(תשעה באב)
(ירמיה ב' י"ד).
I 🔗
הוֹרִידָה, בֵּן יַקִּיר, דִּמְעָתְךָ עַל לֶחִי,
עוֹד דֵי לֹא בָכִינוּ לְפִיד־הָעוֹלָמִים.
אִם סוּפָה תַדְחֵנוּ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי
וּתְחוֹלֵל עֲנָנִים וּבְרָקִים וּרְעָמִים,
אִם פְּגָעִים עַל פְּגָעִים אֲיֻמִּים וְקָשִׁים
יָמִיטוּ עָלֵינוּ אֲסוֹנוֹת חֲדָשִׁים, –
בֵּן יַקִּיר, כָּל אֵלֶּה הַפְּגָעִים הַמָּרִים
אֶל פִּיד־הָעוֹלָמִים – כְּמֵימֵי הַנְּהָרִים
הַיָּמָּה אֶל עִמְקֵי תְהוֹם רַבָּה – יִנְהָרוּ:
כָּל הֹוָה בַּהֹוֶה וּבְדֹרוֹת עָבָרוּ
כָּל אָסוֹן הַצָּפוּי לְיָמִים יֻצָּרוּ, –
רַק פִּיד הָעוֹלָמִים רַק הוּא הַמּוֹלִידָם,
הוּא יוֹצְרָם הוּא בוֹרְאָם הוּא חוֹלֵל תַּפְקִידָם…
II 🔗
יֵשׁ שְׁתַּיִם תַּנְחֻמוֹת: הֶעָנִי שְׂבַע־צָרָה,
עַל מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה אֹרֵחַ לֹא־קָרוּא,
כִּי יָשְׁלַךְ לוֹ לֶחֶם אוֹ עֶצֶם נִשְׁבָּרָה
וְשָׂמַח בְּחֶלְקוֹ וּפָנָיו יִנְהָרוּ:
הֵן לִפְנֵי רְגָעִים גַּם זֹאת לוֹ חָסָרָה.
אֶל דַּלְתוֹת הָעֹנֶג בְּהֵיכְלֵי תִפְאָרָה
– שָׁם מְנוֹרוֹת הַמָּאוֹר הֵפִיצוּ נְהָרָה,
שָׁם קְרוּאִים עַלִּיזִים שִׁירֵיהֶם הִשְׁמִיעוּ
וּתְשׁוּאַת הוֹלֵלוֹת וּמְחוֹלוֹת מַחֲנָיִם
וּצְחֹק שׁוֹתֵי שִׁכּוֹר לָאֹזֶן הִגִּיעוּ –
יוֹם אֶתְמוֹל בִּתְחִינָּה זֶה נִגַּש פַּעֲמָיִם.
רָאָהוּ הַשּׁוֹעַ… וַיּוֹרֶה בְיָדָיו
וַיְמַהֲרוּ כְאֶחָד עֲדַת כָּל עֲבָדָיו…
וַיְגָרְשׁוּ… וַיֵּלֶךְ וּבִטְנוֹ חֲסֵרָה.
וּבְזָכְרוֹ יוֹם אֶתְמוֹל – בְּתַאֲוָה יְתֵרָה,
הוּא חוֹטֵף וְאוֹכֵל אֶת שְׂרִידֵי הַכֵּרָה…
וּבְשֵׁנָה עֲרֵבָה בַּלַּיְלָה יַרְגִּיעַ
בַּתִּקְוָה, כִּיִ מָחָר גַּם אָשְׁרוֹ יוֹפִיעַ…
וּלְעֵינָיו שֶׁעָתְקוּ – מַחֲנַיִם מַחֲנַיִם
חֶזְיוֹנוֹת תִּפְאָרָה יִנְהָרוּ…
בְּנִי! הַתַּנְחוּמוֹת הַשְׁתַּיִם
הָאֵלֶּה – גַּם לָנוּ נִשְׁאָרוּ.