רַק לִבֵּךְ הַלּוֹהֵט

וְלֹא עוֹד.

גַּן־עֵדֶן שֶׁלִּי, שָׂדֶה הוּא.

זָמִיר אֵין בּוֹ

וְאֵין בּוֹ נֵבֶל.

רַק נַחַל צָנוּעַ

וּמַזְרֵקָה קְטַנְטֹנֶת.

אֵין שָׁם דָּרְבַּן־הָרוּחַ

נָעוּץ בְּעַלְוַת־הַדֶּשֶׁא

וְאֵין כּוֹכָב מִתְגַּעְגֵּעַ

לִהְיוֹת עָלֶה שֶׁל פֶּרַח.

אוֹר רְחַב־יָדַיִם,

שֶׁגַּחְלִילִית הוּא

שֶׁל אַחֶרֶת –

בְּשָׂדֶה זָרוּעַ

רְסִיסֵי מַבָּט.

שַׁלְוָה בְּהִירַת־עַיִן

וּנְשִׁיקוֹת שֶׁלָּנוּ –

כְּתָמִים שֶׁל הֵד מְצַלְצְלִים –

הַרְחֵק־הַרְחֵק יָנֵצּוּ.

וְלִבֵּךְ הַלּוֹהֵט.

לֹא עוֹד.