סִפְּרוּ שֶׁאַלְמַתַּוַכִּל שָׁתָה פַעַם מַשְׁקֶה לִרְפוּאָתוֹ, וְהָיוּ הָאֲנָשִׁים שׁוֹלְחִים לוֹ שְכִיוֹת חֶמְדָה וְכָל מִינֵי מַתָּנוֹת, וְנָתַן לוֹ אַלְפַתְּח בֶּן כָאקָאן בְּמַתָּנָה נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר שָׁדֶיהָ נָכוֹנוּ מֵהַיָּפוֹת בִּנְשֵׁי דוֹרָהּ, וְשָׁלַח עִמָּהּ כְּלִי בִדֹלַח וּבְתוֹכוֹ יַיִן אָדֹם, וְכוֹס אֲדֻמָּה וְעָלֶיהָ כָתוּב שָׁחוֹר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
כְּשֶׁיֵּצֵא הָאִמָאם מֵחָלְיוֹ
וּבָאָה בְרִיאוּת וְרָפָא לוֹ,
אֵין לוֹ רְפוּאָה זוּלָתִי לִשְׁתּוֹת
מֵחֹמֶר זֶה בַּכּוֹס הַזֹּאת.
וְשָׁבַר הַחוֹתָם מִן הַמֻּגָשׁ אֵלָיו,
אַחֲרֵי הַמַּחֲלָה אַךְ זֶה יִיטַב.
כְּשֶׁנִכְנְסָה הַנַּעֲרָה עִם מַה שֶּׁאִתָּהּ אֶל הַכַּלִיף, הָיָה אֶצְלוֹ יוֹחֲנָא הָרוֹפֵא1. כְּשֶׁרָאָה הָרוֹפֵא אֶת בָּתֵּי־הַשִׁיר חִיֵּךְ וְאָמַר: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, אָכֵן אַלְפַתְּח יוֹדֵעַ יוֹתֵר בְּאוּמְנוּת הָרְפוּאָה מִמֶּנִּי, וְלֹא יַמְרֶה נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים אֶת מִצְוָתוֹ בַּאֲשֶׁר רָשַׁם לוֹ”. קִבֵּל הַכַּלִיף אֶת עֲצַת הָרוֹפֵא וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּרְפוּאָה לְפִי תֹכֶן בָּתֵּי־הַשִּׁיר וְרִפְּאוֹ אֱלֹהִים, וּמִלֵּא אֵת אֲשֶׁר צָפָה לוֹ.
וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר:
-
רופא נוצרי ידוע בחצר הכליפים מבני עבאס. ↩