הַלְּבָנָה, שִׁנֵּי שֶׁנְהָב לָהּ.
מָה עֲצוּבָה וּמַה זְּקֵנָה הִיא!
הָאֲפִיקִים יָבְשׁוּ כַּחֶרֶס,
וּבַשָּׂדוֹת קָמֵל הַדֶּשֶׁא.
מָה עֲגוּמִים עֲצֵי הַיַּעַר
בְּלֹא עָלִים וְקַן־צִפֹּרֶת!
וְדּוֹנְיָה־מָּוֶת מְקֻמֶּטֶת
בֵּין עַרְבֵי־נַחַל מְשׁוֹטֶטֶת,
עִמָּהּ פָּמַלְיָה מְשֻׁנָּה
שֶׁל אַשְׁלָיוֹת סְתוּמוֹת וָהֶבֶל.
מוֹכֶרֶת הִיא אֶת שְׁלַל צְבָעֶיהָ,
צִבְעֵי הַדּוֹנַג וְהַסַּעַר.
פַּרְצוּף לָהּ שֶׁל שֵׁדָה לֵילִית,
מִרְשַׁעַת וְאוֹהֶבֶת־רִיב.
בְּלַיְלָה־זֶּה קָנְתָה־לָּהּ לוּנָה
תְּמוּנוֹת הַרְבֵּה מִדּוֹנְיָה־מָּוֶת.
בְּלַיְלָה־זֶּה עָכוּר כָּאֵפֶר
נִטְרֶפֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל לוּנָה!
בֵּינְתַיִם אָנֹכִי מֵקִים לִי
בְּלֵב אָפֵל שֶׁלִּי, פְּנִים־פְּנִימָה,
יָרִיד בְּלִי נְגִינוֹת וָזֶמֶר
עִם בִּיתָנִים שֶׁל צֵל וָחֹשֶׁךְ.