** יום ירושלים**
הַפַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים
בְּקוֹל־עֲנוֹת
וּמְעַט־מְעַט
אוֹר הַיּוֹם נֶאֱסָף –
עַל שָׁמַיִם רוֹגְעִים
הַלַּיְלָה מִתְפַּרְקֵד
לְמַבָּטוֹ הַחוֹדֵר
שֶׁל כּוֹכַב הַצָּפוֹן
שַׁרְשְׁרוֹת הָעֵצִים שֶׁהוֹרִיקוּ עַד כֹּה
לוֹבְשׁוֹת שְׁחוֹרִים
וּמֵרוּם קוֹמָתָן, כְּחַיָּלֵי־אֱמוּנָה
תִּסְקֹרְנָה אֶת הֲמוּלַת הָעִיר מִתַחַת
הָעִיר חוֹגֶגֶת
הַנְּגִינָה סוֹאֶנֶת
קוֹלוֹת שָׁאוֹן וְזִקּוּקִים שֶׁל אֵשׁ
יֻטְחוּ בַּכּוֹכָבִים הַזּוֹהֲרִים.
מִגְּזוּזְטְרַת הַ’מִּשְׁכְּנוֹת'
אֶל מוּל הַדּוֹרְמִיצְיוֹן הַנִּשָּׂאָה
אַפְלִיג־אֶשְׁגֶּה לִי בָּאַגָּדוֹת
עַל הַבְּתוּלָה הַנִּרְדֶּמֶת:
עַתָּה הִנֵּה אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־עָל
וַאֲבַקֵּשׁ כֹּל שֶׁתֹּאבֶה נַפְשִׁי.
וּבְכֵן הַגִּידָה־לִי, כּוֹכָב קָטָן,
שֶׁל פָּז אוֹ כֶּסֶף:
הוּא, שֶׁרֹאשׁוֹ בָּאֲוִיר
אֲנִי, שֶׁרָאשִׁי בְּלִבִּי –
מִי מִשְּׁנֵינוּ יְאֻשַּׁר יוֹתֵר
בְּיוֹם־הַנְּסִיקָה־לַמָּרוֹם
חורף 2006
“קשת החדשה” 84