כשמסלקיּם מהודעת הממשלה את המלים המתביישות, ואת התחכמויות הניסוחים העוקפים, עם תירוצי הסחור־סחור – מוצאים כי לא יאומן, אבל ממש כך: ממשלה בגין ביקשה הפסקת־אש מאש"פ.
וכך, לאחר יהירות “היזמה המונעת”, לאחר גאוות “ההפצצות המאסיביות”, לאחר הצלחת “הפצצות התשתית”, של המחבלים ושל מיפקדותיהם – לרבות הפצצות נשים וילדים – מבקשת הממשלה שיפסיקו, כי כבדה ידם עלינו.
יש לומד ליקחו קודם־מעשה במחשבה תחילה; ויש לומד ליקחו לאחר־מעשה, במכות מכאיבות ובחיי אדם.
האמנם למדה הממשלה הזאת? האמנם תדע ללמוד, כי – הפצצות אינן תחליף למדיניות, וכי שימוש בכוח אינו בא במקום חכמת הרואה את הנולד?
בגין מוכרח ללכת.
לא בגלל הפסקת האש. אלא בגלל הדלקתה. הוא שהדליק והוא שניבהל מן הדליקה.
עליו ללכת.
יזהר סמילנסקי, טיוטה, יולי 1981 (משוער)