אַל תַּרְשִׁיעֵנִי נָא, אִם תּוֹכֵחָה מַלְעֶגֶת

מִזְּמַן לִזְמַן מִבֵּין שְׂפָתַי תֻּפְלָט.

גָּדַלְתִּי בְּמוֹלֶדֶת – אֵם חוֹרֶגֶת

לְעַם שֶׁל עֲבָדִים חֲסַר־מִקְלָט.

עֵת הוֹרָתְךָ בְּיָד רַכָּה, שׁוֹקֶדֶת

הוֹלִיכָה עַל יְרַק־שָׂדוֹת אוֹתְךָ,

וְנַפְשְׁךָ נוֹשֶׁמֶת דְּרוֹר־מוֹלֶדֶת

שָׁפְעָה חֶדְוָה וְשֶׁקֶט וּמְנוּחָה, –

אָז בִּמְאוּרַת כְּלָבִים, בְּתוֹךְ פִּנָּה נִדַּחַת

מֵאֲחוֹרֵי גָדֵר שָׁכַבְתִּי לְבַדִּי.

וּלְחֶרְפָּתִי לָעַגְתָּ הַנִּצַּחַת

וּצְחוֹק מִלֵּאתָ פִּיךָ לְאֵידִי.

אִם בַּחֲנִית גְּבוּרָה בִּזְרוֹעַ נֶאְדֶּרֶת,

אִם בְּמֹאזְנֵי אֱמֶת וָצֶדֶק שֶׁל שׁוֹפֵט,

אִם בְּהֵיכַל חָכְמָה עָלַי נֶאְסֶרֶת,

אִם בִּתְפִלָּה יוֹצֵאת מִלֵּב חָרֵד –

תָּמִיד זוֹ הָאֵיבָה, זוֹ הַשִּׂנְאָה הִשְׁקֵיתָ

בְּיָד אַכְזְרִיָּה אֶת לְבָבִי.

בְּרַעַל זֶה כַּמָּה כֹּחוֹת דִּכֵּאתָ,

כֹּחוֹת עַזִּים, רַכִּים רָמַסְתָּ בִּי.

וְכִי אִיעַף – לֹא קוֹל לִנְקֹם בָּךְ מְשַׁוֵּעַ,

לֹא, לֹא! עֵת רַק מַבָּט רַב־תּוֹכֵחָה

עִתִּים אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ כְּתוֹבֵעַ,

שְׂבַע־צַעַר וּמְצוּקָה מְמֻשָּׁכָה –

הָבֵן אֲזַי, הָבֵן, מַה צּוּקָתִי קָשָׁתָה,

תֵּן וְיִסּוּרֵי הָעֶצֶב אֲתַנֶּה,

וּנְזִיפָתִי, לְלֹא־רָצוֹן נִפְלָטָה,

אַל תְּגַנֶּה, אַל תְּגַנֶּה!…