יֶלֶד זֶה בַּצִּיּוּר – נֹאמַר שֶׁשְּׁמוֹ עָמוֹס – סִדֵּר לְעַצְמוֹ נוֹחֻיּוֹת שׁוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַנֵּג עַל הַקְּרִיאָה הַמְּעַנְיֶנֶת. מְדֻבָּר כַּמּוּבָן, בִּימֵי הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל.
כָּזֶה הוּא טַעְמוֹ שֶׁל עָמוֹס.
כָּל אָדָם, אִם קָטָן אוֹ גָּדוֹל, מְסַדֵּר לְעַצְמוֹ תְּנָאֵי קְרִיאָה מַתְאִימִים: סַפָּה וְסֻכָּרִיָּה; כִּסֵּא וְשֻׁלְחָן; יָד בֵּין הַשְּׂעָרוֹת הַפְּרוּעוֹת, אוֹ חֻלְצָה מְגֹהֶצֶת וּסְרָטִים בַּצַּמּוֹת (יָלְדָה, כַּמּוּבָן). וְיֵשׁ עוֹד תְּנָאי אֶחָד לִקְרִיאָה טוֹבָה – הֲלֹא הוּא הַסֵּפֶר שֶׁנִּדְפַּס יָפֶה. סֵפֶר כָּזֶה עוֹשֶׂה חַג לַקּוֹרֵא.
בִּשְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה הָיָה הַנְּיָר לִסְפָרִים גָּרוּעַ (לֹא לָבָן, לֹא חָזָק, מְשַׁקֵּף אֶת מַה שֶׁנִּדְפַּס בְּעֶבְרוֹ הָאַחֵר); אַךְ מִי מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁגַּם עַל נְיָר גָּרוּעַ אֶפְשָׁר לְסַדֵּר שׁוּלַיִם יָפִים, לְהַדְפִּיס צִיּוּרִים רַק עַל צִדּוֹ הָאֶחָד שֶׁל הַדָּף, וּלְהַתְקִין לַסֵּפֶר כְּרִיכָה עֲדִינָה? כְּבָר רָאִינוּ מַחְבָּרוֹת עֲשׂוּיוֹת מִנְּיָר רַע וְהֵן בְּכָל זֹאת יָפוֹת. אִם הַתַּלְמִיד הוּא בַּעַל טָעַם.
לְהַרְגִּישׁ בְּתוֹךְ הַבְּגָדִים 🔗
הַסֵּפֶר אֵינוֹ סֻכָּרִיָּה, אוֹ מוֹדָעָה שֶׁל קוֹלְנוֹעַ. הַכְּרִיכָה שֶׁלּוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת עֲדִינָה.
עֲבֹר נָא עַל אֲרוֹן־הַסְּפָרִים שֶׁלְּךָ וּרְאֵה מַה מְסַפֵּק אֶת טַעְמְךָ. שִׂים עַיִן וְלֵב לֹא רַק לְּמַעֲטָפָה, כִּי אִם גַּם לִבְהִירוֹת הָאוֹתִיּוֹת, לְשׁוּלֵי הַדַּפִּים וְלְטִיב הַצִּיּוּרִים.
עֲשֵׂה עַצְמְךָ שׁוֹפֵט.
הַצִּיּוּרִים צְרִיכִים לִהְיוֹת חַיִּים.
אִם תְּצַיֵּר כּוֹבַע + חֻלְצָה + מִכְנָסַיִם + נַעֲלַיִם, עֲדַיִן אֵין זֶה יֶלֶד.
אָדָם מְצֻיָּר אֵינוֹ תִּרְכֹּבֶת שֶׁל כּוֹבַע, חֻלְצָה, מִכְנָסַיִם וְנַעֲלַיִם. יֵשׁ לְהַרְגִּישׁ כִּי הָאָדָם הוּא יְצוּר חַי וּמִתְנוֹעֵעַ. יֵשׁ לְהַרְגִּישׁ שֶׁבְּתוֹךְ הַבְּגָדִים נִמְצָא גּוּף חַי.
זֶה הוּא הָעִנְיָן!
שִׂים לֵב, אוּלַי הַצִּיּוּרִים כְּבֵדִים בְּצִבְעֵיהֶם וְיֵשׁ בְּכֹחָם לְקַלְקֵל אֶת תַּעֲנוּג הַקְּרִיאָה וְהַרְגָּשַׁת הֶחָג הַפּוֹקֶדֶת אוֹתְךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה קוֹרֵא לְעַצְמְךָ, אוֹ לְאָחִיִךָ הַקָּטָן.
בֵּין חַיָּלֵי הָעוֹפֶרֶת – אַתָּה שׁוֹלֵחַ יָד בְּטוּחָה וּמַרְאֶה: חַיָּל זֶה עָשׂוּי מַתֶּכֶת חֲזָקָה יוֹתֵר וְיָפֶה מִשְּׁאָר הַחַיָּלִים. בֵּין הַרְבֵּה מִינֵי עוּגוֹת – אַתָּה מַרְאֵה בְּבִטָּחוֹן עַל זֹאת הָאֲהוּבָה עָלֶיךָ יוֹתֵר מִן הָאֲחֵרוֹת.
אֶפְשָׁר שֶׁאַתָּה בָּקִי אֲפִלּוּ בִּבְחִירַת אֲבַטִּיחַ, מִתּוֹךְ יְדִיעָה כִּי הוּא אָדֹם בְּתוֹכוֹ וְגַרְעִינָיו שְׁחוֹרִים.
שִׂים עַצְמְךָ שׁוֹפֵט וְדַע לִבְחֹר גַּם אֶת הַסְּפָרִים הָרְאוּיִים.
כָּל סֵפֶר הוּא עוֹלָם חַי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֵין לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַסְּפָרִים בְּגֹדֶל אֶחָד וּבְצוּרָה אַחַת וַאֲחִידָה. לֹא כָּל הַצִּפֳּרִים, תּוֹדָה לָאֵל, אֲפֹרוֹת הֵן.
לְמָשָׁל, יֵשׁ סְפָרִים שֶׁהֵם בְּלִי כְּרִיכוֹת, בְּלִי צִיּוּרִים, מְשֻׁמָּשִׁים, מְרֻפָּטִים, נְיָר גָּרוּעַ – וְהַיָּד נוֹגַעַת בָּהֶם וּמְעַלְעֶלֶת בְּדַפֵּיהֶם, מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם, בִּידִידוּת וּבְאַהֲבָה נֶאֱמָנָה. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מַכִּיר וְיוֹדֵעַ סְפָרִים בּוֹדְדִים כָּאֵלֶּה, וְהֵם טוֹבִים לָנוּ, וְאָנוּ שׁוֹמְרִים לָהֶם חֶסֶד כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ; וְהֵם מְעַטִּים וּסְפוּרִים. אֵלֶּה הֵם סְפָרִים שֶׁתָּכְנָם הוּא אוֹרָם.
וַדַּאי, הָיִיתִי יָכוֹל לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים בְּעִנְיַן הַסֵּפֶר הַיָּפֶה. הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁגַּם אֲחֵרִים יִהְיוּ רְגִישִׁים וְיַעֲמִידוּ דְּרִישׁוֹת לְנוֹי הַסְּפָרִים, וְלֹא לְהִסְתַּפֵּק רַק בְּנוֹחִיּוּת הַגּוּף, כְּמוֹ יֶלֶד זֶה שֶׁבַּצִּיּוּר אֲשֶׁר לְפָנֵינוּ, אֲשֶׁר אָמַרְנוּ כִּי שְׁמוֹ, אוּלַי, עָמוֹס.
