אֲנִי מוֹדֶה לְךָ, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים,
כִּי בְיִסּוּרַי, בִּתְלָאוֹתַי שֶׁלֹּא תֻבַּעְנָה,
בְּצֵל כְּנָפַיִם טְמִירוֹת לֹא הִסְתַּרְתַּנִי
וְלֹא נָתַתָּ לִּי לִסְפֹּג עֶלְבּוֹן בְּלֵב תָּמִים.
אֲנִי מוֹדֶה לְךָ, כִּי עֵת עָרֹם, עֻלְפֶּה
מֵעַם לְעָם, מִשְּׁבִי לִשְׁבִי הָלַכְתִּי,
לְעֶבֶד שֶׁל גּוֹרָל שָׁפָל, קוֹדֵר – לֹא נֶהֱפָכְתִּי.
לִשְׂכַר־מָרוֹם בְּעַד סֵבֶל־אֲדָמוֹת לֹא אֲצַפֶּה.
לֹא אֲצַפֶּה וְלֹא אֶטֹּל. רַק זֹאת נַפְשִׁי בִקֵּשָׁה:
שַׁלְוָה עַד סוֹף יָמָי. וְלֹא אֶסְלַח לְאוֹיְבִי,
שֶׁרַעַל־מְאֵרָתוֹ יָצַק אֶל לְבָבִי
וְיָדֹעַ גַּם יָדַע, כִּי מַעֲשֵׂהוּ – רֶשַׁע.
עַל כִּי הִלְהַבְתָּ בִּי אֵשׁ תְּשׁוּקָה יוֹקֶדֶת
לִדְרוֹר, לְיֹפִי וּלְחֶדְוַת חַיִּים שְׁלֵמִים,
עַל זַעַם נִשְׁמָתִי לוֹהֶטֶת וּמוֹרֶדֶת –
אֲנִי מוֹדֶה לְךָ, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים!