לוגו
לִיאַנְדֶּר
תרגום: אריה זקס
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

יוּפִּיטֶר שׁוֹתֶה נֶקְטָר מִיָּדוֹ.

מַגַּע צַוָּארוֹ

כְּצָלִי נִפְלָא, נָמֵס עַל לָשׁוֹן.

הָיִיתִי מְתָאֵר אֶת חִנּוֹ

(חֶלְקַת שָׁדָיו, צַחוּת בִּטְנוֹ,

שְׁבִיל גַּן־עֵדֶן לְאֹרֶךְ גַּבּוֹ

בֵּין פְּתִילֵי שְׁרִירָיו) לוּ עֵטִי הֶעָלוּב

הָיָה מְסֻגָּל לְהַעֲלוֹת בָּאוֹב

אַהֲבָה גְּבַרְתָּנִית

לְנַעַר אָהוּב.

קַלְגַּס מִתְּרַקְיָה בְּפַרְצוּף קָפוּא

רָאָהוּ, חִזֵּר, נִדְחָה, גִּדְּפוֹ.

לָכֶן הִסְתַּפְּקִתי, מוּזָה עַצְלָנִית,

בְּשִׁיר הַלֵּל לְעֵינֵי לִיאַנְדֶּר,

לְשִׂפְתֵי־אַרְגָּמָן, לִלְחָיַיִם, לְסַנְטֵר

הַצּוֹלְלִים כְּנַרְקִיס בְּעִמְקֵי מְצוּלָה

לְנַשֵּׁק אֶת צִלָּם, בָּבוּאָה אֲצִילָה

לָהּ לִיאַנְדֶּר מָכוּר, וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ

הַרְאִי־נָא נַעַר יְפֵהפֶה טוֹבֵעַ.




  1. מַרלוֹ נרצח בקטטה בבית־מרזח. היה זה סיום נאות לחייו של משורר שבמונחי ימינו היה חבר באש“ף ובשב”כ בעת־ובענה־אחת, ושטען, בין היתר, שמשה רבנו היה ליצן חסר־כשרון; שהדת נועדה להפחיד את האנושות ולכבול אותה; שיוחנן המטביל נשען מעל חזהו של המשיח כדי לבצע בו מעשה־סדום; שהפולחן היחיד הראוי לשמו הוא מקטרת של טבק; ושהמלאך גבריאל היה רועה־זונות שקיבל אתנן כשהוביל את רוח־הקודש למיטתה של הבתולה.

    מַרלו הִרבּה לשבח “אהבת־נערים”. לכן בחרתי לנתק את תיאור גופו של הגיבור ליאנדר מן הפואמה הארוכה ולהפכו לשיר בפני עצמו. קונסטנטין קַאוַאפיס קשור לטכסט העברי לא פחות מכריסטופר מַרלו.  ↩