א    🔗

כִּבְדֵי לַיְלָה עָלִנוּ לַתָּ הַמּוּאָר, קְשׁוּרִים גּוּרָלִית אַךְ כָֹּל שִׂיחַ קָטוּעְַ;

בּלֵּב עֶרֶב חַג עִם רֶטֶט פּחָדִים,

כִּי אֵי סַף הֵיכָלוֹת בּוֹ עוּלִים בְּלִי זַעזוּעַ?

וְעוֹד אָנוּ תוֹהִים צוֹפִים לאָחוֹר,

סָתְמוּ אֶת הַדֶּלֶת;

וּדְפָנוֹת הִשְׁתַּלְכוּ בִּצִמְרוּר לְהֵרוּם

מֵאֲדָמָה הַלוֹפְתָה כְּמוֹ אִמָּא אוֹ כֶּלֶא.

אָז נַעֲרָה צְעִירָה כִּסְתָה כָּל נוֹסֵעַ

שְׂמִיכַת צֶמֶר כּחֻלָּה, וְכַר קָט צְחַרְחַר

תָּחַבָה מְרַאֲשׁוֹתָיו, עָשׂתָה אֲפֵלָה –

וְיִשְׁנוּ יְלָדִים, דּוֹחֲקֵי הַמָּחָר!

נַגְבִּיהַּ עוּף, אַךְ בְּכֶרֶם הַלֵּיל

יֵשׁ עִנְּבֵי הִרְהוּרִים שֶׁמּוּטָב לֹא לִטְעֹם…

הַתָּא הִתְמַלֵּא חֲמִימוּת רְדוּמָה,

וָאַצְמִיד אֶת עֵינַי לָאֶשְׁנָב וְתַתְּהוֹם.

ב    🔗

תַּשְׁבֵּץ רְחוֹבוֹת נִמְתָּחִים, מִצְטַלְבִים, עמוּדֵי פָּנַסִּים מוּאָרִים טוּר מוּל טוּר;

כְּמָלוֹן מְפֹאָר, כָּל שַׁמָּשׁ עַל כַּנוֹ

בִּתְכֵלֶת וּבִזְהַב הַכִּפְתוּר.

אַךְ רְאֵה, הֵם עוֹמְדִים עַל כִּנָּם וְנָמִים:

הַפֻּנְדָּק נֶעֱזָב, דְּלוּק נֵרוֹת וְנֶעֱזָב;

שְׁעָרִים עוֹד פְּתוּחִים לְכָל צַד, אַךְ לְמִי?

אֲנַחְנוּ הָיינוּ סוֹפֵי אֻשְׁפִּיזָיו.

ג    🔗

עַזָּהֹ־עֲגֻלָּה הַלְבָנָה עַל גְּבָעוֹת

וּבְקָעוֹת שֶׁל עָבִים. יְשִׁימוֹן חִוַרְיָן.

וּרְאֵה, שָׁם בַּכּוּךְ, בּמָקוֹם זֶה עָגוּם,

פְּנִינִים עַל פְּנִינִים אֵין עֲרֹךְ לְשָׁוְיָן.

אֲרוֹנוֹת שֶׁל פְּנִינִים – כָּל הַבַּז בָּזְזוּ

מֵחֲזֵה אֲדָמָה כָּל אַלִּים וְשָׂטָן;

לוּ יָכֹלְנוּ לָסֹב וּלְהַצִּיל מְלֹא חָֹפְנַיִם שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה וּלְהָשִׁיב לִגְבִרתָּן!

הִיא תֵעַד עֶדְיָה וְנִרְאֶה שׁוּב יָפְיָהּ עֵת תֵּלֵךְ מַעֲדַנּוֹת לְחֻפּת אָבְדָנָהּ. –

לֹא, שׁוֹתְקוֹת עַל סוֹדָן הַגְּבָעוֹת הַחִוְרוֹת, וְזוֹרַחַת עַזָּה וְרוֹגְזָה הַלְבָנָה.

ד    🔗

הַסַּהַר הוֹלֵךְ וּמַחְוִיר, וּמִלְּמַטָּה

מַרְבַד אַפרוּרִי וְצוֹנֵן מְשֻׁטָּחְ;

וּבַתָּוֶךְ תְּקוּעָה בּוֹ נוֹצָה אֲדֻמָּה –

אוּלַי שָׁם כַּדוּר אֲדָמָה נִתְלַקָּח?

לֹא יָדַעְתִּי אַמַּאי, כָּל הַלֵּיל הֲגיגַי רָצִים בְּעִגּוּל רַק אֶחָד אוֹ אֶלִפְּסָה;

וְגַם נוֹצַת הַזָּהָב מִנִּי עוֹף הַשַּׁחֲרִית

כּוֹתְבָה לְעֵינֵי מְגִלָּת אַפּוֹקָלִיפְּסָה.

ה    🔗

וּבַתָּא מִתְפַּנְּקִים הַנּוֹסְעִים בִּשְׁנָתָם,

וַחֲלוֹם מְטַרְטֵן עַל חָטְמָם הַמְחֻדָּד,

עַל דֶּרֶךְ צוֹנְחָה בּקִמְרוֹן מֵאֲוִיר,

וּבַיִת נִפְתָּח לְאָדָם שֶׁנָּדָד.

לֹא, הַדֶּרֶךְ נִתְּרָה מֵהָעֹז שֶׁקְּמָרָהּ

וּזְקוּפָה הִיא חָפְשִׁית, וְלָעַד כֹּה נַמְרִיא

בְּלִי לְאָן, בְּלִי מֵאַיִן – אאָבָק פּוֹרֵחַ שֶׁיָּבוֹא וְיַדְמִיעַ עַפְעַף אֱלֹהִי.