שָׁנָה חָלְפָה.

כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה מִלִּים!

כָל חַיֶּיךָ שֶׁבִּכְתָב… וְזֶה לֹא יִגָּמֵר לָעוֹלָם.

גַּם בִּשְׁנָתִי הָעֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר,

אֲנִי מְנַסֶּה לְנַחֵשׁ אוֹתְךָ מְעֵבֶר לְשַׁעַר הַמֵּתִים,

כֹּה רָחוֹק מֵהַבַּיִת וְכֹה קָרוֹב אֵלָיו,

שָׂרוּעַ, כְּמוֹ הַמַּלְאָךְ שֶׁהָיִיתָ,

יָדֶיךָ הַיָּפוֹת שְׁלוּבוֹת עַל חָזְךָ, שָׁם הִנְחַתִּי רָאשִׁי.

הַאִם נַעֲשֵׂיתָּ כָּחֹל? סָגֹל? צָהֹב?

רָצִיתָ לָדַעַת בְּכָל מְחִיר מָה טוֹמֵן בְּחֻבּוֹ הַחֹמֶר הָאָפֹר הַזֶּה שֶׁבְּרֹאשְׁךָ…

אָמַרְתָּ לִי: “גְּעִי, גְּעִי, רָאשִׁי בּוֹעֵר…”

אָמַרְתִּי לְךָ: “גַּע, גַּע, גַּם רָאשִׁי בּוֹעֵר”.

וְאָז יָצָאנוּ לַקּוֹלְנוֹעַ לְהַרְגִּיעַ אֶת הָרָאשִׁים הַלּוֹהֲטִים הָאֵלֶּה.

עַכְשָׁו,

עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁמִּדּוֹתָיו כְּמִדּוֹת גּוּפְךָ,

הֵם מְקַלְּפִים אוֹתְךָ,

מְרַסְּקִים אוֹתְךָ,

אַתָּה, אִישִׁי,

שֶׁצָּעַד זָקוּף וְהִילוּכוֹ כְּשֶׁל נָסִיךְ עֲרָב.

הַסְּתָו מַתְחִיל לָתֵת אֶת אוֹתוֹתָיו,

הָאֲוִיר נָעִים יוֹתֵר,

בָּא הַיּוֹם, הֻשְׁלְמָה הַמְּלָאכָה.

בְּתוֹךְ חֲבִילַת מַתָּנָה,

קֻפְסַת קַרְטוֹן קְטַנָּה וּלְבָנָה

שֶׁאֵינִי מֵעֵזָה לִפְתֹּחַ…

שְׁלוֹשָׁה קִילוֹגְרָמִים שֶׁל אֵפֶר אָפֹר,

שְׁאֵרִית הַנָּסִיךְ שֶׁלִּיּ.

רְצוֹנְךָ הוּא לֶחֶם חֻקִּי,

בְּעִמְקֵי הַבּוֹר הַשָּׁחֹר,

אַתָּה נָח

תַּחַת אֶבֶן־פֶּרֶא מֵהַגָּלִיל

טָמַנְתִּי גַּרְעִין שֶׁל אֲפַרְסֵק

הַפְּרִי שֶׁאָהַבְתָּ מְכֹּל

בְמַעֲמַקֵּי קְרָבֵיהָ מושְׁרָשׁ שָׁם

לְתָמִיד

בְּתוֹךְ הַשָּׁחֹר הָזֶּה

הַאִם נְגַלֶּה אֵי פַּעַם

אֵת הַסּוֹד?