שמעון פרוג

I    🔗

הַחַשְׁתָּ בִלְבָבְךָ אֶת נֹעַם הָרְגָעִים –

עֵת תַּחַת יַד שֶׂפֶק וּמַכְאוֹב נוֹרָאִים

בִּשְׁעִיפִּים בַּלַּיִל – כִּבְקֶסֶם חֲבָרִים

בְּךָ מֵיתָר יִתְעוֹרֵר, בַּלֵּב בַּמִּסְתָּרִים;

בְּעֶצֶב, אַט אַט, שֶׁפֶל קוֹלוֹ יַשְׁמִיעַ

כְּשֶׁפֶל קוֹל קֶרֶן – תַּמְרוּרִים יַבִּיעַ

בְּאִישׁוֹן הַלַּיְלָה עַל אַחַד הֶהָרִים,

וּמַחֲנוֹת חֶזְיוֹנוֹת אֵלֶיךָ יִנְהָרוּ

מִשָּׁנִים נִשְׁכָּחוּ, מֵעִתִּים עָבָרוּ;

וּמַרְעִיד אָז תַּעֲמֹד לִפְנֵי זֹה הָעֵדָה

וּתְרוּעַת עֲלִיצוּת עַל שְׂפָתְךָ נוֹדֵדָה

כִּתְרוּעַת הַיֶּלֶד לְמַרְאֵה כוֹס פֶּרַח

מִתְגַּלָּה רִאשׁוֹנָה מִמִּכְסֵה הַקֶּרַח,

וּלְמַרְאֵה הַמְבַשְּׂרִים הַעוֹרְבִים הַבָּאִים

בְּהָמוֹן שָׂמֵחַ עַל רָאשֵׁי הַסְּלָעִים…

וְתַאֲמִין אֱמוּנָה כִּי כֹל שֶׁהוֹגִיעַ

זֶה עַתָּה מִקָּרוֹב מוֹרָשֵׁי לִבֶּךָ,

שֶׁהִקְדִּיר אוֹר יוֹם וַעֲרָפֶל הִצִּיעַ

וּמִלָּא בָרַעַל וְלַהַב כְּסָלֶיךָ –

כָּל אֵלֶּה אַךְ הָיוּ חֲלֹמוֹת חַלְחָלָה,

תַּעֲלוּלֵי הַדִּמְיוֹן בְּנֶפֶשׁ נִבְהָלָה.

וְכָל הַחֲלֹמוֹת נָגֹזוּ נָסָעוּ

כַּמֵּתִים עֵת קַוֵּי הַשַּׁחַר יֵרָאוּ,

וּשְׁנִיָּה הִתְחַדְּשׁוּ יָמֶיךָ בְּנֹעַר

וּבְעֶדְנַת הַיֶּלֶד כַּבֹּקֶר לָטֹהַר

וּשְׁנִיָּה יָרִיעוּ בַלֵּב הַמֵּיתָרִים

בָּעֹז, בַּעֲלִיצוּת וּבְקוֹלוֹת נֶאְדָּרִים…

קוֹל מֵיתָר כָּזֶה בְּלִבָּתִי כֹאֶבֶת

יִתְעוֹרֵר עֵת אֶקְרָא גִלְיוֹנֵי אַל־מָוֶת,

עֲלֵיהֶם יַד אֱמֶת וּתְהִלָּה רָשָׁמָה

זִכְרוֹנוֹת הַיָּמִים הַיְקָרִים,

עֵת הֵן מִשָּׁמַיִם הוֹפִיעוּ

בֶּהָדָר לְגָרֵי אֲדָמָה,

וְשִׁירָה רִאשׁוֹנָה הִשְׁמִיעוּ

לְקוֹל כַּבְלֵי בַרְזֶל נִשְׁבָּרִים. –

II    🔗

מִסִּתְרֵי הַקֹּדֶשׁ, מֵעַב הָעֲרָפֶל

הָעֹטֶה כַשַּׂלְמָה אַגָּדוֹת עוֹלָמִים,

עֲדַת תְּמוּנוֹת קֹדֶשׁ לְפָנַי עֹבֶרֶת;

וּכְנֹגַהּ הַשַּׁחַר הַנִּשְׁקָף בַּשֶּפֶל

הַמְרַחֵף עַל קָנֶה וָסוּף בָּאֲגַמִּים,

עַל אָחוּ וָגֹמֶא בַּנְּחָלִים הַנְּשַׁמִּים –

גִּזְרָתָן, תַּבְנִיתָן כֵּן שְׁקוּפָה חִוֶּרֶת,

וּבְשֶׁקֶט וּדְמָמָה כֵּן עֵינָן מַזְהֶרֶת…

הֵד קוֹלוֹת נִפְלָאִים אָז אָזְנַי יִקָּחוּ

מִשָּׁנִים כְּבָר עָבְרוּ, מֵעִתּוֹת נִשְׁכָּחוּ…

הוֹי, עוֹלַם הַפְּלָאוֹת, כַּבִּיר עֲלִילִיָּה,

מְקוֹר כָּל תִּפְאֶרֶת וּתְהִלָּה נִשְׂגָּבֶת!

מִמְּעִי הַמַּפָּלָה, מִגַּלֵּי הַשְּׁאִיָּה

תַּבְנִיתְךָ לְפָנַי מִתְנַשְּׁאָה, נִצָּבֶת.

וְשִׁירַת אַהֲבָה וּמִשְׁפָּט וָחֹפֶשׁ

כְּחֹמֶר מִשְׁבָּרִים הַלֵּב תְּרַתֵּחַ,

וּשְׁנִיָּה בְדָמִי הָאֵשׁ תִּתְלַקֵּחַ

וּתְרוּעָה תִתְפָּרֵץ מֵעֹמֶק הַנֶּפֶשׁ…

בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה הַנְּעִימִים הַיְקָרִים

כַּחֲלוֹמוֹת יֵרָאוּ כָּל נַחֲלֵי מִשְׁבָּרִים,

כָּל צוּקוֹת הַתֹּפֶת, כָּל גַּלֵּי הָרֶפֶשׁ,

כָּל אַלְפֵי הַקְּבָרִים מִכָּל הָעֲבָרִים –

שֶׁל אשֶׁר, שֶׁל תִּקְוָה שֶׁהָיוּ לָאֶפֶס…

אָז אֶרְאֶה אֶת עַמִּי בְּאֶרֶץ מֹרִיָּה

כִּבְיָמִים מִקֶּדֶם שֶׁיָּרְדוּ נְשִׁיָּה,

הוּא עוֹבֵד אַדְמָתוֹ בְּאֵת וּמַחֲרֶשֶׁת,

הוּא מַחֲזִיק בְּיָדוֹ גַּם דֶּגֶל וָקֶשֶׁת…

………………..

הוֹי, אָחִי, הוֹי, רֵעִי הַמְחַבֵּק אַשְׁפַּתּוֹת,

הַכֹּאֵב הַנּוֹדֵד בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת,

גְּשָׁה הָלְאָה! אַל תַּרְאֶה פָּנֶיךָ הָרָעִים!

פֶּן תָּבֹא בְלִי־מֵשִׂים לְאָזְנִי תְּלוּנָתְךָ,

פֶּן תַּחַז בַּת עֵינִי אֶת אֵגֶל דִּמְעָתְךָ –

וְנָדַף כֶּעָשָׁן חֲלוֹמִי הַנָּעִים…