אַתָּה מִסַּעַר לֹא תִירָא, –

רָאִית אֵיךְ צָמַח.

עֲצֵי הַגָּן נָסִים. שְׂדֵרָה

כְּפָרָשִׁים בַּסָּךְ.

וְאַתָּה יוֹדֵעַ: הֵם נָסִים

וְאַתָּה אֵלָיו הוֹלֵךְ.

וְכָל חוּשֶׁיךָ בּוֹ שָׂשִׂים

מוּל שַׁחַק מִתְאַבֵּךְ.

יַרְחֵי הַקַּיִץ חָגוּ תְמוֹל,

לְשַׁד הָעֵצִים עָלָה;

עַתָּה הוּא מְבַקֵּשׁ לִפֹּל

אֶל חֵיק בּוֹרֵא עוֹלָם.

אָמַרְתָּ: כְּבָר הֻכַּר הָאוֹן, –

כִּי בְיָדְךָ הַפְּרִי.

עַתָּה אָבַד זֶה הַפִּתְרוֹן,

וְשׁוּב אַתָּה נָכְרִי.

הָיָה הַקַּיִץ כְּמוֹ בֵּיתְךָ,

מוּדָע בּוֹ כָּל דָּבָר.

עַכְשָׁו הַחוּצָה, אֶל לִבְּךָ,

לְךָ, כְּמוֹ לָעֲרָבָה.

כִּי הַבְּדִידוּת עוֹלָה כָעָב,

בָּאִים יְמֵי בּוּקָה;

מִבֵּין חוּשֶׁיךָ רוּחַ סְתָו

אֶת הָעוֹלָם יִקַּח.

בְּעַד נוֹפָם הָרֵיק יַבִּיט

הַשַּׁחַק שֶׁלָּאַט;

הֱוֵי עַתָּה אוֹר שֶׁל עַרְבִּית

וְאֶרֶץ וּמִקְלָט.

עָנָו הֱוֵי עִם הַכֵּלִים

וְלַמְּצִיאוּת נָכוֹן,

לְמַעַן תִּמָּצֵא מַתְאִים

בִּתְפֹשׂ בְּךָ כֹּחוֹ.