(מִתּוֹךְ הַפּוֹאֵימָה “סִבִּיר”)

זִיו שְׁקִיעָה בְּדֶרֶךְ תְּכוֹל מָשְׁלֶגֶת.

צִבְעוֹנִין בְּנֹעַם נִים־לֹא־נִים.

מַלְבִּינָה בִּקְתָּה בַּגַּיְא מִנֶּגֶד

מְעֻטֶּפֶת שֶׁלֶג דִּמְדּוּמִים.

עַל שְׁמָשׁוֹת יִנּוֹעַ חֹרֶשׁ־פֶּלֶא.

צְלִיל־טְמִירִין שֶׁל מִזְחָלוֹת סְחוֹר־סְחוֹר.

זוּג יוֹנִים בְּרֹאשׁ גַּגּוֹן הוֹגֶה לוֹ,

אֶת פָּנַי הוֹגֶה הוּא תַּחַת כְּפוֹר.

מְעֻרְסָל בְּנִצְנוּצֵי הַבְּדֹלַח

הָאִירְטִישׁ כִּבְקֶסֶם מְרַשְׁרֵשׁ.

תַּחַת קִמְרוֹנוֹת, בַּדְּמִי נָגֹלּוּ,

חַי עוֹלָם – יְנוּקָא כְּבֶן שֵׁשׁ,

בְּתוֹךְ כְּפָר שֶׁל כְּפוֹר בְּאוֹר וָאֹפֶל,

כְּפָר שֶׁל יַלְדּוּתִי שֶׁבְּסִבִּיר,

מֵאִישׁוֹן־צְלָלִים צִיצִים יִצְנוֹפוּ,

נִצָּנֵי כַּסְפִּית בּוֹ לְמַכְבִּיר.

אֶל פִּנּוֹת, בְּכִבְיוֹנָן שָׁכָנוּ,

לְבָנָה אֶת צְחוֹר זִיוָהּ תִּרְעָף,

וְכָמוֹהָ גַּם אָבִי לָבָן הוּא,

דּוּמִיַּת שְׁלָגִים עַל כַּפּוֹתָיו.

פַּת־קִבָּר בְּרַחֲמִים יִבְצַע הוּא

בְּסַכִּין מָרוּט, פָּנָיו בִּתְכוֹל.

וּבַהֲגִיגַי אֲשֶׁר נִבְצָעוּ

אֶת פִּתּוֹ בְּמֶלַח לִי אֶטְבּוֹל.

אֶל אוֹרָהּ שֶׁל אֲלִיתָה דּוֹלֶקֶת

עַכָּבִישׁ בָּא. צֵל מֵסִיר כִּנּוֹר

מֵעַל כֹּתֶל, וּבְאִוְשָׁה דַּקְדֶּקֶת

עַל רֹאשִׁי נוֹשְׁרִים צְלִילֵי הַכְּפוֹר.

הָס, נִגּוּן שֶׁל אַבָּא הוּא, גֻּלָּפוּ

בָּאֲוִיר צְלִילָיו כְּבַכְּפוֹרִים.

כְּסַפְסָפִים שֶׁל הֶבֶל־פֶּה יִרְעָפוּ

עַל שִׁלְגֵי־זְגוּגִית סַהֲרוּרִים.

בְּחַלּוֹן קוֹרֵחַ אַף תּוֹקֵעַ

זְאֵב, לִבְשַׂר הַזֶּמֶר יְרַחְרָח.

הָס. אֶת בֵּיצָתוֹ, פִּיד־פִּיד, בּוֹקֵעַ

הַגּוֹזָל בְּסֵתֶר הַשּוֹבָךְ.