תּוֹךְ סִבְלוֹת כָּל יוֹם מַפְגִּיעַ,
צֵל עוֹלָם־הַמָּסֹרוֹת
הֶעָמוּם נֶגְדִּי יוֹפִיעַ,
יַעַל הֵד שֶׁל גִּיל־דּוֹרוֹת.
כֵּס מוֹשְׁלִים, אֵימִים יִזְרָעוּ,
קוֹל חוֹזִים עַל רֹאשׁ הָעָם,
לִגְיוֹנוֹת לִקְרָב יִצְמָאוּ,
מִזְבְּחוֹת וַעֲשָׁנָם,
לְנֶגְדִּי יָקוּמוּ יַחַד.
אַךְ עוֹלָם זֶה לְלֹא־נִיב
חֲשֵׁכָה יַשְׁרֶה וָפַחַד
וּדְמִי־קֶבֶר מִסָּבִיב.
מִתְאַוָּה נַפְשִׁי לְזַעַם,
לְשַׁלְהֶבֶת וּתְשׁוּקָה,
כִּי יִקְרָא אוֹתִי קוֹל רַעַם
לִקְרָבוֹת וְלִמְצוּקָה.
אֶפֶס הַקְּבָרִים יִשְׁתֹּקוּ.
הַדְּגָלִים אָבָק כֻּסּוּ;
הַדּוֹרוֹת הָהֵם רָחָקוּ,
הַכֹּחוֹת הָהֵם אָפְסוּ.
וְסָבִיב נִשְׁמַע לֹא זַעַם
אֲנָשִׁים וּמְרִי־מִרְדָּם;
מִקְּבָרִים בּוֹקְעָה אֵי־פַעַם
נְקִישַׁת עַצְמוֹת אָדָם…
וּבִדְמִי מִדְבָּר שׁוֹקֵעַ
זִיק מַחֲשֶׁבֶת אַחֲרוֹנָה
כְּלַפִּיד כָּבֶה, זוֹרֵעַ
עַל לֵבָב כֵּהֶה שֵׁנָה.
אֵין לַלֵּב הָרַךְ דֵּי־חַיִל
הִתְחַדֵּשׁ, הִתְרַעֲנֵן…
אֵד עוֹלֶה מִשֶּׁפֶל; לַיִל,
הַהוֹלֵךְ וּמִצְטַנֵּן,
קְרִירוּת יַשְׁרֶה וָטַחַב
וְחֶשְׁכַת יְתֹם וּשְׁכוֹל
עַל מְנוֹרוֹת כְּבוּיוֹת־הַלַהַב,
עַל פְּרָחִים נָבְלוּ נָבוֹל.