אַל תּוֹכִיחֵנִי…אַל תֹּאמַר לִי: "רוּחֲךָ

מֵרֹב סְפֵקוֹת וּמִיָּגוֹן עָיְפָה, נִשְׁבָּרָה,

וְאֵין שֶׂגֶב מַחֲשָׁבוֹת כְּקֶדֶם בְּלִבְּךָ,

אֵין זֹךְ־חָזוֹן כְּמוֹ בַיָּמִים עָבָרוּ…"

אַל־נָא תֹאמַר…לֹא לִי, בֶּן־סְעָרָה גוֹעֶשֶׁת,

יְלִיד זִרְמֵי אוֹנִים גֵּאִים וּמַרְדָּנִים,

הַזִּיל לְלֹא תִקְוָה דִּמְעָה דַלָּה, נוֹאֶשֶׁת

עַל הַקְּבָרִים הַנּוֹשָׁנִים.

אוֹתוֹ הַשֶּׁבֶר שֶׁהוֹלִיד אוֹתִי, אוֹתָהּ תּוּגָה

שֶׁעַל עַרְשִׂי דַלָּה הָיְתָה מְזַמֶּרֶת,

קוֹרְאִים עוֹד אֶל מֶרְחַק־פְּלָאִים נַפְשִׁי עוֹרְגָה,

אֶל מַטָּרָה נִשְׂגֶּבֶת וּמְפֹאֶרֶת…

אַךְ לִרְגָעִים אָחוֹר אַפְנֶה בְחִיל רֹאשִׁי,

אַבִּיט אֶל הֶעָבָר: מֵעֶצֶב מְפַעְפֵּעַ

נִצְבָּט לִבִּי, וּבִרְאוֹתִי צוּקוֹת נַפְשִׁי

שׁוֹרַרְתִּי עֲלֵיהֶן – אֶזְדַּעֲזֵעַ…

יֵשׁ כִּי אֶשְׁכַּח נַפְשִׁי…וְכֹה לִבִּי נִכְסָף

לָשִׁיר עַל אַהֲבָה, עַל גִּיל…לִבִּי פָצוּעַ

לוּ רַק בִּשְׁבִיב אֶחָד הָחֵם, בְּזִיק נִכְזָב

מְצוֹת עֲסִיס חֲלוֹם אֶחָד צָנוּעַ.

אַךְ לְפָנַי שְׂטָנִי עוֹמֵד, זוֹעֵם יַבִּיט

וְאֶת רֹאשׁוֹ יַרְכִּין וּבַת־צְחוֹקוֹ קוֹדֶרֶת

וּבְאֹפֶל נִשְׁמָתִי עֵינוֹ כְּמוֹ לַפִּיד

בַּלַּיְלָה בִּלְוָיַת הַמֵּת בּוֹעֶרֶת.

וְתַמוּ כָּל הֲזָיוֹתַי שְׁקֵטוֹת, זַכּוֹת,

וְשׁוּב אָשִׁיר גּוֹרַל עַבְדוּת מָרָה, נִרְצָעַת,

הָיִיתִי לְמַעְיַן דְּמָעוֹת בִּלְתִּי־פוֹסְקוֹת,

וְהֵן נוֹזְלוֹת שֶׁלֹּא־מִדָּעַת.

הָיִיתִי לְקַבְּרָן תּוֹעֶה בֵּין הַקְּבָרִים

מִשַּׁחַר יַלְדוּתוֹ וְרַק בְּכִיּוֹת שׁוֹמֵעַ,

וְאִם גַּם לִפְעָמִים יָשִׁיר, מֵהַשִּׁירִים

קוֹל שֶׁבֶר וִילָלָה בּוֹקֵעַ…