עַל שְׂפַת מַעְיָן הַקַּר לִבִּי נוֹפֵשׁ לוֹ.
(עַכְבִישׁ הַנְּשִׁיָּה,
כַּסֵּהוּ בְּקוּרֶיךָ!)
מֵימֵי הַמַּעְיָן אֶת מִזְמוֹרָם אָמְרוּ לוֹ.
(עַכְבִישׁ הַנְּשִׁיָּה,
כַּסֵּהוּ בְּקוּרֶיךָ)
לִבִּי הַמִּתְעוֹרֵר אַהֲבוֹתָיו אָמַר לוֹ.
(עַכְבִישׁ הַדּוּמִיָּה,
תִּטְוֶה־לָּהּ אֶת רָזֶיךָ!)
מֵימֵי הַמַּעְיָן נֶעְצָבִים הִקְשִׁיבוּ.
(עַכְבִישׁ הַדּוּמִיָּה,
תִּטְוֶה־לָּהּ אֶת רָזֶיךָ!)
לִבִּי בַּמַּעְיָן הַקַּר טוֹבֵעַ.
(יָדַיִם צְחוֹרוֹת רְחוֹקוֹת,
בִּלְמוּ נָא אֶת הַמָּיִם!)
וְהַמַּיִם רוֹנְנִים וּשְׂמֵחִים נְשָׂאוּהוּ
(יָדַיִם צְחוֹרוֹת רְחוֹקוֹת,
דָּבָר לֹא נוֹתַר בַּמָּיִם!)