רָאָה נַעַר וַרְדִּינָה,

וַרְדִּינַת הָעֶרֶב,

כֹּה צְעִירָה וַעֲדִינָה,

חָשׁ לִרְאוֹת בָּהּ בְּחִנָּהּ.ּ

שָׂשׂ מִלֵּב וָקֶרֶב.

וֶרֶד, וֶרֶד, וֶרֶד-חֵן,

וַרְדִּינַת-הָעֶרֶב!

סָח הַנַּעַר: אֶקְטָפְךָ,

וֶרֶד שֶׁבָּעֶרֶב!

סָח הַוֶּרֶד: אֶדְקָרְךָ,

וְלֹא תִשְׁכַּח עַד קֵץ יוֹמְךָ

אֲסָרֵב אַךְ סֶרֶב.

וֶרֶד, וֶרֶד, וֶרֶד-חֵן,

וַרְדִּינַת-הָעֶרֶב.

וְהַבֵּן הָרַע קָטַם

וַרְדִּינַת הָעֶרֶב,

שָׁוְא קָבַל הַוֶּרֶד גַּם

עֲקָצוֹ וּבוֹ נִלְחַם,

אַךְ נִכְנַע בַּסֶּרֶב,

וֶרֶד, וֶרֶד, וֶרֶד-חֵן,

וַרְדִּינַת-הָעֶרֶב.

תל-אביב, 17.12.1937