לאריאל הירשפלד

1.    🔗

צִפּוֹר לְבָנָה עַל נָהָר יָרֹק, שְׁתַּיִם,

וְאַחַר כָּךְ שָׁלשׁ.

עַמּוּד־חַשְׁמַל אֶחָד, שְׁנַיִם,

שְׁלשָׁה שִׂיחִים.

יוֹתֵר מִכָּךְ (גַּגּוֹת

וַעֲנָנִים וְגִבְעוֹלִים שֶׁל דֶּשֶׁא)

קָשֶׁה לִסְפֹּר בָּרַכֶּבֶת,

וְלָכֵן אֵינֶנִּי מַזְכִּיר אוֹתָם.

בְּעֶצֶם, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶרְשֹׁם

רַק צִפּוֹר אַחַת בִּלְבָד.

וְאוּלַי רַק אֶת כְּנָפֶיהָ.

2.    🔗

הוּא עָמַד בְּרֹאשׁ הָעֵץ,

לָבוּשׁ סַרְבָּל כָּחֹל,

וְנִסֵּר.

לְפֶתַע נִפְעֲרוּ פָּנָיו,

גּוּפוֹ נִתְעַקֵּם כְּעָנָף,

יָדָיו מָלְאוּ רוּחַ,

וְהוּא נָפַל.

אֶת כָּל זֶה

רָאִיתִי מֵחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת

לְאַחַר כַּר דֶּשֶׁא

וְלִפְנֵי צֶמֶד סוּסִים.

אֲנִי רוֹשֵׁם רַק

אֶת דְּבַר נְפִילָתוֹ.

אֶת הַצְּעָקָה לֹא שָׁמַעְתִּי.