IX    🔗

קוֹרוֹת דּוֹרוֹת הָעוֹלָמִים,

– הוֹד הַשְּׂמָחוֹת שֶׁשָּׁקָעוּ –,

תּוֹךְ בִּעוּתֵי צוּק הַיָּמִים,

לִפְנֵי עֵינַי יִתְנַשָּׂאוּ.

קוֹל הַנְּבִיאִים, קוֹל לֶהָבוֹת,

כִּסְאוֹת מִשְׁפָּט, כִּסֵּא מְלָכִים,

קוֹל הַחַיִל, הֶמְיַת קְרָבוֹת

עֶשֶׁן עוֹלָה, לַהַב זְבָחִים –

לִפְנֵי עֵינַי כֻּלָּם קָמִים!

אָכֵן אֵימָה עַל פָּנֵימוֹ,

אַף דּוּמִיַּת “בֵּית־עוֹלָמִים”

תִּשְׁכּוֹן נֶצַח עַל שְׂפָתֵימוֹ…

נַפְשִׁי תִתְאָו כַּעַס, זַעַם,

אֵשׁ יֹקֶדֶת, תַּאֲוָה, תְּשׁוּקָה,

אֶתְאַו, אֶשְׁאַף קוֹל הָרַעַם

לַמִּלְחָמָה גַּם לַמְּצוּקָה.

אַךְ הַקְּבָרִים – הֵם מַחֲרִישִׁים –!

אָבָק, רֶפֶשׁ עַל הַדְּגָלִים…

זֹאת הָעֵדָה, כָּל הָאִישִׁים

חָדְלוּ רֹגֶז וּמִפְעָלִים.

חָדְלוּ רֹגֶז, חָדְלוּ שָׁאוֹן,

אֵין מִתְעוֹרֵר! – אַךְ לִפְעָמִים

תַּחַת עִי, בְּחֶשְׁכַת מָעוֹן,

עוֹד יִשָּׁמַע צְלִיל עֲצָמִים…

הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת

בַּדּוּמִיָּה תִשָּׁכַחְנָה,

הַהֶגְיוֹנוֹת, הַדִּמְיוֹנוֹת

כְּפִשְׁתָּה כֵהָה תִדָּעַכְנָה.

אִם אָמַרְתִּי: “זֹאת אֶשְׁכָּחָה!” –

מֹרֶךְ לִבִּי לֹא יִתְּנֵנִי…

מִמַּעֲמַקֵּי גֵּיא הַבָּכָא

עָנָן עוֹלֶה לִפְנֵי עֵינִי.

צַלְמֵי לַיִל יִתְהַלָּכוּ,

רוּחוֹת קֶטֶב יִתְחוֹלֵלוּ,

עַל הַמְּנוֹרוֹת שֶׁדֹּעָכוּ,

עַל הַפְּרָחִים שֶׁקָּמֵלוּ…