"מִמַּאֲוַיִּים יָמִים הֶאֱרַכְתִּי,

חֲלוֹמוֹתַי שׁוּב לֹא אֹהַב…"

א. פּוּשְׁקִין

שׁוּב מְקַבְּלִים פָּנַי שְׁמֵי־אַרְצִי, שָׁמַיִם

מְלֵאִים יְפִי־פְלָאִים וְשֶׁקֶט עֲדָנִים,

וְשׁוּב לְמַרְגְּלוֹתַי, סְפוּג זֹהַר רְנָנִים,

יַסִּיעַ אֶת גַּלָּיו הַדְּנֶפְּר רְחַב־יָדַיִם.

בְּרֹאשׁ מוּרָד אֲנִי נִצָּב עָלָיו – חוֹלֶפֶת

הָגוּת אַחֲרֵי הָגוּת כְּבֵדָה וְנֶעְכָּרָה,

וּבְרַחֲפָהּ עָלַי כְּשַׁיָּרָה קוֹדְרָה

מֹחִי עָמוּם בָּעֲרָפֶל אוֹפֶפֶת.

הוֹ סְלַח לִי, דְּנֶפְּר, עֵד חֲזוֹן הָעֲלוּמִים,

עֵד הֶרֶס הַתִּקְווֹת וַאֲפִיסַת כָּל שֵׂבֶר,

אֶשְׁכָּר אַחֲרוֹן הֵבִיא לָךְ בֶּן עֱנוּת וָשֶׁבֶר:

מְקוֹר דְּמָעוֹת חַמּוֹת, צוֹרְבוֹת, מְהוּל־דָּמִים…

קַבֶּל־נָא מַתְּנָתִי – בִּכְיִי אַחֲרוֹן רְצֵה־נָא.

מֵעַל חוֹפֵי גְרָנִית שֶׁלַּנֵּבָה קָרָה,

מֵחֶבֶל הַשְּׁלָגִים אוֹתוֹ הֵבֵאתִי הֵנָּה.

לְקוֹל יְלֵל רוּחוֹת וְנַהַם הַסְּעָרָה

רַבּוֹת גָּנַחְתִּי וְשָׁפַכְתִּי שָׁם דְּמָעוֹת – – –

אַךְ דִּמְעוֹתַי חַמּוֹת יָרְדוּ, וּבַל נִשְׁמָעוּ,

עַל אֲבָנִים קָשׁוֹת; גַּל הַנֵּבָה נִזְעָם

בְּנַהַם וּשְׁרִיקָה מֵעַל הַצּוּר מָחָם

וּסְעָרוֹת צָפוֹן אֶת קוֹל בִּכְיִי נָשָׂאוּ…

אַךְ עַל שְׂפָתְךָ, הַדְּנֶפְּר, פֹּה אַהֲבָה תַמָּה

וֶאֱמוּנָה אַךְ זֶה שָׁנָה מָלֵאתִי,

וְלֹא פַעַם שִׁיר רוּסִי נִתַּק מֵהַנִּימָה,

עֵת שִׁיר צִיּוֹן לַשְׁמִיעַ הִתְאַוֵּיתִי, –

פֹּה אֵבְךְּ בְּמַר לִבִּי! פֹּה אֶשְׁפְּכָה בַשִּׁיר

אֶת כָּל טְמוּנֵי־שְׂפוּנֵי הַנֶּפֶשׁ הַסּוֹבֶלֶת,

וּמְקוֹם לָרִאשׁוֹנָה שָׁם רָטְטָה תוֹחֶלֶת,

עַתָּה עֲלֵי־קִבְרָהּ מִסְפֵּד וָהִי אָעִיר!