לפיטר לוי

1    🔗

וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹקֶר:

יוֹם שְׁלִישִׁי

שֶׁאֲנִי מוֹצֵא עַל מִפְתָּנִי

גּוֹזָל מֵת.

מִסָּבִיב — הָאָבִיב בְּשֶׁלּוֹ:

יָרֹק וּנְחשֶׁת קָלָל,

הִלּוּלָה שֶׁל גְּבִיעִים לְבָנִים,

הַלְלוּיוֹת שֶׁל שׁוֹשַׁנֵּי־שָׁנִי.

עַל סִפִּי גּוֹזָל דָּמוּם:

חֲבִילַת־מָוֶת קְטַנָּה,

דֹּאַר אֲוִיר שֶׁאֵין בּוֹ אֲוִיר.

2    🔗

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן —

חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶשְׁמַע מֵעָלַי

הֶמְיַת כְּנָפַיִם נוֹאָשׁוֹת,

קִינָה שֶׁל קֵן רֵיקָן.

חַף אֲנִי מִפֶּשַׁע, לָחַשְׁתִּי,

(גּוֹרֵף אוֹתוֹ בְּתַכְרִיךְ שֶׁל עִתּוֹנִים)

וְעָרְפִּי מֻטֶּה לְמַכַּת הַמַּקּוֹר.

אֲבָל הָאָבִיב בְּשֶׁלּוֹ.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי —

בְּבַת־רֹאשׁ כִּסִּיתִי אוֹתוֹ

בְּסֵפֶל־פְּלַסְטִיק לָבָן,

הִקְשַׁבְתִּי לְמַשַּׁק הַצֵּל

שֶׁיָּעוּט לְכַבּוֹת אֶת יוֹמִי.

אֲבָל הָאָבִיב בְּשֶׁלּוֹ.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי —

חִכָּה לִי הַשְּׁלִישִׁי,

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, בְּאוֹתוֹ מָקוֹם,

כְּמוֹ רוּחַ־רְפָאִים מְשַׁחֶרֶת נָקָם,

רוּחַ עֻבָּרִית,

סִימַן־קְרִיאָה קָטוּם.

3    🔗

מְשׁוֹרֵר אֵיךְ הֵם נִרְאוּ?

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

רוּחַ סוֹעָה פָּרְצָה בְּפִתְאֹם

מִתּוֹךְ טֻמְאַת הַמִּפְתָּן

וְהֵסִיטָה אֶת רֹאשִׁי הַצִּדָּה.

מְשׁוֹרֵר, אֵיךְ הֵם נִרְאוּ?

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.

בְּמֶרְחָק שֶׁל יָד מוּשֶׁטֶת, מְתוּחָה,

כְּמִי שֶׁצּוֹפֶה בַּחֲלוֹם חֲמַקְמַק,

עָשִׂיתִי מַה שֶּׁכְּבָר נִשְׁכַּח.

מְשׁוֹרֵר, אֵיךְ הֵם נִרְאוּ?

חֹד זָעִיר, צְהַבְהַב,

רֶמֶז עִלֵּג לְכָנָף אֲפֹרָה,

שְׁנֵי רָאשֵׁי מַחַט שְׁחֹרִים,

מַכַּת סַנְוֵרִים מְהַתֶּלֶת,

הָעֵינַיִם, כֵּן, רֶשַׁע הָעֵינַיִם —

מְשׁוֹרֵר —

אֲבָל אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ!

הָאָבִיב בְּשֶׁלּוֹ, מִסָּבִיב,

וְשָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָם.

4    🔗

יוֹם רְבִיעִי.

וְעַכְשָׁו — מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת:

לְהִסְתַּגֵּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת?

לְזַנֵּק הַחוּצָה בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת?

לֹא נָהַגְתִּי בָּהֶם כַּדָּת.

אֲנִי יוֹשֵׁב לְלֹא־נִיעַ

וְעֵינַי מְמַצְמְצוֹת בְּלִי הֶרֶף

כְּאִלּוּ אֲנִי עָט מֵעֲלָטָה לְאוֹר, מֵאוֹר לַעֲלָטָה.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ עַל הַסַּף

מָצוֹר שֶׁל צִיּוּצִים.

אִם יָבוֹא שָׁלִיחַ נוֹסָף,

אֵשֵׁב שִׁבְעָה

רְגָעִים תְּמִימִים

לִמְרַאֲשׁוֹת רֹאשׁוֹ הַצָּמוּק,

לְמַרְגְּלוֹת כְּרָעָיו הַקְּמוּטִים,

וְאֶסְתַּכֵּל בּוֹ מִקָּרוֹב, מִקָּרוֹב,

עַד שֶׁיָּנֵץ בִּי הַכֹּחַ

לְהָבִיא אוֹתוֹ לִקְבוּרָה,

בְּרֹךְ.

יאַרנטון, אוקספורד, 1975