הָיָה מְלַמֵּד בְּבֵית־סִפְרוֹ. נִכְנַס אֵלָיו אָדָם בַּעַל־תַּרְבּוּת וְיָשַׁב אֶצְלוֹ וּבְחָנוֹ. מְצָאוֹ חָכָם יוֹדֵעַ דִּקְדוּק וְלָשׁוֹן וְשִׁירָה וְסִפְרוּת, נָבוֹן וּבַעַל־נִמּוּסִין. הִתְפַּלֵּא עַל כָּך וְאָמַר: “הֲרֵי אֵלֶּה מְלַמְּדֵי־הַדַּרְדְּקִי בְּבֵית־לִמּוּדָם אֵיֵן לָהֶם שֵׂכֶל שָׁלֵם”. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לְהִפָּטֵר מִן הַמְּלַמֵּד, אָמַר לוֹ הֵמְּלַמֵּד: “אוֹרְחִי אַתָּה הַלַּיְלָה”. נַעֲנָה לוֹ הָאִישׁ לִהְיוֹת אוֹרְחוֹ, וְהָלַךְ עִמּוֹ בְחֶבְרָתוֹ לְבֵיתוֹ. כִּבְּדוֹ וְהִגִּישׁ לוֹ מַאֲכָל, וְאָכְלוּ שְׁנֵיהֶם וְשָׁתוּ, אַחַר־כָּךְ יָשְׁבוּ מְשׂוֹחֲחִים עַד שְׁלִישׁ הַלַּיְלָה. אַחַר־כָּךְ הֵכִין לוֹ מַצָּעוֹ, וְעָלָה הַמְּלַמֵּד אֶל הַרְמוֹנוֹ.ֹ שָׁכַב הָאִישׁ וּבִקֵּשׁ לִישֹׁן, וְהִנֵּה קָמָה צְעָקָה רַבָּה בְהַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַמְּלַמֵּד. שָׁאַל הָאִישׁ: “מֶה הָעִנְיָן?” אָמְרוּ לוֹ: “הַשֵּׁיךְ, פְּגָעוֹ דָבָר קָשֶׁה, וַהֲרֵי הוּא בִנְשִׁימָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה”. אָמַר לָהֶם: “הַעֲלוּ אוֹתִי אֵלָיו”, וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ וְנִכְנַס אֵלָיו וְרָאָה אוֹתוֹ מִתְעַלֵּף וְדָמוֹ שׁוֹתֵת. הִזְלִיף מַיִם עַל פָּנָיו. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר אָמַר לוֹ: “מַה הוּא מַצָּב זֶה? הֲרֵי עָלִיתָ מֵאֶצְלִי בְּתַכְלִית הָאשֶׁר, וְהָיִיתָ בָּרִיא בְגוּפְךָ. מַה הוּא שֶׁפְּגָעֲךָ?” אָמַר לוֹ הַמְּלַמֵּד: “אָחִי, אַחֲרֵי שֶׁעָלִיתִי מֵאֶצְלְךָ יָשַׁבְתִּי מְהַרְהֵר בִּיצִירוֹת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘כָּל מַה שֶּׁבְּרָאוֹ אֶלֹהִים לָאָדָם, תּוֹעֶלֶת בּוֹ. שֶׁכֵּן בָּרָא אֱלֹהִים יִשְׁתַּבַּח אֶת הַיָּדַיִם לִתְפֹּשֹ בָּהֶם, אֶת הָרַגְלַיִם לָלֶכֶת, אֶת הָעֵינַיִם לִרְאוֹת, אֶת הָאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, אֶת הָאַמָּה לְהוֹלִיד, מִלְבַד כִּיס הָאֲשָׁכִים שֶׁאֵין בֹּו תוֹעֶלֶת’. שָׁחַזְתִּי אוֹלָר שֶׁהָיָה עִמִּי וְכָרַתִּי אוֹתוֹ, וְהִגִּיעַנִי עִנְיָן זֶה”. יָרַד מֵאֶצְלוֹ וְאָמַר: “אֱמֶת דִּבֵּר זֶה שֶׁאָמַר, שֶׁכָּל מְלַמֵּד דַּרְדְּקִי אֵין שִׂכְלוֹ שָׁלֵם, וַאֲפִילוּ אִם הוּא יוֹדֵעַ כָּל מַדָּע”.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר: