בָּאֶחָד מִלֵּילוֹת הַסְּתָו,

כְּמוֹ בְּמַטֵּה קֶסֶם,

נֹגַה בָּאָה

לְהִתְרַפֵּק עַל הַמִּקְלֶדֶת שֶׁלִּי.

לְרֶגַע קָט,

מְסֻחְרֶרֶת,

נָפַלְתִּי אֶל הַתְּהוֹם.

מַשָּׁב קָרִיר

לִטֵּף אֵת פָּנַי, אֶת כְּתֵפַי,

לָבַשׁ לְאַט־לְאַט צוּרָה

וְצִיֵּר כְּמוֹ עַל עֲנָנִים

מִלִּים,

מִלִּים עָפוּ כְּמוֹ נִיצוֹצוֹת.

עוֹדֶנִּי רוֹעֶדֶת,

כְּאָז כֵּן הַיּוֹם,

מֵעַרְבֵי הַסְּתָו הָאֵלֶּה

שֶׁרֵיחַ מַגְנוֹלְיוֹת מְשַׁכֵּר מְבַשֵּׂם אוֹתָם…