שָׁלוֹם בְּנִי, יַד יְמִינִי, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי,

בְּחַיֶּיךָ קִוִּיתִי מִדַּי, זֶה חֶטְאִי.

הֻלְוֵיתָ לְשֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁלַּמְתִּי

בְּיוֹם־דִּין זֶה אֶת חוֹבִי לַגּוֹרָל.

אִלּוּ אָבַד לִי אִתְּךָ שֵׁם אָב

הָיִיתִי שֻׁתַּף־אָשְׁרְךָ, לֹא אֻמְלָל

נִמְלָט מִקִּלְלַת הַזְּמַן הַנִּתְעָב,

נְסִיעָה חַד־סִטְרִית לְכִוּוּן זִקְנָה.

נוּחַ בְּשַׁלְוָה. אִם יִשְׁאָלוּךָ עֲנֵה:

כָּאן נָח בֶּן ג’וֹנְסוֹן, כָּאן שִׁירוֹ הַמְעֻלֶּה

בְּיוֹתֵר, שֶׁיְּגַלֶּה

אַהֲבָה מֵעֵבֶר לְאַהֲבַת אַכְזָב.