בְּחֶלְקִי שָׂמַחְתִּי / וְחָכְמָה נִמְזַחְתִּי3
וְאוֹתָה לָקַחְתִּי / בְּנַפְשִׁי וּלְבָבִי4
יְמִינָהּ תִּקְוָתִי / שְׂמֹאלָהּ הַדְרָתִי
אֲחוֹתִי רַעְיָתִי / וְאִמִּי גַם אָבִי5
סְפָרֶיהָ גַּנִּי / וְטִירַת אַרְמוֹנִי
וְשִׁירֶיהָ הוֹנִי / וְכַסְפִּי וּזְהָבִי6
חֲמוּדַי חוֹמְדֶיהָ / וְדוֹדַי דּוֹדֶיהָ
וְלִי עַל בּוֹגְדֶיהָ / שְׁאָגָה כַלָּבִיא7
-
בכתב יד לפי ההערה לשיר “דעה לבי”.
נדפס על ידי י"ל דוקס, ליטראטורבלאט, IV (,(1843עמ‘ 232 (= ד'); צ’ פיליפובסקי, תשובות דונש על מנחם, עמ‘ 77–76 (= פ); י’ מרקוס, מזרח ומערב, כרך ד, עמ‘ 4 (= מ'); מ’ וילנסקי, שם, שם, עמ‘ 133 (ברמז); |Monatsschrift, IV (1855), עמ’ 276.
המשקל הוא הארוך. עיין ילין, עמ‘ קפח, מס’ 7. – שוא אחרי תנועה גדולה כנח: חומְדיה (4); בוגְדיה (4). אות גרונית בשוא מרכב כנח: רעְיתי (2).
חרוז השיר: “בי” באל"ף או בלתה ובכל בית חורזות הצלעיות.
צורת השיר הוא מרובע.
לפני השיר נאמר: “ולאחד שרי הדור הזה”, אולם זהו ד‘ עצמו. לפי וילנסקי הנ"ל אינו לד’. מ‘ חושב, כי זהו משורר שקדם לד’ והוא היה בקי בשירי קודמיו. אולם עיין על זה בראדי, על המשקל הערבי, ספר היובל לקרויס, עמ' 126–124. סיוע לכך יש גם בבית 2, סוגר, בהשוואה לבית 15 בשיר “דבוק חתן”.
אחרי השיר נאמר: “וכתבתי לך שלושת הבתים האחרונים” ולפנינו ארבעה בתים ומתוך הנאמר: “האחרונים” יוצא, כי זהו קטע משיר ארוך (ואולי רק רמז לבתים שכתב?). אולי הנוסח הנכון הוא: “וכתבתי לך הבתים”. לפי אברמסון הנוסח הוא, “וכתבתי לך שלשים” על־פי הכתוב במשלי כב, כ. ↩
-
השיר נדפס כולו גם במלון בן יהודה ערך מזח ונוסחו כנוסח הנדפס בתשובות דונש על מנחם. ↩
-
II חכמה נמזחתי = חכמה חגרתי לי כאזור למתני. – סוגר, קניתיה במחיר נפשי (קלאר). ↩
-
[1]. בחלקי שמחתי, ד‘: בחלק שממותי. – נמזחתי, פ’: נזחתי, כי כתוב שם: “בהסירו מם מזח” לפני השיר; הכותב במונטסשריפט מתנגד לדעה זו ובצדק, כי בדברי רבינו תם נשנתה תיבה זו באותו נוסח, והרי דעתו של דונש, כי השורש הוא מזח; פ‘ גם מעיד בעצמו, כי הנוסח בשלושת כתבי היד הוא: נמזחתי. מכאן שהמלים “בהסירו מם מזח” הן משובשות (אולי צ“ל ”ביסדו", כמו שמשער פ'), או שאינן מידו; ד’: במזחתי (?). – בְּנַפְשִׁי. כך פ‘ ומ’; ד': כנפשי. ↩
-
[2]. ואמי, ד': ואחי. – סוגר, השווה לבית 15 בשיר “דבוק חתן”. ↩
-
[3]. התוכן כמו בבית “וגן עדנך” בקטעים וכנראה הושפע ממנו רי“ה בשירו: ”יונה תקנן על אמיריה“. עיין בראדי, דיואן רי”ה, א, עמ' 164, שיר קי, בית 27 ואילך. ↩
-
[4]. I חוֹמְדֶיהָ, תיקון אברמסון, ובכולם: חֲמוּדֶיהָ. – III בוגדיה, ד': מגדיה. ↩