כִּמְעִיל קְטִיפָה

יוֹרֵד הָעֶרֶב

לְכַסּוֹת עַל הָעִיר

הַפּוֹסַעַת עִם לַיִל

בְּלִי דַּעַת אָן?

אָדָם־בַּהֲמוֹנוֹ נֶחְפָז לָרֶדֶת

עִם חוֹמוֹת הָעִיר הָעַתִּיקָה

אָדָם־בַּהֲמוֹנוֹ נִדְחָק בָּהוּל

עַד הִבָּלְעוֹ לְפֶתַע

בִּכְמִין חָלָל

שֶׁבּוֹ מְהַדְהְדִים

קוֹלוֹת

וּמִזְמוֹרִים

בְּלוּלִים בִּצְלִילֵי הַפַּעֲמוֹנִים אֲשֶׁר מֵעָל

בְּלוּלִים בְּאֶלֶף וְאַחַת קְרִיאוֹת מִתַּחַת –

עוֹדִי שְׁקוּעָה בְּדוּמִיַּת הַגְּזוּזְטְרָה

וְחֶרְדַת־פַּחַד תַּעֲבְרֵנִי –

אֲנִי נוֹשֵׂאת עֵינַי שָׁמַיְמָה

הַלְּבָנָה, עֵינָהּ פְּקוּחָה־לְמֶחֱצָה,

קֹוֹרֶצֶת כְּעִוֶּרֶת,

סַקְרָנִית כָּמוֹנִי־אֲנִי

וְתוֹהָה:

מִי יוֹסִיף לִחְיוֹת הָעֶרֶב?

ירושלים, חורף 2006

מצרפתית: אהרון אמיר

“קשת החדשה” 184