מתוך ‘תחוקה לישראל על פי התורה’, כרך א, עמ' 12–20

תשובה זו (בשינויים מעטים) פורסמה בתחומין ב, זכויות המיעוטים לפי ההלכה, עמ' 169. היא לקוחה מטיוטת הספר ‘תחוקה לישראל על פי התורה’ שנמצאה בעיזבונו של הרב הרצוג.

יראתי בגישתי אל הקודש, ולא שיניתי דבר, חוץ משם המאמר, הוספת כותרות, תיקון סימני פיסוק ושיבושי דפוס, פתיחת ראשי תיבות והתאמת הכתיב למקובל כיום, וכן הערות הבהרה ספורות – הן באשר למקורות הדברים והן כדי להקל על הקריאה על מי שאינו מורגל בקריאת משא ומתן הלכתי.

כל המופיע בסוגריים מרובעות, הן בגוף הטקסט והן בהערות, אינו משל הרב הרצוג אלא משלי; שאר ההערות הן משל הרב הרצוג עצמו.

איתמר ורהפטיג

 

מבוא    🔗

הדבר הקשה ביותר בקשר עם האופי הדמוקרטי של המדינה, שעל כל פנים במידה חשובה עומדים ויעמדו על זה האו"ם במסרן לנו את הכח לייסד את המדינה היהודית, היא שאלת זכויות המיעוטים, כלומר הערבים והנוצרים הנמצאים בארץ ישראל. זוהי כמעט נקודת הכובד.

אמרתי, ושוב אני חוזר ואומר, שהאומות המאוחדות בוודאי יעמדו על זה בכל תוקף שעל כל פנים בשטח המדיני והאזרחי והמשפטי לא תקופחנה זכויות המיעוטים, ושיהא להם חופש גמור לקיים את הדתות שלהם ואת החינוך של העדות שלהם.

הרי כאן, בעיקר, שתי יריבות, האומה היהודית והאומה הערבית, (וזה לא חשוב מבחינת הדין הנוכחי מי גרם לאותו הריב), והאומות המאוחדות בוודאי יקפידו שלא יקופח המיעוט הזה, שאגב איננו כ“כ מיעוט, והוא לע”ע קרוב למחצה מהאוכלוסייה שתימסר תחת הרשות העליונה של הרוב היהודי.¹

אצל רוב רובן של האומות המאוחדות המשטר במדינה הוא דמוקרטי, ובנוגע לרוסיה, אעפ"י שברוסיה עצמה המשטר איננו, על כל פנים דמוקרטי מוחלט, אבל במדינות הנספחות לה המשטר הוא דמוקרטי. ובכל אופן לא יעלה על הדעת שהיא תסכים להפליות על יסוד תחוקה המיוסדת על הדת.

ומעתה אנו באים לבעיית זכויות המיעוטים, או בעיקר המיעוט, כלומר האוכלוסייה הערבית שבתוך המדינה היהודית.

 

גר צדק, גר תושב ומעמד הערבים    🔗

מה היא המציאות שאנו נתקלים בה? תורתנו הק' היא תורת האמת והצדק והחסד והרחמים והשלום. ולא להגן על תורת קודשנו כנגד מתקיפיה מן האומות, או לצערנו, מאחינו בני ישראל, היא מטרתנו בספר הזה, אלא להתוות תכנית של מדינה יהודית בארץ ישראל בתוך מסגרת התורה על פי התלמוד והפוסקים ז"ל באופן שעל כל פנים לא תהא בשום פרט בניגוד לתורה.

ועתה מהו בהשקפה הראשונה המצב החוקי של מיעוט לא ישראל תחת ממשלה ישראלית בארץ ישראל – עפ“י התורה? התורה מצווה וחוזרת ומצווה, ‘תורה אחת ומשפט אחד’, ו’חוקה אחת ומשפט אחד' לגר ולאזרח הארץ. אבל אין זה מסלק את הקושי שעליו הצבענו לעיל. כל מקום שנאמר גר סתם בתורה בקשר עם חוקים ומשפטים, המובן הוא גר צדק, כלומר נוכרי שקיבל עליו דת ישראל בבי”ד של ישראל, כפי חוקי תורת ישראל. זוהי ההתאזרחות עפ“י התורה, (נטורליזציה בעם ישראל).² גירות כזאת קיימת גם בגלות, ואין לנו במקורותינו החוקיים הדתיים תורה אחרת של התאזרחות חוץ מזו. כל מי שלא קיבל עליו את דת ישראל כפי דיני הגירות, אעפ”י שיקבל עליו להיות מסור בכל לבו למדינה היהודית ולמלא את כל החובות המוטלות על האזרח במדינה בתור שכזו ויעשה וימלא, עדיין הוא גוי מהבחינה החוקית והמשפטית של התורה, ואסור לבוא בקהל במובן של חיתון.

אולם לא כל הגויים שווים. יש מעין גירות בחלק, כאילו התאזרחות חלקית, גירות תושב – קבלת שמירת שבע המצוות של בני נח בפני בי“ד של ישראל (רמב"ם סוף הלכות מלכים).³ זה מקנה לגוי איזה מצב אישי יותר טוב ממצבו האישי של הגוי עובד אלילים,⁴ אבל עדיין הוא רחוק ממצבו האישי של “גר צדק”. עדיין אסור להתחתן עמו, ועדיין הוא נתון תחת הפליות ידועות. אמנם גם ה”גר צדק" נתון תחת הפליות במקצת, אבל הן קלות מאוד בערך.⁵ מובן שאין זאת אומרת שאין בכוחה של המדינה היהודית להכיר בסטטוס מיוחד בשביל אותם בני ברית המקבלים עליהם את נתינותה, אך אין זו גירות ואין זה

יכול לשנות את מצבם בנוגע למשפט הדתי הטהור, כגון חיתון.

מעמדם של הערבים בני דת האסלאם    🔗

מהו המצב של הערבים בני דת האסלאם? האם אפשר לחשוב אותם לגרים תושבים? שבני דת האסלאם אינם בשום אופן בגדר עובדי עבודה זרה – כבר ברור למדי וכן פסק הרמב“ם בהחלט;⁶ השאלה היא רק שמא יצאו מכלל עובדי עבודה זרה ולכלל גרים תושבים לא באו, הואיל ואעפ”י שהם שומרים את שבע המצוות ועוד יותר מהן, ומחזיקים גם במצוות צדקה, ובתפילה לא־ל היחיד ומיוחד וכו' וכו', אבל מעולם לא קיבלו אפילו את שבע המצוות בפני בית דין של ישראל (ואפילו אם היו רוצים לקבל – הרי זה מן הנמנע, מכיוון שכבר נפסק להלכה שאין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג,⁷ וממילא אין מקבלים גר תושב בזמן הזה). ונמצא שהמצב שלהם עדיין אינו ברור, שלכאורה יצאו מכלל עובדי עבודה זרה ולכלל גרים תושבים לא באו.

בזמן הזה, כשאין מקבלין גר תושב בבית דין    🔗

כאן נתקלנו לכאורה בנקודה קשה עפ"י התורה:

“אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם – אסור לנו להניח עכו”ם בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה, לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצוות שנצטוו בני נח, שנאמר ‘לא ישבו בארצך’ – אפילו לפי שעה.

ואם קיבל עליו שבע מצוות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד" ([ משנה תורה לרמב“ם], הלכות עבודה זרה פ”י הלכה ו).⁸

לכאורה זה מוציא אפילו את הערבים, בני דת האסלאם, מכלל גרים תושבים, וממילא מזכות הישיבה בארץ.

אכן הראב“ד ז”ל משיג על הרמב“ם ז”ל ואומר שאינו מודה לו בזה: “איני משווה לו בישיבת הארץ”, כלומר, הוא מודה לו שאין מקבלין גר תושב בזמן הזה, אבל אינו מודה לו שלנוכרים שאינם עובדי עבודה זרה אסורה הישיבה בארץ ישראל, והכסף משנה⁹ מפרש שגם הרמב“ם מודה לזה שנוכרי שקיבל עליו שלא לעבוד ע”ז מותרת לו הישיבה בארץ, אלא שאין בי"ד מקבלין אותו לגר תושב; ואמנם עדיין יש מה לדקדק אחרי התירוץ הזה.

אבל על כל פנים – בין שדעת הרמב“ם באמת כך או איננה כך – הרי לנו שני עמודי התורה הללו, הראב”ד ומרן בעל שולחן ערוך ז“ל, מסכימים לדעת אחת, שנוכרי שאינו עובד ע”ז אעפ"י שלא קיבל בפני בית דין של ישראל אין למנוע ממנו הישיבה בארץ ישראל.¹⁰

חוץ מזה כבר הכריע קודמי ז"ל (עיין להלן) שאומה שלמה שקיבלה עליה שבע מצוות, גם בזמן הזה יש להן דין גרים תושבים.¹¹

 

רכישת קרקעות בארץ ישראל    🔗

רכישת קרקעות בארץ ישראל: יש איסור מפורש על מכירת קרקעות בארץ ישראל לגויים.¹²

אין זאת אומרת שזה נותן למלכות ישראל הכח החוקי לנשל אותם מאדמתם בארץ ישראל, אם לא על יסוד חוקי שעל פיו היו מוציאים קרקע מיד ישראל. על נקודה זאת אין אפילו חילוקי דעות.

הנקודה השנויה במחלוקת היא אם יש לו לעכו“ם קניין בארץ ישראל לחפור בה בורות שיחין ומערות, כלומר לשנות את צורת הקרקע (גיטין מז, א). רבה אומר [ש]אעפ”י שאין קניין לנוכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר [כלומר להפוך את יבול השדה לכזה שפטור ממעשר], יש לו קניין לחפור בה בורות שיחין ומערות; ר' אלעזר אומר אעפ"י שיש קניין לנוכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשרות, שנאמר [בפסוק העוסק בחיוב תרומות מן היבול] ‘דגנך’ – ולא דגן נוכרי, אבל אין קניין לנוכרי בארץ ישראל לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר ‘לה’ הארץ'.

הרב המאירי¹³ מפרש שאעפ“י שאין קניין לנוכרי בא”י להפקיע מן המעשרות, “אין אומרים הואיל ומשועבדת למעשרות אינו רשאי להפסידה שלא תהא ראויה לזריעות, אלא רשאי”. מכאן אנו דנים [=לומדים] שהוא מפרש דעת החולק שהוא בעיקר מפני שמפסידה מתרומות ומעשרות,¹⁴ אעפ“י שכיוון שיש לו קניין להפקיע מן המעשרות כבר אין השדה שלו משועבד למעשרות, אבל הוא הטעם, לא משום ההפקעה מתרו”מ אפשר לבטל זכותו החוקית למה שקנה ברצון הבעלים, אבל אין ההפקעה הזאת עולמית, שמשחזר ישראל וקנאה ממנו שוב מתחייבת, ויש מקום לחוש להפסד של תרומות ומעשרות.

ואעפ“כ, מהירושלמי¹⁵ ג”כ ברור שיש לנוכרי זכות בעלות בקרקע שקנה באופן חוקי בא“י. באותה המחלוקת הנ”ל, בצורה אחרת קצת, אנו נפגשים בתלמוד הירושלמי מסכת פיאה פרק ד הלכה ה, “כלום אין לנו קניין נכסים”?

“לא תחנם”    🔗

בתורה הכתובה ישנם שני לאוין: (א) “לא תחנם” [דברים ז], שאחת מדרשות חז“ל עליו היא: “לא תיתן להם חנייה בקרקע”,¹⁶ כלומר, לא תיתן לגויים חנייה, מלשון חנה, כלומר, שיכון בא”י ע“י רכישת קרקע,¹⁷ (ב) “והארץ לא תמכר לצמיתות” [ויקרא כה], והרמב”ן¹⁸ מפרשו לאסור מכירת קרקע בארץ ישראל לעכו"ם שאינו בדין היובל ואין השדה יוצא ממנו ביובל.

מה הוא היחס של שני הלאוין הללו לגר תושב? ברור שלא נאמר לאו זה על גר תושב,¹⁹ אבל מה שאינו ברור כל כך הוא אם לא נאמר לאו זה על גוי [באותו מעמד מיוחד שתיארנו קודם, דהיינו] שאינו עובד עבודה זרה אלא שאינו גר תושב מפני שלא קיבל עליו בבי“ד, או [מפני שמדובר] בזמן הזה, שאין בי”ד מקבלים גר תושב. אבל כבר הביא קודמי הגאון [הרא“י קוק] ז”ל בשו“ת ‘משפט כהן’ הלכות שמיטה ויובל [סי' נח] שאין איסור זה חל על גר תושב, ושהערבים בני דת האסלאם, כיוון שהם אומה שלמה המוחזקת ואינם עובדי עבודה זרה, לא חל עליהם איסור זה, אעפ”י שאינם גרים תושבים במובן החוקי של שם זה, ודעתי מסכימה לדעתו ז"ל.

מובן מאליו שזה לא נאמר אלא על מכירה באקראי, אבל אם תהא נשקפת מצד זה סכנה של נישול ישראל מקרקע ארץ ישראל, חייבת המדינה לעשות הגבלות מיוחדות. ואולם אם המדינה היהודית לא תאסור זה באופן קטגורי כשאין סכנה כנ“ל נשקפת, לא תהא עוברת על איסור זה של ‘לא תיתן להם חנייה בקרקע’.²⁰ ואעפ”י שהגאון ז"ל [הרב קוק, בתשובה הנזכרת לעיל] לא סמך על זה בלבד וצירף לזה עוד תנאי של מכירה לזמן, מכל מקום זהו עיקר אצלו.

ומכיוון שמסתבר שהעמידה על הפליה זו יכולה היא שתסכן את סיכויינו להשגת המדינה היהודית או לגרום הרס אחר כך, ח"ו, יש לסמוך על הדעה המקלה.

ואמנם טרם היווסד המדינה היהודית על יסודות חזקים, כל יהודי המוכר קרקע לנוכרי אפילו לערבי מוסלמי הוא מערער את יסוד התאחזותנו בארץ אבותינו ומשים מכשולים על דרכנו לגאולת הארץ והעם, ועובר ובוגד ייקרא, אבל אחרי היווסד המדינה כבר יהיה המצב אחר, כמובן מאליו, וכמבואר לעיל.

“והארץ לא תמכר לצמיתות”    🔗

הלאו השני הנ“ל, והארץ לא תמכר לצמיתות', לפי פירוש הרמב”ן ז"ל, זה הרי בוודאי נוהג גם בגר תושב, שגם גר תושב אינו במצוות היובל. אבל מלבד שאין זה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, יש לזה תקנה בכל אופן, והוא לתקן בחוק ששום קרקע לא תימכר לצמיתות, אפילו מישראל לישראל, אלא לתקופה ידועה די ארוכה, וגם באופן כזה יוקל העניין של “לא תיתן להם חנייה בקרקע”,²¹ עיין לעיל.²²

פולחן המוסלמים    🔗

לעניין סובלנות הפולחן שלהם, ודאי שבזה אין שום קושי, מאחר שהנחנו שאין אצלם עבודה זרה. ואנו לא נצטווינו אלא לעקור עבודה זרה מארצנו ולא להניח לגויים לעבוד עבודה זרה בארצנו,²³ אבל מכיוון שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז, אין מקום לשאלה זו כלל.

 

מעמדם של הנוצרים    🔗

עד כאן דנו בשאלת המיעוט הגדול של הערבים המוסלמים, ועתה נבוא לשאלת המיעוטים הקטנים של הנוצרים מכל העדות והכתות. ודאי שתהא קפידה עצומה מצד המעצמות והאומות הקטנות הנוצריות בנוגע לזכויותיהן של אלו, ובפרט שהרי סוף סוף כל האומות המוסלמיות נגדנו, ורק בין האומות הנוצריות נמצאו לנו מליצים, ואיך יתכן לסכן את סיכויינו ואת קיומנו כבר בתחילה ע"י הפליות קשות כנגד הנוצרים?

כדי לסלק את הקשיים המפורשים לעיל בדרך שסילקנו אותם בקשר עם המוסלמים, צריך יהיה להוכיח שהנוצרים אינם בגדר עובדי עבודה זרה.

והנה הנוצרים בעצמם מחזיקים את עצמם בתור מאמינים באחדות הבורא, אבל השכל שלנו אינו תופס איך הם ממזגים את האמונה באחדות הבורא עם אמונת השילוש. ואולם אין להכחיש שיש להם מושג של בורא עולם ומשגיח אלא שהמושג הזה איננו צרוף, וסוף דבר מצבם תלוי במחלוקת אם בני נח [=גויים] נצטוו על השיתוף²⁴ שזהו עניין אמונתם.²⁵ ולדעתי הדלה דעת הגאון רבי זאב וולף הלוי באסקוביץ ז“ל²⁶ מכרעת שבני נח לא הוזהרו על השיתוף. ומכיוון שמנו רבותינו ז”ל בראש שבע המצוות [את] איסור עבודה זרה, ומכיוון שהוכח, מאידך גיסא, שעל השיתוף לא הוזהרו, הווה אומר שהעבודה בשיתוף – כלומר העבודה בבת אחת לא־ל היחיד ללא ראשית וללא תכלית בורא השמים והארץ בצירוף אליו יתברך – בר מינן – כח הגוף או אחת מתופעות הטבע, או איש שהדמיון שהלך שובב העלהו לדרגת אלוה, באופן שהראשון עיקר והשני טפל – אפילו אם זו [נחשבת כ]עבודה זרה לישראל לחייב עליה מיתת בית דין או מיתה בידי שמים,²⁷ אין הדבר כן לבני נח, שעליהם לא נאסרה כלל. ולפי זה יצאו [הנוצרים] מכלל עובדי עבודה זרה, וכל מה שנאמר על המוסלמים סובב גם עליהם, ככל האמור לעיל.²⁸

ובכל אופן על דרך שאמרו רז“ל, ‘נוכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן’ (חולין יג, ב), כך עכ”פ הנוצרים שבזמננו, אפילו קטולים אינם עובדי ע“ז במובן המקורי אלא לבם לשמים, אעפ”י שהם בעצמם אינם תופסים בשכלם את השוואת הסתירה שבין האחדות והשילוש.

סובלנות הפולחן של הנוצרים    🔗

בנוגע לקיום הפולחן שלהם, הנה בנוגע לפרוטסטנטים, מכיוון שבאופן היותר גרוע אין אמונתם אלא אמונה של שיתוף, ואין להם אנדרטות בפולחנם, אלא השתי והערב [=הצלב] בלבד, וזה ברור שאינו אלא סמל לזיכרון ולא נעבד,²⁹ אבל גם הקטולים ידוע לנו שאינם עובדים לאנדרטות בתור אלהות, אלא בתור הערצה לאישים שהתמונות מציירות.

ואם כי ודאי שאנו מצווים להתרחק מלהיכנס למקומות התפילה שלהם כשם שאסור לנו השיתוף, וכן כל אביזרייהו של השיתוף, להתרחק תכלית הריחוק,³⁰ אבל כאן השאלה אם אנו מחויבים למנוע את הפולחן הזה בכח במדינה היהודית. וכלפי זאת אני אומר שלא נחטא כנגד תורתנו הק' אם נסבול את קיומו, הואיל ואינו ברור שמוטלת עלינו מצווה זו [=של ביעור העבודה הזרה מן הארץ] מן התורה, וכיוון שזה ספק, אפילו יהא זה ספק דאורייתא, בשעת הדחק גדול כזה לכל עם ישראל נסמוך על רבינו הגדול ז“ל שספק מן התורה לקולא,³¹ ואיסור שאינו של תורה מתירים מפני איבה³² [ראה עבודה זרה כו, א], ועיין נוספות ונספחות, וכלום אפשר איבה גדולה מזו שתעלה חימה וקצף ושנאה עזה בכל מדינות הנוצרים, וג”כ שסוף סוף העבירה על מצווה זו היא ב’שב ואל תעשה‘, לא ב’קום ועשה’,³³ וע"כ ברור לדעתי שאין כאן עוון אשר חטא מצד הציבור בסבלם את העניין הזה, אפילו אם לא היה תנאי מפורש מצד האומות.

 

הבנת המציאות לאשורה    🔗

א) ברובו של הפרק הקודם לא הודגש כל צרכו המצב כמו שהוא, ולכל היותר בקשר עם הצעת הצד ההלכתי דיברנו על דבר החשש של איבה. ועתה הגיע הזמן להסתכל במצב כמו שהוא ממש, ולבחון את ההלכה מתוך אותה ההסתכלות הריאלית.

אנחנו לא כבשנו עד עכשיו ולא יכולנו לכבוש את הארץ כנגד רצונם של האומות ואפילו חלק ממנה. את המדינה היהודית נקבל מאת האומות המאוחדות, עפ"י הסכמתם, ואין שום ספק שעד שיבוא משיח צדקנו נצטרך להגנתם עלינו כנגד ים של אויבים מדיניים מקיפים מסביב שידם תגיע גם לתוך המדינה. וגם אין שום ספק שלא יתנו לנו את המדינה היהודית אלא אם כן נקבע בתחוקה ובמשפט זכות המיעוטים לסבילות הנידונית, וודאי שמניעת הפליות וקיפוחים של המוסלמים והנוצרים גם יחד תהווה אלמנט יסודי מתוך הזכות למדינה שיתנו לנו.

ב) מעתה השאלה צריכה שתוצע בצורה אחרת, במידה מרובה, מזו שהופיעה עד כאן לפנינו.

ניתנת לנו האפשרות לקבל מהאומות כח להקים בארץ ישראל מדינה יהודית, אך בתנאים שנסבול בני דת אחרת, יהיו אפילו עובדי אלילים (ובלבד שאין עבודתם מפריעה את קיום המוסר הכללי ואת החוק המוסרי), שישבו בארצנו ויקיימו את הפולחן שלהם, ועכ"פ אם יקבלו את הנתינות של המדינה היהודית לא תישלל מהם הזכות לרכישת קרקעות ונכסי דלא ניידי.

מה עלינו לעשות? להגיד לאומות: אין אנחנו יכולים לקבל את התנאי הזה, מפני שתורתנו הק' אוסרת על ממשלה יהודית להתיר הישיבה בארצנו לנוצרים ומכ"ש לעובדי אלילים, ונוסף על זאת היא אוסרת עלינו להרשות פולחנם בארצנו ואוסרת עלינו להרשות להם לרכוש קרקעות?

דומני שלא יימצא רב בישראל בעל מוח ובעל שכל ישר שיסבור שעלינו להשיב כך, כלומר שזוהי חובתנו מדין תורתנו הקדושה.

אפילו אם נניח שבקבלנו את המדינה בתנאי הנ"ל תעבור הממשלה היהודית עבירה כשתקיים אם התנאי, גם אז הייתי אומר שהעבירה נדחית מפני פיקוח נפש של עם ישראל, בשים לב למצב האומה בעולם. ואם כי אין פיקוח נפש עומד בפני איסור עבודה זרה ואפילו אביזרייהו,³⁴ זהו בנוגע לישראל עצמם, אבל איסור הסבילות של פולחנם – ואין צריך לומר, האיסור של חנייתם בקרקע וכדומה – אין זה בכלל, ואין זה דוחה פיקוח נפש של כלל ישראל.

יתר על כן, הלא יש אופנים שבהם אפשר להתיר אפילו איסור תורה משום ‘איבה’,³⁵ וכלום יש מצב יותר הולם היתר כזה מהמצב הנוכחי. נקל לתאר לנו מה תהא התגובה של האומות לגישה כזו הנ"ל מצדנו. אפשר מאוד להגיד שיש כאן משום גרם סכנה לכלל ישראל.³⁶

ג) ואולם אין אנו זקוקים להיתרים, לא על היסוד שמדינה יהודית היא בבחינת הצלת האומה ויש בכלל זה הכנת מקום מקלט לעת צרה, ח"ו, עד שיבוא משיח צדקנו, לאור הטרגדיה האיומה של גלות אירופה בימינו וכמעט לעינינו, ולא על היסוד שהדחייה בידיים של ההזדמנות הזאת מפחד אותה העבירה, תכבה את גחלת התקווה בלב רוב האומה ותקעקע את בירת היהדות כולה, ובכגון זה ‘עת לעשות לה’ ',³⁷ אלא אפילו אם זה היה נוגע לעובדי אלילים ממש, מעצם הדין אין כאן עבירה, לפי דעתי.

חלות האיסורים כשאין ידינו תקיפה    🔗

המצוות הללו שהן מצוות ציבוריות, המוטלות לא על כל יחיד ויחיד אלא על הגוף השליט, על הממשלה היהודית באיזו צורה שתהא, שהכח בידה לקיימן, לא הוטלו לכתחילה אלא על העם היהודי הכובש את הארץ והמקבל את הסוברניות מעצמו, מבלי להתחשב עם הגויים. הרי זהו הרקע בתורה של אותן המצוות, ופשטות העניין מעידה על עצמה. אם כן, אפוא, בהיעדרו של רקע זה, ובתנאי מציאות כזו שהמדינה ניתנת על מנת כך, אין חלות לאותן המצוות כמו שאין חלות לאותן המצוות בגולה, או אף בארץ ישראל כשאין ידינו תקיפה.³⁸

וכלום אמר אדם מעולם שאסור לנו לישב בא"י בזמן שידם תקיפה, מפני שאסור להכניס עצמו ב’אונס רחמנא פטריה'?³⁹ וממילא אין מקום לומר שמוטב לנו שלא לקבל את המדינה היהודית מלקבל ולעבור על אותן המצוות, שמכיוון שלא ניתן לנו להקים את המדינה העברית אלא בתנאים כאלה, באופן כזה לא נצטווינו, ומצווה אין כאן ועבירה אין כאן.

היתרון שבהקמת המדינה גם בתנאים אלה    🔗

שוב יש התבונן. הלא הטעם של המצוות הללו מפורש בתורה, ‏’פן יחטיאו אתכם', שלא נקבל השפעה מהם ומעבודתם, ומי זה לא יודה שיש סכנה של השפעה יותר גדולה מהגויים על היהודים כשהיהודים כבושים תחתם, בין בגולה בין בארץ ישראל ממה שיש כשהיהודים אינם כבושים תחתם, ובמובן ידוע יש להם בתור אומה עליונות עליהם.

ברור אפוא שעם ישראל במצב כזה שהם כבושים תחת יד הגויים, ואנו מדברים עכשיו מתוך ציור שהגויים שאנו דנים עליהם הם עובדי אלילים (לא מוסלמים ונוצרים), ויש בידינו לשנות את המצב, אך בתנאי של סבלנות במובן שלעיל כלפי אותם הגויים, שעלינו להשתמש בהזדמנות זו האחרונה.

עד בוא משיח בן דוד הרי “זיל בתר טעמא” [=לך אחר הטעם, הנימוק]. הסכנה ‘פן יחטיאו אתכם’ הרבה יותר גדולה עכשיו, ונמצא שבתנאים של מצב כזה, שינוי המצב ע"י ניצול אותה ההזדמנות לא רק שמותר אלא שהוא מצווה וחובה, שעל כרחנו אנו מתקיימים עכשיו במצב שרוחפת עלינו הסכנה של פן יחטיאו אתכם, ואם על ידי סבילת פולחן הגויים נפחית הסכנה הזאת, הדרך שלפנינו פשוטה.

מה תאמר, שעכשיו אנו אנוסים, משא"כ במדינה היהודית נעבור ברצון? אין זה ברצון, שאי אפשר אחרת.

כמו כן יש לנו להתחשב:

(א) עם העובדה שעל ידי כך ייגאלו שטחים רבים של הארץ הק' שעלולים ליפול לידי הגויים, וע"י ניצול ההזדמנות ההיא יפלו בגורלנו ויהפכו לנחלת ישראל.

(ב) שע“י כך תרום קרן ישראל וכבוד אלקי ישראל, כלומר מושג הא־להות של היהדות יתרבה בעולם, ונמצא שיש כאן מצוות קידוש ה' לעיני הגויים וזה ראוי לדחות את הלאוין ההם, הואיל והמצווה ההיא כ”כ רבה וכ"כ דרבים.⁴⁰

מעין שותפות    🔗

מכל האמור יש לנו להתבונן עוד. הלא יסוד המדינה מעצמו הוא מעין שותפות. הרי זה כאילו ע"י תיווך ידוע באו גויים, נניח אפילו עובדי אלילים, לידי הסכמה לתת לנו להקים ממשלה משותפת באופן שתהיה לנו עליונות ידועה וששם המדינה יקרא על שמנו, כלום היתה על מדינה זו תורת מלכות ישראל באותה המידה של מלכות ישראל כימי דוד ושלמה, של מלכות ישראל במובן של המלכות שהיתה עומדת להיווסד בכניסת ישראל לארץ כנען, שהיא התמונה המרחפת בכל הרקע של תורת משה בקשר עם אותן המצוות? הרי זה עניין אחר. בעצם זוהי שותפות של עם ישראל ועם נוכרי בתנאים כאלה, המבטיחה לשותף הראשון מידה ידועה של עליונות.

השאלה אפוא יכולה רק להיות אם מותר לנו לעשות שותפות כזו. לכאורה יש כאן דמיון לכריתת ברית. וכבר נפסקה הלכה שאין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה, רמב“ם פ”י מהלכות עבודה זרה, אבל זהו רק דמיון כוזב.⁴¹ שם הוא עניין של אחת משבע האומות שעשו ישראל עמם מלחמה [בכניסתם לארץ בימי יהושע] שאסור לכרות עמה ברית על מנת להניחה לעבוד עבודה זרה בא“י. כריתת הברית כוונתה מין חוזה הדדי שהנכבש מקבל ג”כ תמורה עבור כניעתו, כלומר שיכול היה להמשיך את המלחמה, וגם אחרי הכיבוש והדיכוי ההחלטי יכול הוא גם כן להציק במחתרת ולהתמרד. ואעפי"כ זה אסור בקשר עם שבעת העממים, אבל משמע שעם שאר אומות אין זה אסור. וכגון כששבו בימי זרובבל ומצאו אומות זרות עובדות כוכבים ומזלות בארץ והיו נלחמים אתן והיה צריך להמשיך זמן רב במלחמה כדי לדכותן כלה, וגם אז היה הדבר נשאר במצב מסובך וקשה, מכיוון שאילו לא היו מז' האומות היה מותר ליהודים לכרות אתם ברית.⁴²

וקל וחומר ששותפות כהנ“ל שציירנו שהיא מותרת לפי שידינו על התחתונה ובלי רצון האומות בדרך הטבע אי אפשר לכבוש אף חלק מן הארץ. ואעפ”י שהרמב“ם ז”ל אוסר להרשות אף לגויים שלא מז' האומות, כשעובדים אלילים לשבת בארץ ישראל,⁴³ מכל מקום בנוגע לכריתת ברית איננו מרחיב את המסגרת ומגביל האיסור לשבע האומות.

וק"ו במצב כזה שהיה מותר לישראל לעשות שותפות בזאת שהיא לטובת קיומנו, אפילו אם הגויים שהם נושא הדיון הזה היו עובדי אלילים ממש, ומכל שכן שהם מוסלמים ונוצרים.

אינני יודע אם השאלה של רישיון לגויים בלתי נוצרים ובלתי מוסלמים לבוא להתיישב בארץ, לפי מידת חוקי ההגירה בלבד, תעלה על הפרק בעתיד הקרוב. הגויים התרבותיים שאפשר לחשוב עליהם בקשר עם זה, הם ההודים, הסינים והיפנים, ובנוגע להם עדיין איננו ברור לי שאפילו אלה אינם עובדים בשיתוף, כי לא למדתי כראוי את דתותיהם ודרכי הפולחן שלהם. אבל אפילו אם יש להם דין של עובדי עבודה זרה ממש, מכל מקום אם גם הם יוכללו בשטח הדרישה לדמוקרטיות במדינה היהודית מצד האומות המאוחדות, חושבני שלא יהא קושי שאי אפשר להתגבר עליו מצד חוק תורתנו הקדושה בנסיבות ובמצב הנוכחי של עם ישראל, ובלבד שלא יורשו לעשות מעשי תועבה ואכזריות במידה שיעליבו את רגשי המוסר הכלליים, וכגון התועבה של עמי הודו בנימוס של דתם שהאלמנה עולה על המוקד אחרי מות בעלה, וכדומה. ודאי שכל תועבה שהמשטר הבריטי אוסר על ההודים בארצם הם, אנו נאסור על ההודים והדומים להם מהסינים והיפנים בארץ קודשנו אנו, ומי שלא יציית ענוש יענש וגרוש יגרש כלה מן הארץ.