מֻקְדָּשׁ לא. ל. פְלֶקְסֶר.

קוֹדְרָה פִנָּתֵנוּ, עוֹגֶמֶת

אֵין דֶּשֶׁא סָבִיב, אֵין מַעְיָן…

עַל מָה בְּמַחֲשֶׁבֶת אִלֶּמֶת

נִצַּבְתָּ עַל קֶבֶר יָשָׁן?

מָה עוֹד מִדְּמִי קֶבֶר וָמָוֶת

תְּקַו בֶּעָתִיד הַמְעֻרְפָּל?

מִתַּחַת לְאֶבֶן־מַצָּבֶת

שִׂמְחָה, אוֹן חָדָשׁ לֹא תְגַל.

וְשֶׁמֶשׁ־אָבִיב בְּאֶשׁ־אֹדֶם

אִם גַּם עַל גַבָּהּ יִתְלַהֵט,

הַקֶּבֶר יִדֹּם כְּמִקֹּדֶם,

לוּ גַם בִּפְרָחִים יִתְקַשֵּׁט.

אֶל נַחַל קַל־שֶׁטֶף תֵּלֵכָה,

אֶל מֵי־הַמַּעְיָן הַמְפַכֶּה,

וְשָׁם בַּהֲמוֹן־רְגָשֶׁיךָ

עַד בּוֹא הָאָבִיב תְּחַכֶּה.

אִם גַּם פִּנָּתֵנוּ קוֹדֶרֶת –

פְּלָגִים עוֹד תּוֹכָהּ נִרְדָּמִים.

אַךְ תַּעֲלֶה שֶׁמֶשׁ מַזְהֶרֶת

עִם בּוֹא הָאָבִיב הַמַּאְדִּים, –

צְעִיפֵי קִפְאוֹנָם יִנָּתֵקוּ,

וּלְפֶתַע יִחְיוּ הַזְּרָמִים,

עַל־פְּנֵי הַשָּׂדוֹת יְזַנֵּקוּ

בִּימֵי הַשָּׁרָב הַחַמִּים.

גֶּשׁ־הָלְאָה מִבּוֹר, בּוֹ תִשְׁלֶינָה

עַצְמוֹת הַמֵּתִים בִּמְנוּחָה.

בְּדֶרֶךְ נִרְחֶבֶת עֲלֵה־נָא

אָחִי, הוֹ אָחִי הַנִּדְכָּא!