"כל החוצבים מתבקשים לגשת מיד עם כלי־עבודתם
לרחוב בן־יהודה. העבודה תימשך בלילה לאור זרקורים".
“קול ירושלים”, י“ב אדר א', התש”ח
1. 🔗
אוּלַי אֵי־שָׁם, אֵי־יוֹם
שָׁזַרְנוּ חֲלוֹמֵנוּ
בִּטְוִי אַבּוּבִים,
שְׁתִי וָעֵרֶב שֶׁל צְלָלִים
מִתְנַגֵּן עַל הַכְּתָלִים…
אַךְ הַלַּיְלָה
פֹּה חוֹצְבִים!
וְשׁוּב נָבִין:
כָּל עוֹד הַמִּסְתַּוִּים בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ —
אָזְלוּ צְפוּנוֹת.
רְאֵה —
זַרְקוֹרִים חוֹשְׂפִים מוּמֵנוּ
עוֹד שׁוֹתֵת וְזָב;
חַלּוֹן זוֹעֵק שְׁכוֹלוֹ
לְכָל עוֹבֵר וָשָׁב;
זָע שֶׂרֶד־גְּזֻזְטְרָה
כְּאֵבֶר מִדַּלְדֵּל;
מַתֶּכֶת מְעֻנָּה נִנְעֶצֶת
בַּעֲוִית בְּסֶלַע;
בְּרַק תֻּפִּים מַרְקִיעַ
דֹּפֶק־יֶלֶד, צֶדַע־שָׂב;
פֹּה חוֹצְבִים הַלַּיְלָה נְתִיבָה —
בְּאֵין מִפְלָט בָּאוֹר, בַּתֹּף
לְנֹחַם לְבָנָה —
אֶל הַגְּוִיָּה.
2. 🔗
הַלַּיְלָה שׁוּב נָבִין:
מִסְגְּרוֹת שְׁחֹרוֹת
חוֹשְׁקוֹת אֶת תְּמוּנוֹתֵינוּ
וְלַמָּחֳרָת —
אֵין אֶבֶן לֹא תִּזְעַק
שְׁמוֹת רֵעִים רֻסְּקוּ.
נֵעָקֵר
עִם אֶבֶן עֲקוּרָה.
נִצָּלֵב
עַל חֹד שִׁמְשָׁה פְּצוּרָה.
נֵחָרֵךְ
בְּלַהַט הַשָּׁחֹר.
נְגַשֵּׁשׁ
סוּמִים בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ.
3. 🔗
אֶבֶן עֲקוּרָה
וְשִׁמְשָׁה פְּצוּרָה,
בַּרְזֶל אֲחוּז־עֲוִית
וְגוּפַת־עָמִית
יַעֲנוּ:
אָמֵן,
פֹּה חוֹצְבִים!
מְמִיטִים הַכֹּתֶל הַגּוֹסֵס,
הוֹרְסִים,
עַד רֶגֶל שׁוּב לֹא תְּבוֹסֵס
בַּהֶרֶס.
עַד יֶאֶזְלוּ צְפוּנוֹת מִלֵּילוֹתֵינוּ
וְנַיְשִׁיר מַבָּט וְצַעַד
בְּלֵילוֹת כּוֹכָבִים וְסַהַר.