א    🔗

נִמְנְמוּ אַרְנָבוֹת לְבָנוֹת עַל נָהָר כְּחַלְחַל,

כָּל אַחַת עַל צִלָּהּ, וְסָבִיה אוֹר וָשֶׁקֶט;

פִּתְאֹם הִתְחִילוּ צָפוֹת אַט קָדִימָה,

וְצִלָּן צָף תַחְתָּן בְּכִוּוּן שֶׁכְּנֶגֶד.

וּבְעוֹד אֲנִי תֵמַהּ: מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה?

נִפְתְּחָה הַתְּהוֹם רֶגַע קָט כְּקַלַּחַת

וְנָפְלוּ לְעָמְקָהּ אַרְנָבוֹת לְבָנוֹת,

וָאֶרְאֶה מַה קְּרוּם דַּק מִתְמַתֵּחַ עַל פַּחַד.

ב    🔗

וַעֲנָנִים נִצְטַנְפוּ וְזֹרְקוּ עַל פָּנֵינוּ,

וַתְּהִי תֹהוּ אָפֹר;

נִתְרַטֵּט הַמָּטוֹס וְהִתְחִיל מְמַגַשֵּׁשׁ

וְעוֹלֶה וְיוֹרֵד: אֵי הַדֶּרֶךְ? אֵי אוֹר?

וּבַלֵּב תְּהִיָּה: הֵן תָּמִיד מְנַצַּחַת

זוֹ מַלְכָּה בְּלִימָה;

כְּעַכָּבִישׁ מִסִּתְרוֹ כֵּן תּופַע תְנַשֵּׁק

קָרְבָּנָהּ עַד סוֹפוֹ וּתְתַקֵּן אֶת חֶרְמָהּ.

וַעֲנָנִים עוֹד בָּאִים

לִרְבָבָה, אַךְ אֲנִי

חוֹתֵךְ וּמְפַלַּח

בִּכְנָפֵי־סַכִּינַי יַרְכֵיהֶם, שׁוֹקֵיהֶם –

מִי יֵדַע כַּמָּה דַם־עֲנָנִים כְּבָר קֻלַּח.