִתָּן אֶל קוּת אַלְקֻלוּבּ וְאָמַר: “גְּבִרְתִּי הַמֵּטִיבָה, כְּבָר נִכְנְסוּ לִמְדִינְתֵנוּ הַיּוֹם אִשָּׁה וּבִתָּה וְהֵן מִן הַנְּשׂוּאוֹת פָּנִים בָּאָדָם, וְסִימָנִי הָעֲשִׁירוּת נִכָּרִים בָּהֶן, אֶלָּא שֶׁהֵן לְבוּשׁוֹת לְבוּשׁ־שֵׂעָר, וְכָל אַחַת מֵהֶן תַּרְמִיל שֶׁל קַבְּצָנִים תְּלוּיָה לָהּ בְּצַוָּארָהּ, וְעֵינָהּ בּוֹכִיָה וְלִבָּהּ אָבֵל. וַהֲרֵי הֵבֵאתִי אוֹתָן אֵלַיִךְ, שֶׁתִּתְּנִי לָהֶן מִקְלָט וְתִשְׁמְרִין מִזְּלוּת־הַקַּבְּצָנוּת, שֶׁכֵּן אֵינָן קַבְּצָנִיוֹת, וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, נִזְכֶּה בִשְׂכַר זֶה לְגַן־עֵדֶן”. אָמְרָה לוֹ: “חַי אֱלֹהִים, אֲדוֹנִי, כְּבָר עוֹרַרְתָּ בִּי כְסּוּפִין אֲלֵיהֶן, וְהֵיכָן הֵן?” צִנָה עֲלֵיהֶן לְהִכָּנֵס. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסוּ פְתְנָה וְאִמָּה אֶל קוּת אַלְקֻלוּבּ, וּמָצְאָה שֶׁהֵן יְפוֹת-תֹּאַר.

בָּכְתָה עֲלֵיהֶן וְאָמְרָה: "חַי אֱלֹהִים, בְּנוֹת טוֹבִים הֵן וְעִקְּבוֹת הָעֲשִׁירוּת נִכָּרִים בָּהֶן. אָמַר הָרֹאשׁ: “אָנוּ אוֹהֲבִים אֶת הָעֲנִיִּים וְאֶת הַמִּסְכֵּנִים לְשֵׁם שָׂכָר בְּגַן־עֵדֶן, אֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁאֵלּו עָשְׁקוּ אוֹתָן עָרִיצִים וּבָזְזוּ רְכוּשָׁן וְהֶחֱרִיבוּ בָתֵּיהֶן”. בָּכוּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים בְּכִי מָר, שֶׁהָיוּ מְהַרְהֲרוֹת בְּגָאנִם בֶּן אַיּוּבּ אַסִיר־הָאַהֲבָה וְרָבְתָה אַנְחָתָם, וּכְשֶׁבָּכוּ בָכְתָה קוּת אַלְקֻלוּבּ לְבִכְיָתָן, אָמְרָה אִמוֹ: “נִשְׁאַל מֵאֱלֹהִים שֶׁיְּקַבְּצֵנוּ יַחַד עִם זֶה שֶׁאָנוּ מְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ, הַיְנוּ בְנִי גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ”. כְּשֶׁשָׁמְעָה קוּת אַלְקֻלוּבּ דְבָרֶיהָ אֵלּוּ, נוֹדַע לָהּ שֶׁאִשָּׁה זוֹ אִמּוֹ שֶׁל אֲהוּבָהּ הִיא, וְשֶׁהַשְּׁנִיָה אֲחוֹתוֹ הִיא וּבָכְתָה עַד שֶׁנִּתְעַלְּפָה. כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה נִגְּשָׁה אֲלֵיהֶן וְאָמְרָה לָהֶן: “אַל תִירְאֶינָה רָע. שֶׁזֶהוּ הַיּוֹם רִאשׁוֹן הוּא לְאָשְׁרְכֶן וְאַחֲרוֹן לְסִבְלְכֵן. אַל תֵּעָצַבְנָה אֵפוֹא”.

הִרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁקּוּת אַלְקֻלוּבּ אָמְרָה לָהֶן: “אַל תֵּעָצַבְנָה”. צִוְּתָה אֶת הָרֹאשׁ שֶׁיִקָּחֵן לְבֵיתוֹ, וְשֶׁתַּכְנִיסֵן אִשְתּוֹ לְבֵית־הַמֶּרְחָץ וְתַלְבִּישֵׁן בְּגָדִים נָאִים, וְשֶׁיְצַוֶּה אוֹתָהּ עֲלֵיהֶן וְשִׁתְּכַבְּדֵן תַּכְלִית הַכָּבוֹד, וְנָתְנָה לוֹ סְכוּם שֶׁל מָמוֹן. מִמָּחֳרַת הַיּוֹם רָכְבָה קוּת אַלְקֻלוּבּ וְהָלְכָה אֶל בֵּית הָרֹאשׁ וְנִכְנְסָה אֵצֶל אִשְׁתּוֹ. קָמָה לִקְרָאתָהּ וְנָשְׁקָה יָדֶיה וְהוֹדְתָה לָהּ עַל טוּבָהּ. הִסְתַּכְּלָה בְּאֵם גָאנִם וּבַאֲחוֹתוֹ, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר הִכְנִיסָה אוֹתָן אֵשֶׁת הָרֹאשׁ לְבֵית־הַמֶּרְחָץ וְהֵסִירָה מַה שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶן מִן הַבְּגָדִים, וְנִרְאוּ בָהֶן סִימָנִי הָעֲשִׁירוּת, יָשְׁבָה לְשוֹחֵחַ אִתָּן שָׁעָה. אַחַר־כָּךְ שָׁאֲלָה אֶת אֵשֶׁת הָרֹאשׁ בִּדְבַר הַחוֹלֶה שֶׁאֶצְלָהּ. אָמְרָה לָהּ: “בְּמַצָּבוֹ הוּא כְמוֹת שֶׁהָיָה”. אָמְרָה: “קוּמּו וְנָשִׂים עֵינֵנו עָלָיו וּנְבַקּר אוֹתוֹ”. קָמָה הִיא וְאֵשֶׁת הָרֹאשׁ וְאֵם־גָאנִם וַאֲחוֹתוֹ וְנִכְנְסוּ אֵלָיו וְיָשְׁבוּ אֶצְלוֹ. כְּשֶׁשָּׁמַע אוֹתָן גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ אֲסִיר־הָאַהֲבָה מַזְכִּירוֹת שֵׁם קוּת אַלְקֻלוּבּ, שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ, אִם גַּם שֶׁגּוּפוֹ נִרְזָה וְעַצְמוֹתָיו יָבְשׁוּ, וְהֵרִים רֹאשוֹ מֵעַל הַכָּר וְקָרָא: “הוֹי, קוּת אַלְקֻלוּבּ!” הִסְתַּכְּלָה בוֹ וְנִתְבָּרֵר לָהּ שֶׁהוּא הוּא זֶה, וְהִכִּירָה אוֹתוֹ, וְצָעֲקָהּ בְּקוֹלָהּ: “הֵן, חֲבִיבִי” אָמַר לָהּ: “גְּשִׁי אֵלַי”. אָמְרָה לוֹ: הַאֻמְנָם אַתָּה גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ אֲסִיר־הָאַהֲבָה?" אָמַר לָהּ: “הֵן, אֲנִי הוּא”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָפְלָה מִתְעַלֶּפֶת. וּכְשֶׁשָׁמְעוּ אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם צָעֲקוּ בְּקוֹל: “הֶאָח, שִׂמְחָה”. וְנָפְלוּ מִתְעַלְפוֹת, כְּשֶׁהִתְעוֹרְרוּ אַחֲרֵי זֶה, אָמְרָה קוּת אַלְקֻלוּבּ: “הַתְּפִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁקִּבֵּץ פְּזוּרֵינוּ יַחַד – אוֹתָךְ וְאֶת אִמְּךָ וְאֶת אֲחוֹתְךָ”. נִגְּשָׁה אֵלָיו וְסִפְּרָה לוֹ כָּל מַה שֶאֵרַע לָהּ עִם הַכַלִיף וְאָמְרָה: “אֲנִי כְבָר אָמַרְתִּי לוֹ: הֲרֵי הוֹכַחְתִּי לְךָ אֶת הַדָּבָר לַאֲמִתּוֹ, נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים, וְהֶאֱמִין לִדְבָרַי וְרָצָה אוֹתְךָ, וְכַיּוֹם הוּא נִכְסַף לִרְאוֹתֶךָ”. הוֹסִיפָה וְאָמְרָה לְגָאנִם: “הֲרֵי נְתָנַנִי הַכַלִיף לְךָ”. וְשָׂמַח בְּזֶה תַּכְלִית הַשִּׂמְחָה, אָמְרָה לָהֶם קוּת אַלְקֻלוּבּ עוֹד: „אַל תַּעַבְרוּ מִזֶּה עַד שֶׁאָבוֹא". קָמָה תֵכֶף וּמִיָד וְהָלְכָה לְאַרְמוֹנָה, וְהֵבִיאָה אֶת הַתֵּבָה שֶׁלָקְחָה אוֹתָה מֵחֲצֵרוֹ, וְהוֹצִיאָה מִתּוֹכָהּ דִּינָרִים וְנָתְנָה אוֹתָם לָרֹאש וְאָמְרָה לוֹ: “טֹל דִּינָרִים אֵלּוּ וּקְנֵה לְכָל אֶחָד וְאַחַת מֵהֶם אַרְבַּע חֲלִיפוֹת בְּגָדִים שְׁלֵמוֹת מֵהַטּוֹב שֶׁבָּאֲרִיגִים וְעֶשְׂרִים מִטְפָּחוֹת וְזוֹלַת זֶה מַה שֶׁהֵם זְקוּקִים לוֹ”. אַחַר כָּךְ הִכְנִיסָה אוֹתָן וְאֶת גָאנִם לְבֵית־הַמֶרְחָץ, צִוְּתָה שֶׁיִרְחֲצוּ אוֹתָם, וְהֵכִינָה לָהֶם פַּרְגִּיּוֹת וְדַיְסוֹת וּמֵי תַפוּחִים, אַחֲרֵי שֶׁיָצְאוּ מִן הַמֶּרְחָץ וְלָבְשׁוּ הַבְּגָדִים, עָמְדָה אִתָּם שְׁלשָׁה יָמִים, מַאֲכִילָתַם בְּשַׂר־תַּרְנְגוֹלוֹת וְדַיְסוֹת וּמַשְׁקָה אוֹתָם מַשְׁקֶה־סֻכָּר מְזֻקָּק. אַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים שָׁבָה אֲלֵיהֶם רוּחָם. הִכְנִיסה אוֹתָם לְבֵית־הַמֶּרְחַץ שֵׁנִית וְיָצְאוּ. הֶחֱלִיפָה לָהֶם בִּגְדֵיהֶם, וְיָצְאָה מִבֵּית הָרֹאש וְהָלְכָה אֶל הַכַלִיף וְנָשְׁקָה הָאָרֶץ לְפָנָיו וְסִפְּרָה לוֹ כָל הַסִּפּוּר, וְשֶׁכְּבָר נִמְצָא אֲדוֹנָה גָאנִם בֶּן אַיּוּבּ אֲסִיר־הָאַהֲבָה וְשֶׁכְּבָר נִמְצְאוּ אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ. כְּשֶׁשָּׁמַע הַכַלִיף את דִּבְרֵי קוּת אַלְקֻלוּבּ אָמַר לִמְשָׁרְתִים: “הָבִיאוּ לְפָנַי אֶת גָאנִם”. יָרַד גַּ’עְפָר אֵלָיו וּכְבָר קִדְמָה אוֹתוֹ קוּת אַלְקֻלוּבּ וְנִכְנְסָה אֶל גָאנִם וְאָמְרָה לוֹ: “הִנֵּה כְבָר שָׁלַח הַכַלִיף אַחֲרֵיךָ לַהֲבִיאֲךָ לְפָנָיו, וְעָלֶיךָ לְדַבֵּר בְּצַחוּת־הַלָּשׁוֹן הַתּוֹפְשִׂים אֶת הַלֵּב בְּאוֹן וּבְּדִבְרֵי רָצוֹן”. הִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ מַחֲלָצוֹת מְפֹאָרוֹת וְנָתְנָה לוֹ שֶׁפַע שֶׁל דִּינָרִים, וְאָמְרָה לוֹ: “הַרְבֵּה לְפַזְרָם בֵּין הַפַּמַּלְיָה של הַכַלִיף בְּשָׁעָה שֶׁתִּכָּנֵס אֵלָיו”. וַעֲדַיִן הֵם בְּכָךְ, עַד שֶׁהָגִּיעַ גַ’עְפָר אֵלָיו, רָכוּב עַל פִּרְדָּתוֹ. קָם גָאנִם וְקִדַּם פָּנָיו וּבִרְכוֹ בְחַיִּים אַרֻכִּים וְנָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנָיו, וּכְבָר הֵאִיר כּוֹכָב אָשְׁרוֹ וְעָלָה מַזָל כְּבוֹדוֹ. לְקָחוֹ גַ’עְפָר עִמּוֹ וְלֹא פָסְקוּ לָלֶכֶת עַד שֶׁנִּכְנְסוּ אֶל נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים. כְּשֶׁעָמַד לְפָנָיו, הִסְתַּכֵּל בַּמִּשְׁנִים וּבַנְּסִיכִים וְשׁוֹמְרֵי־הַסַּף וְהַנְּצִיבים וְרַבֵּי־הַמְּלוּכָה וּבַעֲלֵי־הַשִׁלְטוֹן. וְהָיָה גָאנִם צַח־הַלָּשׁוֹן תּוֹפֵשׂ הַלֵּב בְּאוֹן, עֲדִין הַהַבָּעָה וּמַפְלִיא לְדַבֵּר דִּבְרֵי חֵן. הִרְכִּין רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ, אַחֲרֵי כֵן נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַכַלִיף וּפָתַח בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶה:

אַעֲרִיצְִךְָ מֶלֶךְ כְּבוֹדוֹ רָם

בְּלִי חֲדָל טוֹבוֹתָיו, טוּבוֹ לֹא יִתַּם

לֹא יְכֻנֶּה זוּלָתְךָ בְּשֵׁם קֵיסָר,

בְּשֵׁם רָם הַמַעֲלָה אֲדוֹן הַהֵיכָל1 לא יְתֹאַר.

יָנִיחוּ הַמְלָכִים עַל עֲפַר מִפְתָּנָיו

אֶת כִּתְרֵיהֶם, עֵת לְשָׁלום יְקַדְּמוּ פָנָיו.

וּבְעֵת נָשְׂאָם אֵלָיו אֶת עֵינֵיהֶם

מֵאֵימָתוֹ אֶרֶץ יִפְּלוּ עַל זִקְנֵיהֶם,

וְתַאֲצִיל לָהֶם רָם הַמַעֲלָה בְּעֵת רָצוֹן

מִשְרוֹת גְבוֹהוֹת כְּבוֹד תִּפְאֶרֶת שִׁלְטוֹן.

מָלְאוּ צְבָאוֹתֶיךָ עֲרָבָה וּמִדְבָּר עַד אֶפֶס מָקוֹם,

נְטֵה אֹהָלֶיךְ בְּחַצְרוֹת כּוֹכְבֵי מָרוֹם,

וְהַאַצֵל לַכּוֹכָבִים בַּתַּהֲלוּכוֹת הוֹד

לִהְיוֹת לְזֶה עוֹלָם הָרוּחָנִי לְכָבוֹד.

עַל שִׂיאֵי־צוּרִים מָשַׁלְתָּ בְּאוֹן

כִּי טוֹב מִשְׁטָרְךָ וְלִבְּךָ נָכוֹןָ.

צִדְקָתְךָ פָרַשְׂתָּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ כֻּלָּהּ

עֲדֵי יַחַד גַם קָרוֹב גַם רָחוֹק כָּלְלָה.


כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ, נִתְרַגֵּשׁ הַכַלִיף מִטּוּב טַעֲמוֹ, וְנָשְׂאָה חֵן לְפָנָיו צַחוּת לְשוֹנוֹ וּמְתִיקוּת הֶגְיוֹנוֹ…

הִרְגִישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁגָאנִם בֶּן אַיּוּבּ, כְּשֶׁנָּשְׂאוּ חֵן מִלְפְנֵי הַכַלִיף צַחוּת לְשׁוֹנוֹ וַחֲרוּזֵי שִׁירוֹ וּמֶתֶק הֶגְיוֹנוֹ, אָמַר לוֹ: “קְרַב אֵלַי”. נִגַּשׁ אֵלָיו. אַחַר-כָּךְ אָמַר לו: “סַפֵּר לִי סִפּוּרְךָ, וּבָאֵר לִי אֲמִתּוּת עִנְיָנְךָ”. יָשַׁב וְסִפֵּר לוֹ לַכַלִיף מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, וְאֵין בַּחֲזָרָה תּוֹעֶלֶת.

כְּשֶׁהִכִּיר הַכַלִיף שֶׁאֱמֶת דִּבֵּר, הִלְבִּישׁוֹ בֶּגֶד־פְּאֵר וְקֵרְבוֹ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “מְחַל לִי”. מָחַל לוֹ וְאָמַר: “נְשִׁיא-הַמַּאֲמִינִים, הֲרֵי הָעֶבֶד וְכָל מַה שֶׁקָנָה לְרַבּוֹ”. שָׁמַח הַכַלִיף עַל כָּךְ, צִוָּה לְהַקְצוֹת לוֹ אַרְמוֹן, וְקָצַב לוֹ מַשְׂכֹּרֶת וְהַכְנָסוֹת שׁוֹטְפוֹת, הוֹן רָב, וְהֶעֱבִיר אֶת אִמּוֹ וְאֶת אֲחוֹתוֹ אַלָיו. שָׁמַע הַכַלִיף שֶׁאֲחוֹתוֹ פִתְנָה בַּעֲלַת יֹפִי לוֹקֵחַ שֶׁבִי, וְדִבַּר אֵלָיו לָתֵת אוֹתָה לוֹ לְאִשָּׁה. אָמַר לוֹ גָאנִם: “הֲרֵי הִיא שִׁפְחָתֶךָ וַאֲנִי עַבְדְּךָ מִקְנַת כַּסְפֶּךָ”. הוֹדָה לוֹ וְנָתַן לוֹ מַתָּן מֵאָה אֶלֶף דִּינָר, וְהָבִיא אֶת הַקָּאצִ’י וְאֶת הָעֵדִים, וְכָתְבוּ שְׁטַר־נִשּׂוּאִין וּבָאוּ הוּא וְגָאנִם בֶּן אַיּוּבּ אֶל נְשׁוֹתֵיהֶם, הַכַלִיף בָּא אֶל פִתְנָה, וְגָאנִם בֶּן אַיּוּבּ אֶל קוּת אַלְקֻלוּבּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר צִוָּה הַכַלִיף לִכְתּבֹ עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים כָּל מַה שֶׁאֵרַע לְגָאנִם מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ, וְלִגְנֹז אוֹתוֹ בְּבָתֵּי גְנָזָיו שֶׁיִּקְרְאוּ בּוֹ הַבָּאִים אַחֲרָיו, וְיִתְפַּלְאוּ עַל חֲלִיפוֹת הַגּוֹרָל, וְיַשְׁלִיכוּ יְהָבָם עַל בּוֹרֵא לַיְלָה וָיום.

וְאֵין זֶה נִפְלָא יוֹתַר מִסִּפּוּרוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ עֹמָר אַלנֻּעְמָאן וּבְנוֹ שַׁרְכָּאן וּבְנוֹ צַ’וְא אַלְמַכָּאן, וּמַה שֶׁאֵרַע לָהֶם מִן הַתֵּמַהּ וְהַמֻּפְלָא. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “וּמַה סִפּוּרָם?”

פָּתְחָה שַׁהַרָזָאד וְאָמְרָה:



  1. היינו מלך פרס  ↩