עֲדַת דְּמֻיּוֹת חַיּוֹת אֶל מוּל פָּנַי נִצָּבֶת,

דְּמֻיּוֹת מְשׁוֹרְרִים מִזְּמַן עָבָר.

דַּפֵּי יְצִירוֹתֵיהֶם, מְלֵאֵי חָכְמַת־אַלְמָוֶת

אֶקְרָא וּבִלְבָבִי תוּגָה נוֹקְבָה תִּבְעָר.

וְהַכָּרָה תַכְבִּיד עָלַי כְּעֹל כָּבֵד:

אֵי עַם עַל־אֲדָמָה, שֶׁתְּפִלָּתוֹ הִיא אֵבֶל,

מוֹצָא־שְׂפָתָיו – גְּנִיחָה, מַשְׂאַת־נַפְשׁוֹ – הַסֵּבֶל.

שִׁירוֹ כְּפַעֲמוֹן שֶׁבִּלְוָיַת הַמֵּת?

הֵיכָן הוּא הַמְשׁוֹרֵר, שֶׁלֹא זָכָה לַשְׂבִּיעַ

בְּנִצָּחוֹן מַזְהִיר אַף פַּעַם אֶת נַפְשׁוֹ?

לוּ שִׁיר אֶחָד בִּלְבַד מְלֵא־נֶחָמָה לַשְׁמִיעַ,

לִרְאוֹת בְּמוֹ־עֵינָיו פְּרִי־חֲלוֹמוֹת קָדְשׁוֹ?

שְׁנוֹת סֵבֶל וְעָמָל כָּל הָעַמִּים יָדָעוּ,

בָּכוּ פַיְטָנֵיהֶם. אַךְ לְכָל עָם כְּאוֹר

הַשַּׁחַר בַּמָּרוֹם, הָאשֶׁר וְהַדְּרוֹר

מִמֶּרְחַקֵּי־עָתִיד בְּמוֹלַדְתּוֹ נָגָהוּ.

אַךְ שָׁוְא, עַמִּי, חִפַּשְׂתִּי בְּעוֹלַם־אֱלֹהַּ

שֵׁנִי, לְךָ יִדְמֶה בְּגֹדֶל צַעֲרוֹ.

מְשׁוֹרֵר, שֶׁתּוּגָתִי קוֹדְרָה מֵאֵין כָּמוֹהָ,

תִּמְצָא הֵד־אֲנָחָה בְּכִנּוֹרוֹ.

רָאִיתִי פַיְטָנִים, יָדָם לִקְרָב זֻיָּנָה,

מְשׁוֹרְרִים, לָהֶם מַחֲרֶשֶׁת וּמַגָּל,

וְלִי רַק אֲבוּקָה שֶׁל לְוָיָה נִתָּנָה

וּמַעְדֵּר לַחְפֹּר בְּצַו־גּוֹרָל.

לֵךְ וּכְרֵה קְבָרִים, חֲפֹר בְּזֵעַת מֵצַח,

גָּרֵשׁ תִּקְווֹת מִלֵּב, כִּי הֵן תִּקְווֹת־אֱלִיל;

בָּהֶם תִּקְבֹּר כֹּחוֹת, שֶׁנִּגְדְּעוּ לָנֶצַח

וַהֲזָיוֹת, אֲשֶׁר חָלְפוּ כָלִיל.

לַיְלָה בְּלִי קַו־אוֹר…בְּלִי סוֹף – עַבְדוּת נִרְקֶבֶת…

וּבְכוֹת מָרָה וְהִתְיַפֵּחַ כָּל הַזְּמָן…

הוֹ, מַה קָּשָׁה, שְׂנוּאָה מְנָת־חֶלְקוֹ נִתְעֶבֶת

שֶׁל מְשׁוֹרֵר־קַבְּרָן!