מָה לֹא אֵתֶּן

כְּדֵי לְפַנֶּק אוֹתְּךָ,

לְלַטֵּף אֶת מִצְחֲךָ,

לְהַחְלִיק בְּאֶצְבְּעוֹתַי

עַל שֵׂיבָתְךָ.

מָה לֹא אֵתֶּן

כְּדֵי לֶאֱחֹז בְּיָדְךָ וְלוֹמַר לְךָ בֹּוֹא.

גּוּפְךָ

הַמֻּטְמָן בָּעֹמֶק הַזִּכָּרוֹן

מֵזִין בַּעֲסִיסְךָ הָעַז

אֶת שָׁרְשֵׁי הָאֲדָמָה

הַנּוֹשֵׂאת אוֹתָנוּ.

עָסִיס־חַיִּים,

עָסִיס נְּעוּרֵינוּ,

עָסִיס חַיֵּךָ שֶׁעוֹד נוֹסֵךְ בִּי

כּוֹחַ לִחְיוֹת.

מָה לֹא אֵתֶּן