אָמַר אַבּוּ־אלְעַיְנַא: הָיוּ אֶצְלֵנוּ בָּרְחוֹב שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת מֵהֶן אוֹהֶבֶת גֶּבֶר וְהַשְּׁנִיָּה נַעַר שֶׁלֹּא צָמְחָה לוֹ חֲתִימַת זָקָן. נִפְגְּשׁוּ שְׁתֵּיהֶן בְּלַיְלָה אֶחָד עַל גַּג אַחַת מֵהֶן, וְהוּא קָרוֹב לַחֲצֵרִי, וְאֵינָן יוֹדְעוֹת שֶׁאֲנִי שָׁם. אָמְרָה יְדִידַת הַצָּעִיר לַשְּׁנִיָּה: “אֲחוֹתִי, אֵיךְ זֶה תּוּכְלִי שְׂאֵת אֶת קַשְׁיוּת הַזָּקָן כְּשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת עַל חָזֵךְ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְנַשְׁקֵךְ, וְיִפְגַּע שְׂפָמוֹ בִּשְׂפָתַיִךְ וְלֶחְיֵךְ?” אָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: “הוֹי טִפְּשָׁה, כְּלוּם רָאִית עֵץ מִבְּלִי עָלָיו, וּמְלַפְפוֹן מִבְּלִי כְּשׁוּתוֹ. וּכְלוּם רָאִית בָּעוֹלָם מַשֶּׁהוּ מְכֹעָר יוֹתֵר מִקֵּרֵחַ וּמְרוּט זָקָן. כְּלוּם אִי־אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהַזָּקָן לַגֶּבֶר כִּקְוֻצּוֹת הָרַקָּה לָאִשָּׁה. וּמָה הֶבְדֵּל בֵּין הַלֶּחִי לָרַקָּה. כְּלוּם אִי־אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֱלֹהִים יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה בָּרָא בַשָּׁמַיִם מַלְאָךְ הָאוֹמֵר: “יִשְׁתַּבַּח זֶה אֲשֶׁר קִשֵּׁט אֶת הַגֶּבֶר בַּזָּקָן וְאֶת הַנָּשִׁים בִּקְוֻצּוֹת רַקָּתָן”. וְאִלּוּלֵא שֶׁהַזָּקָן כִּקְוֻצּוֹת הָרַקָּה לְיֹפִי לֹא הָיָה מְקַשֵּׁר בֵּין שְׁנֵיהֶם”. קִבְּלָה יְדִידַת הַצָּעִיר אֶת הָרְאָיָה שֶׁבִּדְבָרֶיהָ וְאָמְרָה: “נִזֶּרֶת אֲנִי מִידִידִי, חֵי־אֱלֹהֵי הַכַּעְבָּה”.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר: