חברת רעים מחליטה לאסוף לחברתם רק אורח
אשר עשה במשך היום איזה דבר־מצוה
ראש החברה
לַמַּכְבִּיר יִשְׁטֹף יֵינֵנוּ!
הָלְאָה, עֶצֶב! קוּם עֲנֵה –
אִם לִשְׁתּוֹת תִּרְצֶה בֵּינֵינוּ –
הֲמִלֵּאתָ חוֹב נָאֶה?
אחד
שְׁנַיִם זֶה אֶת זֶה אָהָבוּ,
צְעִירִים, רַכֵּי־שָׁנִים;
תְּמוֹל נָשְׁקוּ, הַיּוֹם רָהָבוּ,
וּלְמָחְרָת הָגוּ רִיבִים.
הִיא הִשְׁפִּילָה רֹאשׁ בְּכַעַס,
הוּא אֶת שְׂעָרָיו פָּרַע;
שַׂמְתִּי פֶשֶׁר, סֵדֶר אַעַשׂ,
וְעָלְזוּ חָתָן־כַּלָּה!
מקהלה
אַל תִּצְמָא לְיֵין הַשֶּׁצֶף!
הָבוּ כּוֹס לוֹ וּמְלֵאָה,
כִּי בָעֶצֶב וּבַקֶּצֶף
כְּבָר מִלֵּאתָ חָק־יוֹמְךָ!
שני
“לָמָּה, יְתוֹמָה, תֵּילִילִי?”
"אַלְלַי! אֶבְחַר לָמוּת,
כִּי חוֹרְגִי הָרַע הֵבִיא לִי
פַּת דִּמְעָה, גּוֹרַל עֱנוּת!"
אַךְ הִכַּרְתִּי הַבְּלִיַּעַל
וּתְבַעְתִּיו אֶל הַמִּשְׁפָּט;
וְשׁוֹפְטֵינוּ – אֵין בָּם מַעַל!
הַיְתוֹמָה עוֹד לֹא תֵּחָת!
מקהלה כמקודם
שלישי
יֶלֶד אֵין לוֹ אָח וָרֵעַ,
לֹא יֵדַעַ יָמִין וּשְׂמֹאל,
בּוֹ נָבָל, עָרִיץ מֵרֵעַ,
שָׂם יָדָיו, הֵרִים בּוֹ קוֹל.
אַךְ כְּגֶבֶר הִתְעוֹרַרְתִּי
וּמִלֵּאתִי חוֹב־אָדָם,
וְאֶת פְּנֵי הָמָן סָטַרְתִּי
בְּיָדִי עַד זוֹב הַדָּם!
מקהלה כמקודם
רביעי
קוֹרוֹתַי מִיָּד הִגַּדְתִּי:
לֹא עָשִׂיתִי כָל־מְאוּם,
לֹא חָרַדְתִּי, לֹא רָעַדְתִּי,
וּבְמִשְׁקִי לֹא אֵדַע נוּם!
גַּם מְאוּמָה לֹא נָטַשְׁתִּי
וָאֵצֵא יְדֵי חוֹבִי:
רָעֲבוּ כֻּלָּם, וְלַשְׁתִּי
וְאָכְלוּ, שָׂבְעוּ לָרֹב!
מקהלה כמקודם
חמישי
בָּא בַּר־נַשׁ, רָצָה לַמְּדֵנִי,
וְנוֹאַל, הָאֵל יִשְׁפֹּט!
בְּטַעְנוֹת־מַעְנוֹת יַלְאֵנִי,
וְקוֹרְאִים לוֹ פַּטְרִיּוֹט!
וְאֶקֹּב אִמְרָה נִבְעֶרֶת,
וּלְדַרְכִּי־מֵאָז אֶפְנֶה!
כְּסִיל, כַּבֵּה עֵת אֵשׁ בּוֹעֶרֶת,
וּלְאַחַר שְׂרֵפָה קוּם בְּנֵה!
מקהלה כמקודם
אחד מן החברה
כָּל־אֶחָד הַיּוֹם יַבִּיע,
מָה עָלָה לוֹ לַעֲשׂוֹת;
כִּי הַזֶּמֶר קוֹל יָרִיעַ –
סִפּוּרוֹ יִתֵּן הָאוֹת!
זֶה חֻקֵּנוּ מִשָּׁמַיִם:
מִתְחַמְּקִים פֹּה לֹא נִסְבֹּל;
אַךְ נָבָל חוֹבֵק יָדַיִם,
הַגִּבּוֹר אוֹהֵב לִפְעֹל!
מקהלה
אַל נִצְמָא לְיֵין הַשֶּׁצֶף,
הָבוּ כוֹס, אַף מְלֵאָה!
כִּי בָעֶצֶב וּבַקֶּצֶף
כְּבָר גָמַרְנוּ לְכָלָה!
שלושה קולות
לְכָל־שָׂר פָּנִים נַסְבִּירָה
וּנְבָרְכוֹ בַעֲלִיזוּת;
רַק נַרְגָּן – אוֹתוֹ נַשְׁאִירָה,
לֹא נָדוּן אוֹתוֹ לִזְכוּת!
כִּי נִירָא בִזְהוּם־עֵינַיִם,
בְּקַדְרוּת לַחוּץ נִרְאָה,
וּבִזְעוּם הָעַפְעַפַּיִם,
רוּחַ רֵיק אוֹ לֵב רָשָׁע!
מקהלה
אֵין יִצְמָא לְיֵין הַשֶּׁצֶף!
אַךְ אַל יַעֲבֹר הַסַּף
מִי כָל־עֶצֶב וְכָל־קֶצֶף
לֹא יַשְׁלִיךְ מֵאֲחוֹרָיו.