צַפְצָפָה־עֵץ־חֶמֶד,
צַפְצָפָה־עֵץ־חֶמֶד,
אַתְּ לָבַשְׁתְּ אַדֶּרֶת,
אַדֶּרֶת שֶׁל זָהָב.
עוֹד אֶתְמוֹל עִם בֹּקֶר
בְּיָרֹק הוֹפַעַתְּ,
יָרֹק מְשַׁגֵּעַ
שֶׁל צִפּוֹרֵי רַהַב.
הַיּוֹם אַתְּ מְדֻכְדֶּכֶת
תַּחַת שְׁמֵי הַקַּיִץ
כָּמוֹנִי תַחַת שְׁמֵי־הַנֶּפֶשׁ
הָאֲדֻּמָּה שֶׁלִּי.
נִיחוֹחַ־הַקֶּסֶם
שֶׁל גִּזְעֵךְ יַגִּיעַ
עַד צִפּוֹר־לִבִּי הָרַחוּם.
זְקֵנָה נְחוּשָׁה שֶׁל נְאוֹת הַדֶּשֶׁא!
כָּמוֹךְ גַּם אֲנִי אַדֶּרֶת
שֶׁל זָהָב
לָבָשְׁתִּי.