“רוֹכֵב עַל חֲמוֹרוֹ בִּלְבוּשׁ עָנִי”…
לֹא! לֹא! גַּם בְּנִבְכֵי-גוֹרָל מַחְפִּיר שֶׁל עֶבֶד
דְּמוּת-מְשִׁיחוֹ, בְּאַחֲרִית-יָמִים נִשְׂגֶּבֶת,
לֹא בְצוּרָה כָּזֹאת חָזָה עַמִּי:
מִמְּרוֹם הַר-גְּרִזִּים, כְּהֵד לִצְבָא רָקִיעַ,שׁוֹפָר מִיָּם אֶל יָם קוֹל רַעֲמוֹ יַשְׁמִיעַ,
וְעַל גַבֵּי סוּסוֹ הַצַּח מֵרֹאשׁ הַשְּׂנִיר
יוֹפִיעַ אָז רוֹכֵב בְּזֵר יִפְעָה נִצַּחַת,
וּמַקְהֵלַת-רְעָמִים לוֹ שִׁיר-תְּהִלָּה תָשִׁיר,
וְכָל כֹּחוֹת-הַיְקוּם עִמָּהּ יָרִיעוּ יָחַד.
וְקוֹל-שׁוֹפָר עַל-פְּנֵי בָתֵּי-עוֹלָם יַרְעִים,
וּזְרוֹעַ מֻפְלָאָה תִּפְתַּח אֶת הַקְּבָרִים,
וְיָצָא מִתּוֹךְ אָפְלָם, מִזְּבוּל רָקָב וָמָוֶת,
כָּל מִי שֶׁהֶאֱמִין בִּשְׁעַת-גְּאֻלָּה נִשְׁגָּבֶת
וּבִלְבָבוֹ אָמָר: "אִם גַּם אֵינוֹ קָרוֹב –
מָשִׁיחַ בּוֹא-יָבוֹא, צִיּוֹן תָּקוּם סוֹף-סוֹף!"
עֲלוּ וּצְאוּ אֵפוֹא מִתּוֹךְ עַבְדוּת נִרְקָבֶת
כָּל שׁוֹאֲפֵי-הַדְּרוֹר, מִתּוֹךְ רָקָב וּמְסוֹס,
שָׁם רוּחַ-עַם יִדֹּם, מְקוֹר חָזוֹן וָעֹז!
מָשִׁיחַ בָּנוּ הוּא: בִּצְמָא-רָצוֹן וָחֹפֶשׁ,
בְּמַחֲשָבָה בְּלִי-סְיָג,בַּעֲבוֹדָה בְּלִי-נֹפֶשׁ,
בְּחֵשֶׁק-הַיְצִירָה, שֶׁכֹּחַ תַּעֲצֹר
עֲקֹר הָרִים מִשֹּׁרֶשׁ וּתְהוֹמוֹת לִגְשֹׁר.
אֵין לָנוּ גִבּוֹרִים, גַּם אֵין בָּהֶם כָּל-צֹרֶךְ.
נְחוּצִים עוֹבְדִים אֲשֶׁר בְּאַהֲבָה, בְּלִי מֹרֶךְ
יֵלְכוּ בַּהֲמוֹנִים לִקְרַאת הָעֲבוֹדָה.
זָקֵן וָטַף, עַלְמָה וְאֵם חוֹבְקָה יַלְדָּהּ –
פֵּרוּר אוֹ קֹמֶץ-יָד, כָּל שֶׁלִּבּוֹ יִדְּבֶנּוּ –
יָבִיא אֶת מִנְחָתוֹ, יָשִׂים אוֹתָהּ בַּטֶּנֶא,
בְּאוֹצַר כֹּחוֹת-הָעָם. וּבִתְשׁוּאוֹת-גִּילָה,
כְּשִׁיר-הַנִּצָּחוֹן לְרַעַם-מְצִלְתָּיִם
וְלִצְלִילֵי-כִנּוֹר יָרִיעַ שִׁיר-תְּהִלָּה:
חַי, חַי הָעָם! שׁוֹכֵן הָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם!