לוגו
ידיעות הטבע – חלק טו
תרגום: דוד פרישמן
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

משפט הַהַשָׂקָה דְבר יום ביומו. (סוף)

 

לז. הזפת־הבוערה על מוקדה    🔗

כי נשים לב אל האנשים אשר חסה עינם על כספם לבלתי פזר אותו לשוא ואשר תנוריהם בחדריהם לא יצלחו להשיק בהם אש בגחלי־אבן, והיתה העצה היעוצה להם ממנו להשיק אש בתנוריהם בזפת־בוערה (טאָרף), כי מחירה מצער וחֻמה רב ועצום; ואך כי רבים המכשולים אשר בדרכה והם ימנעוה מבוא בקהל רב, ולכן נסורה נא ונראה ונתבונן בהם, אולי נמצא תחבולה להביא לנו דבר ועצה הלום.

הזפת־הבוערה לא תסכן לאדם רב, עקב אשר חֻמה גדול מנשוא בימים אשר הקרח והקפאון לא יגברו בחוץ; והיה בהיות הקרח הנורא בחוץ, יהיה לנו החום הזה לששון ולברכה, וברפות ידו יהיה לנו למעמסה בחדרי מושבותינו, ואחרי כי חליפות וצבא עם הרוח בארץ מגורינו, לכן לא נתנו לזפת־הבוערה יד בתיכנו. – הנה כי כן ראו עמל בה, על כי עליהם לערוך בראשונה עצים בתנור טרם ישימו את הזפת־הבוערה שכם אחד על העצים הדרושים ליקוד גחלי־האבן, והמלאכה הזאת מלאכת מִשנה היא להם אשר לא יחפצו לעשותה. ולכן לא ישאו את פניה ולא ידרשו לה. ואף גם זאת עלינו לזכור כי בהשיקנו אש בעצים לא יארך העת עד תם השרפה בתנור, תחת אשר יארך לנו בהשיקנו אש בזפת־בוערה עד נוכל לסגור את פי הארֻבּה; וגם הנה הזפת־הבוערה תועבה היא ליושבי הבית, כי תטמא את החדר ותשאיר אחריה פתים דקות אשר חלאתן בהן, וגם בתנור תשאיר אחריה אפר רב; ונוסף על אלה גם הריח הרע הנודף ממנה בכל עת אשר הרוח יפיח בה – ועל כל אלה מעטים דורשיה ולא שעו אליה.

ובכל זאת עלינו להגיד לזפת הבוערה ישרה ולהשיב לה צדקתה!

כל איש אשר כספו יקר בעיניו יחשב דרכו וימצא כי במחיר מעט ומצער תשיג ידו את הזפת־הבוערה; ואם קטן החשבון הזה בעיניו ליום אחד, ישים לב כי החשבון הזה הקטן גדול יהיה באחרית ימי החרף, אחרי כי ״כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". – ובדבר העץ הרב הדרוש ליקוד הזפת־הבוערה, ישים לב כי בקנותו זפת־בוערה טובה בעוד לא חלף הקיץ ואותה יטמון במרתף או בעליה עד בוא החרף למען תחרב ותיבש היטב, אז גם העץ הדרוש לה מעט יהיה; והיה בבוא ימי ההשקה בחרף, וקם האיש לחטוב את עציו לשבבים קטנים, ואת גזרי הזפת־הבוערה לא יבַקע בלתי לאָרכּם, וערך אותם מערכה אחת על האח ובער עליהם אש ועצים, ואז לא יארך גם העת עד יכלת האיש לסגור את פי הארֻבּה כתם הבערה; ובדבר הזפת־הבוערה אשר חלאתה בה ובדבר האפר הרב הנותר אחריה, לא נוכיח במלין, יען כי כל אשה הצופיה הליכות ביתה יודעת מאד את המעשה אשר תעשה לעצור בעד הרעה הקטנה הזאת, ולה נתכנו עלילות שכם אחד עלינו, ואך זאת האחת יעוצה ממנו לבלתי קנית זפת־בוערה בלתי אם את המין הנבחר, והיו כל החסרונות האלה מאפע כי רוח יבוא וישאם מן התנור.

אכן הריח הרע הנודף מן הזפת־הבוערה יהיה לנו לענין לענות בו, כי את מקורו לא נדע אחרי כי לא נחקר עוד מין האויר היוצא מן הזפת־הבוערה, ולכן לא נוכל לעצור בעדו כי אם למנוע אותו ממנו; והיה אם הֵלך האויר בקרב התנור ילך הלוך וטוב, ומנע האויר את הריח הרע ממנו; ואף גם בזאת נזהר לבלתי פתח את דלת התנור בעוד אשר הזפת־הבוערה. בוערת בתנור לבלי יפול ממנה החוצה ולא יהיה ריח רע; ויותר מהמה ניטיב לעשות אם נשים לתנורנו דלת עבה שאין האויר שולט בה לחלוף ולעבור אותה, כי טובה רבה צרורה בדלת אשר כזאת ולא לחנם נתנו יד לה כל עושי תנורים, עד כי כיום הזה יכירנה מקומה בכל תנור ותנור כאשר עינינו תראינה.


 

לח. דלת־התנור שאין האויר שולט בה    🔗

יש ענין אשר שלמים וכן רבים יעשו אותו דבר יום ביומו וימצאו בו ברכה, בעוד אשר לא חקרו עוד חוקרים על אדותיו ולא ידעו עוד מה הוא, והיו עיני כל העם מקצה רואות את המעשה ועושים אותו, בעוד אשר לא לקחו תורה מפי החכמים וגם משפט דלת־התנור ככה הוא; היא הדלת העשויה עבה עד שאין האויר שולט בה לחלוף אותה ולחדור אל תוך התנור, כי ימים רבים עשו כל העם מקצה דלת כזאת לתנוריהם וימצאו כי ברכה בה, והחכמים והחוקרים לא שמו אליה לב ולא פקדוה; אכן אנחנו את אשר שמענו מפי רבים ואת אשר בעינינו חזינו לנו לרגלי הנסיון דבר יום ביומו, אותה נגיד כיום, והנה טובה מאד דלת כזאת לתנור וברכה רבה צרורה בכנפיה, ואך בראותנו כי אין איש מן החוקרים אשר ישאהו לבו להתחקות על שרשיה, ונבוא אנחנו ונכונן לחקרה, ואת אשר מצאנו ראינו, אותה נשים לפני הקוראים. – וזאת תורת התנור וְדַלְתּוֹ:

התנור עשוי כמשפט ואיננו שונה מן התנורים האחרים ברב או במעט, ואך דלתו עשויה עבה ומסגרתו חזקה מאד עד כי האויר אשר בחוץ ובחדר לא יוכל לחדור לה ולחלוף אותה לבוא אל תוך התנור פנימה, כי על כן לא יגעו האויר בחדר והאויר בתנור יחדו ולא יקרבו זה אל זה; כי הנה גם לתנור הזה שתי דלתות כמשפט התנורים האחרים; הדלת האחת עשויה ברזל, ולה ארֻבּה קטנה או פתח פתוח לתת לאויר החדר לזרום אל תוך התנור בעוד אשר האש על האח מבוערת, והדלת השנית עשויה נחשת קלל והיא עבה מן הדלתות האחרות ועשויה היא בתחבולה אשר נוכל לסגור אותה היטב ולהעיק אותה תחתיה אל תוך מסגרתה על פי יתדות בעלות חריצים אשר בלולים תעלינה אל המסגרת, וככה לא יוכל האויר מן החדר לחדור לתנור פנימה, והאש תלך הלוך ובער בקרב התנור גם אחרי הִסָגר הדלת; והיה אם נשים אל תוך התנור ערך עצים יבשים או זפת־בוערה או גחלי־אבן ובערנו אותם באש, ואת דלת הברזל נסגור אחריהם ואך את הארֻבּה אשר בה לא נסגור, וְהָלך הֵלֶך האויר דרך הארבּה והחזיק את האש על מוקדה, ובראותנו כי הבּערה הולכת הלוך וטוב וקמנו וסגרנו עתה גם את פי הארבה וגם את דלת הנחשת השנית, והיה כל התנור סגור, ואנחנו נראה כי לא תכבה האש ואך תלך ותבער הלוך ובער עד תם כל העץ או כל הזפת־הבוערה או כל גחלי־האבן, והחום בקרב התנור יגבר עתה שבעתים מבראשונה עד כי נשתאה ונשתומם לו; ואך את פי הארבה השנית אשר לתנור ממעל בקרב הצנור אותה לא נסגור על מסגר למען היות דרך לעשן לצאת למגדל־העשן, ואך טוב יעשו כיום הזה, כי חדלו לעשות ארֻבּה בקרב הצנור; והיה כל איש אשר בעיניו יראה את דבר הבערה הזאת לפי המשפט הזה, יוָכח וימצא כי ברכה בה וכי שונה דבר השרפה הזאת מן השרפות האחרות, כי על כן בבואו להתחקות על שרשי גחלי־האבן או הזפת־הבוערה מקץ שעות אחדות אחרי היות הבערה, ימצא את האפר ולו מערכה כמערכת הגחלים או הזפת־הבוערה לפני השרפה –

בפרק הבא ננסה לשום לפני הקורא את פשר הדבר כפי אשר חקרנוהו; ועתה רב לנו אם נוכיח לקוראים כי לרגלי השרפה הזאת נרים מכשולים רבים מדרך הזפת־הבוערה וגחלי־האבן אשר היו להן לפוקה, כי בהיות דלת התנור עבה שאין האויר שולט בה, לא יארך לנו העת למעשה האש, וגם לא יצא הריח הרע מקרב התנור לבוא אל תוך חדרינו וגם עץ הרבה לא ידָרש לנו בהשיקנו את האש.


 

לט. פשר דבר    🔗

כל מראה אש אשר תראינה עינינו, וידענו כי יד החימיה עושה חיל לפנינו אחרי אשר נגע היסוד החמוצי שבאויר אל העצם הנשרף ויהי להם מראה אש, וברגע אשר יחדל היסוד החמוצי מנגוע בקצהו, וחדלה וכבתה האש כרגע – אבל יש אשר לפעמים תצא אש לפעלה גם על פי סבות אחרות, כרגע כי כן תראינה עינינו אשר חמרי צמח רבים יתחממו באפס יד והאש תצלח בם גם אם כל אויר בן יסוד חמוצי לא יקרב ולא יגע אליהם; והיה בהניח איש חציר חדש אל תוך הגרן ויצבור אותי אל מקום אחד ויעיק אותו תחתיו, ויצאה אש בתוך החציר הזה ותאכל אותו מסביב; ומי הוליד את האש הזאת? אכן גם בזה אך היסוד החמוצי אשר נגע אל החציר הצית בו את האש, ואולם: הפעם הזאת לא בא היסוד החמוצי מן האויר כי אם מתוך החציר הלח ויד החימיה היתה בו להעיר ולעורר אותו. – הנה כי כן יש אשר עלינו לשרוף את משרפות הגחלים למען הוציא מהן את האויר, וחפצנו לא יצלח בידנו בלתי אם בעשותנו בתחבולה לבלי יבוא ולא יקרב האויר מחוץ אל הגחלים, ואז נוכל להוציא מהן את אוירן נקי ויסוד־הגחלים יוָתר לנו לפליטה ולא ישרף. – ואף גם זאת נשים אל לב כי גם אם נסגור את הדלת העבה אשר לתנור והיסוד החמוצי לא ימצא דרך לפניו לחדור לתוך התנור, וידענו כי ממעל לתנור עשוי צנור היוצא אל מגדל־העשן החוצה, וגם משם יבוא מעט יסוד חמוצי אל תוך התנור להחזיק את האש על מוקדה.

אכן לרגלי כל הדברים האלה נמצא את שרש דבר השרפה אשר בתוך התנור שֶׁדַלְתּוֹ העבה סגורה על מסגרתה; וזה הדבר: בהיות דלת התנור פתוחה, בא היסוד החמוצי אשר באויר ויחדור לתוך התנור ויהי לשרפה למאכלת. אש, ובהִסָגֵר הדלת בעוד הגחלים חַמוֹת, היתה עליהן יד החימיה להפרידן לחלקיהן החימיים, ויצאו מהן מיני האויר הבוערים וגם היסוד החמוצי העצור בתוכן יצא וישלח בהן אש; אכן שונה מראה אש זה ממראה אש אחר, כי הגחלים לא תבערנה ותאָכלנה באש כי אך תלהט האש סביב לגחלים אשר לא עֻממו, כי על כן תראינה עינינו מקץ שעות אחדות והנה האפר והדשן ערוכים בקרב התנור במערכה ולהם סדרים נכונים; ואף גם זאת עלינו לזכור כי גם מן החוץ יזרום מעט אויר אל תוך התנור דרך מגדל־העשן, והיה משפט התנור הזה כמשפט שפופרת של זכוכית אשר על פני מנורה, כי כאשר נְסַתֵּם את פי השפופרת מתחת לבלתי תת לאויר לזרום אל תוכה, לא יכבה אור המנורה ואך פיח ועשן יצאו ממנה והפשתה תבער באש על פי היסוד החמוצי הבא אליה דרך השפופרת ממעל, וגם מקרב התנור יעלה העשן למעלה ויצא החוצה ומן החוץ ירד האויר דרך מגדל־העשן ויבוא אל תוך התנור. – הנה כי נראה אשר אם תהיה שפופרת צרה לתנור ממעל, יקבצו פני השפופרת רסיסי מים מבית, כי הקיטור היוצא והאויר הקר הבא יפָגשו יחדו ויהיו למים – וזה לנו לאות כי בוא יבוא אויר מן החוץ אל תוך התנור דרך מגדל־העשן.

ועתה אם אמת נכון הדבר כאשר אמרנו, אז דעת לנבון נקל כי אך היטיב ניטיב אם נעשה לנו תנור אשר לו דלת עבה שאין האויר שולט בה, כי בהיות דלת כזאת לתנור לא ישאף התנור אויר מן החדר והחדר לא ישאף אויר קר מן החוץ דרך בדקי הקיר ובקיעיו, וגם אל תוך מגדל־העשן לא יעלה חום: הרבה מן התנור לצאת החוצה, וגם לא תמהר השרפה להיות ולחדול חיש קל כמשפט יתר השרפות, כי מעט מעט תלחך האש את גחלי־האבן או את הזפת־הבוערה אשר בתוך התנור, להביא גם את החום מעט מעט אל תוך לִבנות התנור ולא יסוף מהן החום על נקלה. – כי על כן רואות עינינו אשר כיום הזה יעשו להם בכל בית ובית תנור אשר לו דלת סגורה כזאת, כי ברכה רבה צרורה בכנפיה.


 

מ. בָשֵל מבֻשל בתנור    🔗

כבוד החכמים חקור דבר; ולכן גם על זאת שמו לב לענות דבר את האשה אשר תשאל לאמר: האיטיב לעשות אם אבשל בתנור את אשר אבשל, או האם אך הכירים לבד יצלחו למלאכה הזאת? אכן יודעים אנחנו את קוראינו אשר כרֻבּם כן לא ימצאו חפץ במאמר כזה שהוא לא יתן ולא יוסיף להם דבר, ואולם יודעים אנחנו גם את נפש אחינו העניים המרודים אשר התנור יהיה להם גם לחמם את החדר וגם לבשל את אשר יבֻשל, ולמענם אנחנו דוברים את דברינו ומתחקים על שרשי הדבר:

כל הבָשֵׁל הַמְבֻשָׁל בתנור או בכירים, יבלע חום רב ויגזול מן החום היוצא מחמרי השרפה, ואם בתנור נבשל את אשר נבשל, וחסרנו את החדר מחום רב כמכסת החום הבא אל תוך הסיר הנפוח ואל תוך הַבְּשֵׁל אשר בו, והיה החום אשר יחסר לחדר להחמו והחום הבא אל הסיר ואל הבשל נושאים שניהם בד בבד, כי על כן נדע אשר יפזר התנור מחֻמוֹ ואך מאשר לחדר יעשה הסיר את כל אשר לו – ואולם יש מפזר ונוסף עוד! כי לרגלי החום האובד מתוך התנור ולרגלי התנור אשר נבשל בו, נחדול להשיק אש בכירים ומשם ברכתנו תבוא, כי שם נחשוך את כספנו, ועל כן נראה כי במעט עצים וגחלים אשר נשית נוספות בתנור לבשל בהם, תמצא ידנו לבשל את אשר נבשל, תחת אשר בהבעירנו אש בכירים לא נוכל לבשל בלתי אם בהרבותנו עצים וגחלים הרבה מאד, אחרי כי לא יבֻשל הבשל עד אם יתחממו בראשונה הכירים והאח והסיר וכל האויר אשר בכירים וכל אשר מסביב; ולכן אם נרתיח מים בתנור, לא יבלעו המים מן החום בלתי אם את הדרוש להם ואת היותר יותירו לפליטה בתוך התנור והיה לחדר להחם אותו, תחת אשר בהרתיחנו את המים בכירים ידרש לנו חום שבעתים מבראשונה כי עלינו להחם גם את הכירים ואת המבשלות ואת הפארור ואת האויר טרם יגע החום אל המים להרתיחם. ובכן אפוא רואות עינינו כי אמנם אבד יאבד לתנור מחֻמו בבשלנו בו, אבל הפסדנו זה יצא בשכרנו, אחרי כי לא נטל עלינו להבעיר אש בכירים, וְרֶוח וברכה יעמוד לנו ממקום אחר.

אבל אחת תאמרנה הנשים הצופיות הליכות הבית, כי על כן לא טוב לבשל בתנור אחרי כי התנור לא יתחמם כמשפט, וחֻמו נדעך ממנו כל העת אשר הבשל מבֻשל בו; והנשים האלה תצדקנה בהשפטן; ואולם אחת תשכחנה כי עלינו לשום לב גם אל הדבר המבֻשל ולפי הדבר כן ישֻנה משפט הבּשול. –יש מיני מזון אשר יִבְשְׁלו ויהיו לאכילה בְּהִבָּשְׁלָם פעם אחת, כמו הגרש והביצה והקמח אשר יבֻשלו במים ואשר נאכל מהם נא אבל יש מיני מזון אשר לא יצלחו לאכילה בלתי אם נְרַתַּח אותם הלוך וְרַתַּח, כמו הארז והפול והעדשים והבשר ודומיהם; אכן משפט המים בהבשלם ובהרתחם נפלא מאד, כי המים בהבשלם לא יבלעו חום הרבה בלתי אם את הדרוש להם להתחמם, ובהתחממם לא יעברו את הגבול, כי לנצח לא יעלה חום המים משמונים מעלות ומעלה, גם אם נרבה אש ועצים תחתיהם עד בלי די, והיה כל החום אשר יבוא אל תוך המים אחרי עלות החום בם לשמונים מעלות, יהיה להם החום הזה לעשותם לקיטור; – ובכן אפוא נראה כי אם נרתיח מים בתנור לא יבלעו המים חום רב מחום התנור כל העת אשר לא התחממו עד שמונים מעלות, אבל אחרי אשר התחממו וירֻתחו (ואנחנו לא נוכל עוד להסירם מלפני האש למען האֹרז או הבשר אשר בם). אז יבוא בם החום הלוך ובוא והיה בהם לקיטור והקיטור יוצא דרך מגדל־העשן החוצה ואבד הרבה מחום התנור ונפל ממנו רב.

ובכן אפוא זאת התורה אשר נשים לפני קוראינו: כל מיני המזון אשר יבשלו ויהיו לאכילה בהִבּשלם פעם אחת, ניטיב אם בתנור נבשל אותם, ואך המזון אשר לא יצלח עד אם ירֻתּח היטב והמים תחתיו יבלעו חום הרבה ויהיו לקיטור, הוא את חום חדרנו הוא גוזל ובתנור לא יכירנו מקומו.


 

מא. דרכים שונים להשקה    🔗

לבלי יאמר אחד הקוראים כי אך את פני העניים אנחנו נושאים לדבר בצרכי ביתם ובאופני הַשָּׂקַת תנוריהם וכיריהם, ואל הדרכים האחרים השונים להשקה לא נשים לב אחרי כי תקצר יד העם מעשות כמוהם, לכן נבוא עתה ודברנו גם בדרכים האלה, אם כי יודעים אנחנו כי הדברים האלה יסכנו אך לחוקרים לבד ואין עוד למעשים בכל יום חלק בהם – כי הנה יהיו דברינו עתה על אדות ההשקה אשר נשיק בתנורנו על פי אויר־המאור כעין אויר־המאור הבוער במנורותינו בחדרינו ובחוצותינו. אכן טרם נשים פנינו אל ההשקה על פי אויר־המאור, נשים נא לבנו בראשונה אל דרכי ההשקה האחרות:

עוד בראשית ימי הדור הזה קמו חכמים רבים ויועצו יחדו כדת מה לעשות למען אשר נוכל להחם בית גדול עם כל חדריו הרבים והחום יבוא ממקום אחד ולא יהיה תנור לכל חדר וחדר לבד, כי לא יתכן להשיק אש בכל חדר וחדר בבתים גדולים כמו בתי־החולים ובתי־החפשית ובתי־הספר ובתי־הפקודות ודומיהם, ויבקשו וימצאו שני דרכים: א) להוליד אויר חם באחד החדרים ולהוליך את האויר בתוך צנורות וקנים אל כל חדר וחדר וחם לכלם, כי הנה כן נראה אשר תנור־ברזל בחדר האחד ישלח את אוירו החם גם אל החדר הנשען אליו בהיות הדלת פתוחה, וחם גם לשני; ב) לעשות קלחת גדולה במרתף הבית ולהרתיח שם חמר מים רבים, ומשם יעלו צנורות וקנים אל כל הבית ואל כל חדריו, ובכל חדר וחדר יושם כלי אשר יבאו אל תוכו המים החמים, כי מים חמים קלים הם במשקלם מן המים הקרים, ולכן יעלו המים החמים למעלה ואחרי אשר יתקררו ירדו מטה אל תוך הקלחת להתחמם שנית, וכן ילכו המים הלוך ושוב ותקופותיהם על קצות כל הבית, ולא יחדל החום מן החדרים. – אלה הם שני הדרכים אשר מצאו לההשקה, ושניהם גם יחד לא היו לברכה, כי פגעים רבים צרורים בכנפיהם.

ההשקה על פי האויר תוליד חליפות רבות באויר החדר ואויר החדר יחרב וייבש ויהיה דק עד בלי די, וחליים רעים ונאמנים נכונים לאיש היושב בחדר הזה; וגם ההשקה על פי המים לא טובה, יען כי המים בלולים יעלו וירדו פעם בחום ופעם בקור ובזאת ישחיתו את הצנורות ואת הקנים, והיתה לנו עבודה מיום אל יום לתקן את הצנורות ואת הקנים ולחזק את בדקיהם, ולכן אין חלק למעשה ההשקה הזאת במעשים בכל יום. – אז מצאו גם דרך שלישי, לאמר: להשיק את חדרי הבית על פי הקיטור; והיה בהיות קלחת גדולה מלאה מים במרתף, והרתיחו את המים ועלו והיו לקיטור, והקיטור יבוא דרך קנים וצנורות להחם את כל חדרי הבית: – אבל גם דרך ההשקה הזאת לא טוב, ואם טובים שלשת הדרכים האלה גם יחד לבתים גדולים אשר בעליהם לא יחוסו על כספם, לא טובים המה לאיש ואיש להיות לברכה לכל העם מקצה, ולא על פיהם נשיק אש ונוליד חום במקום אחד למען הוליך את החום הזה אל חלקי העיר וחם לכל החלקים גם יחד, כי כל חום אשר נוליך אותו בצנור או בקנה, ואבד לו הרבה בדרך ונפל ממנו רב, ולמן העת אשר יעלה מתוך הקלחת ועד בואו עד קצה אחד הרחובות לא יוָתר ממנו בלתי אם מעט, משפט אחד לחום של אויר ולחום של מים ולחום של קיטור; – ועל כן ראו החכמים כי אך על דמיונות תחש רגלם ולדמיונות האלה אין חלק ואין נחלה במעשים בכל יום.

אז הבינו החוקרים כי יבצר מהם להוליד חום במקום אחד ולהוליך אותו משם והלאה, ואך זאת אולי יעשו ויוכלו לה להוליד מין אויר קר במקום אחד ולהוליך את האויר בצנורות ובקנים בעודו קר, ובבואו אל בית ובית ואל רחוב ורחוב ישלחו בו אש להציתו והיה לאדם לבער ומשפטו יהיה כמשפט אויר־המאור אשר גם אותו יוליכו בצנורות ובקנים אל בית ובית ואל רחוב ורחוב בעודו קר, ואחרי כן ישלחו בו אש והיה להם למאור – ואף אמנם גם הדבר הזה אך דמיון הוא בלבד ולא היה עוד לפעולות אדם, ובכל זאת נעביר אותו לפני הקוראים עקב אשר תורה רבה תצא ממנו.


 

מב. אויר־המאור ואויר־ההשקה    🔗

הן מודעת זאת לקוראינו כי כל האש אשר בתנור ובכירים לא תהיה בלתי אם על פי אויר־המאור היוצא מן החמר הנשרף, וכל להבה איננה בלתי אם אויר בוער באש, וכל תנור איננו בלתי אם בית־מלאכה אשר בו יֵעשה אויר לשרפה, ועל כן יש אשר יחשוב הקורא בלבו כי על נקלה יצלח חפצנו בידנו להוליך אויר בוער הרבה במקום אחד ומשם נוליך אותו בקנים ובצנורות אל כל אשר יהיה רוחנו להוליכו והיה לאדם לבער – ואולם מכשולים רבים בדרך ההשקה הזאת, ואך כאשר נרים את המכשולים יצלח חפצנו בידנו.

הן אמנם ראינו כי בארץ אנגליה הקימו להם בתי־מלאכה גדולים ושם יעשו את אויר־המאור, ואותו יקחו להיות להם גם לאויר בוער להשיק בו אש, והיה להם אויר־המאור לאויר־השקה; ואולם גם הדרך הזה לא יתכן להיות לישועה לאדם רב, ואך הגדולים אשר בארץ המה ימצאו בו חפץ. – אכן אמת נכון הדבר כי כל חדר אשר תבער בו שלוהבת אויר־המאור והיה חום בחדר הזה, יען כי השלהבת תפיץ סביבותיה חום רב; ואולם יושבי הבית לא ישאו את נפשם לחום היוצא מן השלהבת כי אם לאורה, והחום הוא אך נוספות על האור אשר ידרש ללא שאלוהו, אבל אם נבוא לחמם את הבית כלו על פי אויר המאור וכל תנור לעצים ולגחָלים לא יהיה לנו, לא יצלח חפצנו בידנו. אכן גם זאת ידענו כי יש בתים רבים בעיר גדולה, כמו בתי־ הכנסיה ודומיהם, אשר יחמו על פי אויר־המאור וגם בבתי חרשת המעשה יקחו אותו למלאכה לחרוך את שריגי פתילי הצמר ולהיות להם לעזר כנגדם וגם בבתי־המבשלות נראה קנה עשוי גוּמִי אשר יביא בכנפיו אויר־מאור ועל פני האויר הזה יבשלו את אשר יבשלו, וגם בבתי־הממכר והחנויות בעיר גדולה יקחו להם את אויר־המאור להחם בו את כנף הבית האחת, כי אך היא דרושה להם להחם אותה, ואל הכנף השנית לא ישיתו לב, וגם בחדרים אשר אין להם ארבּות־עשן היוצאות אל מגדל־התנורים החוצה לא יבערו אש בלתי אם באויר־מאור; ובכן רואות עינינו כי אך ברכה צרורה בכנפי ההשקה הזאת, כי המלאכה קלה ונקיה ועשויה באפס יד, והעשן והרוח בחוץ לא יהיו לה למפגע, וגם נוכל להטות את החום לפי חפצנו, פעם בקָצה ופעם בתָוך, פעם נאריך את החום בשבתנו בבית שעות אחדות ופעם נמעיט כי זה שבתנו בבית אך מעט – ובכל אלה נוציא משפט כי אויר־המאור איננו אויר־השקה, ואם לא יתאזרו חוקרינו חיל להוליד מין אויר להשקה מלבד אויר־המאור אשר לנו, לא תהיה ההשקה הזאת לברכה לכל העם מקצה להיות לאדם לבער דבר יום ביומו; וזה שרש הדבר:

חין ערך אויר־המאור גדול מאד, אבל ערכו זה לא יגדל בעינינו לפי חֻמו כי אם לפי אורו, ולכן עלינו לבקש לנו אויר אשר לא בכח אורו יגבר כי אם בכח חמו, כי למה לנו להשחית כח אור שם באשר לא יכירנו מקומו ולמה אפוא נפזר אותו לרוח בעוד אשר לא ידרש לנו בלתי אם כח חום לבד. – אויר־המאור אשר לנו עשוי על פי שני חמרים, על פי יסוד־מים ועל פי יסוד־גחלים אשר התחברו יחדו התחברות חימית, והיה אם ננסה להבעיר אש ביסוד־מים לבדו נראה כי חמו יהיה עצום ורב מאד ואך לבת אשו תֵכַהּ לנגד עינינו ועינה כעין התכלת, ורק הגחלים אשר נשים אל תוך יסוד המים ישימו נֹגַהּ לאור והגחלים תאכלנה בקרב חום יסוד־המים, והיה החום היוצא מיסוד־המים לאכול את הגחלים ולרגלי המלאכה הזאת יאבד הרבה מן החום, כי על כן נמצא אשר החום היוצא מאויר־המאור מצער הוא לעמת החום היוצא מיסוד־המים לבדו. – ובכן אפוא דעת לקורא נקל כי לא אויר־המאור דרוש לנו להשקה כי אם אויר אחר, והחוקרים לא מצאו עוד דרך לעשותו כי רבים המכשולים אשר לפניהם, כאשר תראינה עיני הקורא.


 

מג. מכשולים בדרך אויר־ההשקה    🔗

אמנם כן, לא אויר־המאור דרוש לנו להשקה כי אם אויר אחר – אפס לא יחשוב הקורא כי על נקלה תמצא ידנו לעשות לנו אויר כזה בקחתנו עצים או גחלי־אבן או זפת־בוערה ואספנו אותם אל מקום אחד ושלחנום באש והעלינו מדורה גדולה, ואת האויר הבוער אשר בהם נוציא מקרבם ונשלח אותו דרך צנורות וקנים אל כל תנור ותנור אשר בעיר והיה לו לבער, כי כבד הדבר הזה ממנו ולא כמחשבות הקורא בן הוא. הן אמנם יודעים החוקרים בעלי החימיה את היסודות החימיים אשר לאחד העצים או לגחלים ואת משפטיהם יבינו לפני היות השרפה, וגם אחרי השרפה ידעו ויבינו את משפט החמרים ויסודותיהם החימיים, אבל הנה יבצר מהם לדעת את כל עלילות החימיה השונות אשר תעולל ברגע היות השרפה, כי הרכבות והפרדות שונות תהיינה בתוך השרפה ויסודות רבים יתחברו ויסודות רבים יתפרדו וקמו יסודות חימיים אשר דמות אויר להם, ומי יודע אם לא תקצר יד כל בעלי־החימיה יחדו לדעת את כל מיני האויר האלה ולמנות מספר למו, ואם יוכלו להתחקות על שרשיהם.

וגם אמנה יודעים אנחנו היטב כי בהיות העץ למאכלת אש, תצאנה הרכבות והפרדות חימיות רבות בעת השרפה, והן תעלינה בתהו ותאבדנה בתוך האש ולא נדע כי באו אל קרבה כי לא נותר מהן כל מאומה אשר נאמר עליו כי הוא זה, ואולם לרגלי ההרכבות וההפרדות החימיות האלה ולרגלי האויר הנולד על פיהן תחזק האש ויגדל החום והיה זה כל שכרן; – והיה אם יבוא אלינו עתה אחד החוקרים להשמיענו כי עלינו לקחת עצים הרבה ולהעלות אותם באש ולהרחיב ולהגדיל המדורה, ואת האויר היוצא ממנה נוליך בצנורות ובקנים אל רחובות העיר אל כל תנור ותנור, או אז נדע כי לא נוכל להוליך בלתי אם את האויר הנותר אחרי השרפה, והוא מצער, תחת אשר כל מיני האויר הרבים אשר נולדו בעוד היות השרפה ואשר על פיהם יגדל החום וקרנים מידם לו, הם יעלו בתהו ויאבדו ואנחנו לא נשא כל ברכה מאתם ולא יועילו ולא יוסיפו לנו ברב או במעט.

למען הבין לקורא את הדבר הזה באר היטב, עלינו להעיר את אזנו כי כיום הזה יודעים אנחנו דרכים שונים לשרפת גחלי־האבן, והיה אם כה נשרוף אותן, יהיה לנו החמר האחד, ואם כה נשרוף אותן, והיה לנו החמר השני, פעם בכה ופעם בכה, וזה לנו לאות כי מיני אויר שונים יוצאים לפעולה בהיות השרפה, וההרכבות וההפרדות החימיות שונות למיניהן, ועל כן יצלח חפצנו בידנו להוציא מגחלי־האבן יסודות מיסודות שונות, פעם את אויר־המאור ופעם את הקאקס ופעם את הזפת, וזפת הגחלים גם היא תהיה לנו למיני צבע שונים, כמו צבע אנילין וכדומה; ובכן אפוא תראינה עינינו כי הגחלים האלה עולות במעלות בהִשָׂרְפָן ומיני אויר וחמרים שונים מחלציהן יצאו, וכל אלה יהיו כלא היו אחרי תם השרפה, ולכן לא יתכן להוליך את האויר בצנורות אחרי היות השרפה, כי למה יגרע חלק מיני האויר הרבים אשר מהם החום נמצא, והם הלא עלו בתהו בעוד היות השרפה ולנו לא נתנו ולא הוסיפו דבר – ועל כן אחת היא אשר אמרנו כי כל הימים אשר לא ימצאו החוקרים תחבולה להוליך בצנורות גם את מיני האויר אשר נולדו בעוד היות השרפה לרגלי ההרכבות וההפרדות החימיות, לא יצלח חפצם בידם להכין אויר־להשקה.

אבל לוּ מצאה יד החוקרים להכין אויר יסוד־מים במחיר מצער, כי אז היה הדבר הזה לברכה עד בלי תכלית; כי הנה על פי נסיונות רבים השמיעו החוקרים משפט אשר ליטרא אחת אויר יסוד־מים תגבר פי חמשה בכח חֻמה מליטרא אחת גחלים, ואף גם זאת לנו לברכה כי לא נטל עלינו לנוע על הצמח להוציא ממנו אויר יסוד־מים, כי גם מכל המים אשר בארץ נוכל להוציאנו וּנְצָרְפָנוּ לנו משם; ואולם כיום הזה עוד תקצר יד איש להכין אויר יסוד־מים במחיר מצער, ועל כן נדו נעו רבים מן החוקרים בחקירותיהם ולא באו אל המטרה ולא נעשה עוד עד היום אויר־השקה להיות לצרכי כל העם מקצה דבר יום ביומו. – אבל אחת היא אשר ידענו כי אין קצה לכל החדשות והנצורות אשר תוָלדנה ביום הֵעשות אויר־השקה כזה, וכל עין תקצר מראות וכל אזן תמלא משמוע את כל החליפות והתמורות אשר תהיינה לעולמים לרגלו, ואנחנו אך בקצה המטה ננסה לנגוע אל יערת הדבש הזאת טרם נעזוב את העניין הזה כתֻמו, ונחתום תורתנו בלמודיו.


 

מד. השקפה    🔗

לו תמצא יד החוקרים להכין את אויר יסוד־המים במחיר מצער (והיום הזה לא ירחק חק) כי אז אין ערוך ואין קצה לכל החדשות הרבות אשר תצאנה לרגלו ואשר תהיינה לנו לברכה בבית ובחוץ, בעיר ובמדינה. – הבתים אשר נבנה לא יהיו בדמות הבתים אשר לנו עתה, כי ארבת־עשן ומגדל־תנורים לא ידרשו לנו עוד, יען כי יסוד־המים מין אויר הוא אשר בהשרפו לא ישלח מפיו אודים ועשן ואך יהיה למים אשר בחֻמם יעלו ויהיו לקיטור, והמקום אשר שם הארֻבּה והמגדל יהיה לנו למשכן לשבת בו ברוחה ולא יאמר עוד היושב צר לי הבית מהכיל אותי; וגם מלאכת ההשקה תעשה על נקלה ברגעים אחדים, כי לא יהיה לנו עוד לבקע עצים ולחטוב גחלים ולערוך את ערך האש, והיה לנו זמן רב לפליטה לעשות בו מלאכות אחרות אשר תהיינה לנו לברכה; וחליפות ותמורות רבות תצאנה לרגל ההשקה הזאת בכל מלאכה ובכל משלח יד אשר לא נוכל לחזות אותן מראש, כי הנה גם מִכְרה גחלי־־האבן הוליד תמורות וחליפות רבות כאשר פרץ בארץ, עקב אשר לרגלו ירד מחיר הברזל ומחיר מיני המתכת האחרים אחרנית, ואף כי אויר יסוד המים אשר בהיותו לשרפה בבתי־המלאכות ובבתי חרשת המעשה ישים לפני בעלי המלאכה עבודה קטנה והוליד חקים ומשפטים חדשים לעובדים ולפועלים –

ובשאר מעשי האדם מה תעשה ההמצאה הזאת? – הלא מחיר העצים ירד עשר מעלות אחרנית, וקם האדם ולקח את העץ לעשות בו מלאכות אחרות, והיה בהיות לו ההשקה במחיר מצער, ועשה מן העץ צוקער וְאַלְקָהָל, כמעשה אשר נעשה עתה להוציא מן העץ חֹמץ, ואולי יצלח חפצו זה בידו ולא יעבוד עוד האדם את אדמתו להוציא ממנה תפוחי־אדמה למען עשות בהם יין־שרוף, והיתה לו האדמה לעבוד אותה ולעשות פרי אחר אשר יביא לו ברכה אחת אפים שכם אחד על היין־השרוף – וכל אלה הלא אך מעט מזעיר הם מכל החדשות אשר יוכל האדם לעשות ביום בְּרֹא החוקרים את אויר יסוד־המים להיות להשקה, ומי יודע אם לא לרגלי ההמצאה הזאת יגביה רוח האדם עוף והיה כאלהים יודעי טוב, ורבי המדינה יקשיבו גם הם על דבר אמת והיו לעזר כנגדו. – הנה כי כן יש אשר לרגלי ההמצאה הזאת תבאנה המצאות שלמות וכן רבות ואחרות, כי ההשקה החדשה תוליד חליפות ותמורות לכל מלאכה ולכל משלח יד ולבנין המכונית וחרשת המעשה האדם כַּוָנִים חדשים ועניינים חדשים ינתנו לו לענות בם, והלכו כל יושב הארץ קדימה.

ולכן אפוא לא כלינו את מאמרנו ״משפט ההשקה דבר יום ביומו" עד אם שמנו את העתידות הטובות האלה לפני הקורא; וגם עתה כאשר נחדול, עוד תלין על שפתנו המלה ״קדימה" אשר בה נעשה חיל; כי אמנה הולך האדם קדימה מיום אל יום ובשם הזה יזכיר ויגביר ויעשה נפלאות למרות פעולת שוטניו, ולמרות פני החשֻכּים הרבים אשר יתיצבו בדרכו לעצור בעדו, ואשר יחפצו לנטות שנית את ידם ולהביא על הארץ את ימי האפלה כבראשונה; כי האנשים האלה הם הַגַמָדִים אשר ירמסו אותם הענקים ברגל גאוה, ולא נשית אליהם לב ולאולתם.


חליפות וצבא והליכות עולם לטבע

1.

 

א. גרגר חול וחליפותיו והליכותיו    🔗

הטבע בורא חדשה בארץ מיום אל יום ומרגע לרגע ומידו חליפות ושנויים לכל היקום אשר מסביב, וכל אשר בארץ ואשר מתחת לארץ הולך ופושט צורה ולובש צורה, עוזב את המקום האחד וָבָא אל המקום השני, רגע לא יעמוד הטבע מעבודתו, רגע לא ישבות.

מן ההרים הרמים האיתנים מוסדי הארץ ועד הרוח הקל באפנו אשר יגוז חיש ויעוף, מן הסלעים הנשאים סלעי מגור אשר מתחתיות ארץ עלו וינשאו וירומו ועד העב הקל המשוטט בערפל ברקיע השמים ורוכב בערבות, כל אלה אף רגע לא ישבתו ולא יעמודו, עקב אשר חליפות וצבא עמהם ולשנוייהם ולתמורותיהם אין קצה; את הצורה האחת הם פושטים ואת השנית ילבשו, את המקום האחד הם עוזבים ואל השני יבאו, ואת עינם ואת תבניתם ואת חמרם יחלפו כלבוש ופניהם לא יהיו להם עוד, ומקץ אלפי רבבות שנה אולי יש אשר ישובו אל המקום אשר משם יצאו ללכת.

האדמה יוצאת בתקופתה וסובבת את השמש שנה שנה ואנחנו אחת ידענו אשר בכלות תקופתה לא תבוא עוד אל המקום אשר עֲזָבַתּוּ, כי השמש גם היא וכל מזרי הרקיע וכל צבאות השמים לא יעמדו תחתיהם מוצק ואך ילכו הלוך ונסוע ולא ישבתו וגם את עינם ואת פניהם יחלפו כפעם בפעם. אם כי תקצר עין האדם לראותם ולהבין להליכותיהם ולחליפותיהם: אבל גם הדברים אשר לא תקצר עיננו לראותם ואשר באחד מחושינו נבין להם. גם הם כי יזלו מאד לשנות את דרכם, והיה אם נגע עדיהם וְנִבּהל ורוחנו ייעף ודמיוננו ייגע ולא נוכל לצאת בעקביהם בלתי אם מעט, כי מספר שנותינו חצצו ומדת ימינו מה היא אשר נוכל וְנָדַדֵם עד הימים שאין להם קץ – ולכן אפוא לא נשלה בשוא נפשנו לשאת עינינו למרום ממנו ואך בעיני רוח נראה ונביט סביבותינו ומצא לנו.

הנה שם גרגר חול מראש אפסי הרים אשר שיאם לעבים יגיע, וָבָא האויר הלח וילחך את עפרם ויגרוף את הגרגר וישאהו ויטילהו אל תוך הרוח, ויעל הגרגר בסערה משם והלאה אבל בן מי זה הגרגר ההוא? זה לו אלפי שנים והוא מתחתיות ארץ מחיק האדמה עלה וינָשא וירומם, ממעמקים בא ועד גבעות עולם עלה, ומי ימנה מספר לכל השנויים והחליפות אשר עברו עליו מאז ועד עתה? בראשונה בעודו בפי האדמה היה חמרו חמר נוזל ונגר, ואחרי כן הפך את עינו ויקשה חמרו ויהי לאחר, והאור והטל והעב והברק והרוח וכל אשר להם שמו בו את פעולותיהם כפעם בפעם ויתנו בו את פניהם וישנוהו ואת פניו מרגע לרגע ומיום אל יום; ועתה הנה בא הגשם ויסחפהו ויגרפהו ממרום מושבו אשר אוה לו, ויוליכהו בזרוע עז ויטילהו על פני האדמה מקום שם שִׁבֳּלֵי חציר, ויגע הגרגר אל ראש שבֹּלת וידבק בה ויחן על פניה מדרכו וממסעו.

אז יבא עת החרף וראש השבלת יקמול ויבול, ובא השלג וכסה את עין הארץ ופרש את השמלה הלבנה על פני גרגר החול, וממעל לו פרוש הקרח הנורא על פני השלג; ואולם גם אז לא ישקוט גרגר החול וגם שם לא ינוח לו, כי מיני אויר שונים יחדרו לקרח ולשלג ונגעו אל הגרגר והמסו אותו והיה למזון לפי השבלת החדשה אשר מארץ תצמח; והיה בבוא ימי האביב ועלתה השבלת ממעבה האדמה, ולה נתונים חֲלוּקֵי חצץ אשר יחנו על כל גדותיה, והם חדים כתער לטושה, עד כְּרֹת את בשר היד הנוגעת אליהם וער שְׁפָך דם. — או אז יבוא החרף, והשבלת תִּמול ותיבש, וגרגרי החצץ יפלו ארצה ויפזרו לפי רוח, וחשרות המים תבאנה לשאת אותם משם ולהחליף אותם כלבוש; הגרגר האחד ידבק גם הפעם אל פי האדמה והיה למזון לשבלת חדשה; הגרגר השני ירד במצולות אל בארות החמר והחמר יכביד עליו עבטיט, ומקץ שנים אחדות אולי יהיה ללבון בו לבנים ולהיות לאבן מאבני אחד הבנינים; והגרגר השלישי גם הוא ינשא בזרועות המים ובא אל תוך הנחל, והנחל יגרפהו אותו ואת כל החמרים האחרים אשר אסף בחפניו, והוליך אותם אל הים והשכיבם בחיקו; וחלקים שלמים וכן רבים מן הגרגר עוד יסעו הלוך ונסוע בארץ ובשמים וגם הם יזלו מאד לשנות את דרכם ואת צורתם ויבאו אל מקום אשר אולי תקצר עיננו מראות אותם לעולם – ומקץ ימים רבים אחרי אשר מאות שנים ואלפי שנים יעברו וינקופו, אז אולי ישכב הָאַטָם האחד על פני תהום המים, והמים ממעל לו ילחצו אותו ויעיקו תחתיו ותחת רבוא רבבות חמרים אחרים, והתחברו כל אלה והיו לאבן מוצקת המתנשאת מן המים הלוך והתנשא, והאטם השני עוד יעופף ברקיע השמים ותחת עבים ימצא נתיבותיו ולא ירד ארצה עד אשר גבעות רבות תמוטינה והרים חדשים ינשאו וירומו ויהיו לנס –

ומה מספר רבוא רבבות השנים אשר תעבורנה עד כי שני האטמים בני הגרגר האחד יפְגשו שנית ודבקו איש באחיו?

מי יודע? מי יאמר למצוא חשבון אשר כזה? האתה בן אדם קצר ראי ואין עינים אשר רבבות שנה תהיינה בעיניך לשנות נצח? –


 

ב. פעולת גרגר החול    🔗

אמנם אך גרגרי חול אנחנו מוצאים אשר יעלו השמימה וירדו לתהומות, ירקיעו לשחקים ויטבעו במצולות, ויהיו לגבעות עולם ולעפרות נהרי נחלי מים, ומי זה ישים לב לגרגרי חול למנות ולספור אותם ולדעת את ערכם? מי יוכל לספור אותם ולהתחקות על שרשיהם? – אבל רוח הוא באנוש, רוח כביר ונאור אשר לא יפלא ממנו דבר, והוא כל בשליש את עפר הארץ ושקל בפלס את גרגרי החול. – אכן יבצר ממנו למנות את גרגרי החול המעופפים ברוח בין השמים ובין הארץ, וגם כאשר ינוחו על הארץ לא נוכל לראותם, כי האדמה כֻלה אשר עליה אנחנו יושבים עשויה עפרות עולם כאלה, אחרי אשר התמוטטו הגבעות הגבוהות והתפוררו הסלעים הגדולים ויהיו לעפר ארץ, ואנחנו לא נדע מספר למו; אבל זאת עשו החכמים לתַכּן את מדת החול אשר בנחלים בטרם ירד אל תוך מימי הים, אשר שם יתאספו הגרגרים יחד להיות לצור מעוז ולעלות מן הים ולהיות לסלע מוצק אשר ישית על עפר בצר וראשו מגיע השמימה.

כל הנחלים מלאים את הגרגרים האלה; נחל ווייכסיל יוליך בזרועותיו את הגרגרים מראש הררי הַקִרְפַּתִּים ונשא אותם בכנפיו דרך רוסיה ופולין והוריד אותם אל הים הקדמוני; נחל דאָנוי הולך אל הים השחור, ובזרועותיו נהרי נחלי החול; ונחל ריין ונחל עלבע הולכים גם הם והם עמוסים משא לעיפה את מבחר עפרות אשכנז; והיה אם גם מעט מספר החול אשר יורידו המימה רגע רגע, ואולם ״כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" ואין קצה לכל האדמה אשר תוָסד מקץ שנים אחדות, – אכן שבעתים יכבד החול אשר יוליך בכנפיו היאור אשר במצרים והמיסיסיפי באמעריקה והגיחון אשר בהדו; היאור אשר במצרים יוליך אתו שנה שנה חול בן 200 רבבות מדת רגל מעוקבת, המיסיסיפי יוליך אתו חול בן 4,500 רבבות מדת רגל מעוקבת מדי שנה בשנה, והגיחון מאסף חול שנה שנה עד 6000 רבבות במדת רגל מעוקבת; ובכן אפוא תראינה עיני הקורא כי לא מעט משקל החול היורד אל תוך הנחלים ההם שנה שנה, עד כי בקחתנו את כל העפר הזה לכסות בו את העיר ווארשא, ימצא לנו לצבור חמרים חמרים ולכונן הרים גדולים ועצומים על פני כל העיר, ולא יראה ולא יִנָכר עוד ממנו כל מאומה.

וכל זאת לא בקרב שנה אחת תעשה ולא בקרב עשר שנים ולא במאת שנה כי אם בקרב שנות אלפים אשר לא נדע מספר להן ולא נדע מוצאיהן ומובאיהן. – אבל האם לא ישביתו המעשים האלה את ערך המשקל השוה אשר לפני האדמה לפרוע פרעות בה? אכן השבית ישביתו את ערך משקל האדמה, ואך כי המעשים האלה נעשים מעט מעט, והאדם ומספר ימיו. במה נחשבים הם לעמת שנות רבוא הרבבות אשר לאדמה, לכן תקצר עיננו מראות את הפרעות ההן, והחכמים והחוקרים אך לבדם הביאו חשבון.

ישנו זרם אחד באמעריקה, הוא זרם ניאגארא, אשר מנחל אירי מוצאו ושֶפך מימיו יורדים מאה וששים וחמש רגל ממעל, ורחבו באחד המקומות אלף רגל; והיה האיש אשר יעמוד מחריש משתאה לראות פני המחזה הנפלא הזה בהשתפך המים בסאון סואן בקול רעש גדול ועל לשונם דבר הטבע המדבר אליו מחביון עזו, וראה האיש כי פרץ המים יגרוף צרורות צרורות מן הסלע אשר יתפרץ ממנו ומן הסלע אשר אליו ישתפך, והחוקרים הוכיחו כי פורץ הזרם פרץ בשפתו והוא נסוג אחור ואת קרקע מימיו מלא; אבל מספר השנים מה הוא אשר עושה הזרם את המעשים האלה בפרוע פרעות בשפתו? החוקרים חכמי הטבע חקרו וידרשו וימצאו כי נסוג הזרם ונסב לאחור בערך שלשה מיל, ומן הסלע גרף ויקרע קרעים וצרורות רבים להשליכם למעמקים בערך מיל אחד ואולם העבודה הזאת לא לימים מעטים היא, כי בקרב שנה אחת לא ישחת בלתי אם אמה אחת וחצי משפתו; ובכן אפוא נביא חשבון כי מיום הַחִלוֹ את מעשיו אלה ועד היום הזה עברו עליו בערך שלשים וששה אלף והעת הזאת הלא רבה ועצומה היא לפני האדם וקטנה מאד לפני הטבע וכחותיו.


 

ג. הסלע והליכותיו    🔗

מאפסי ארץ ועד אפסָים יסע הסלע הלוך ונסוע ולו הליכות עולם; ואולם לא אך בהיותו לגרגרי חול יסע ולא אך בנפול ממנו צרורות צרורות יסָעו כי אם חמרים חמרים מוצקים ואיתנים ילכו וירדו אל ארצות המישור, מן הצפון אל הדרום; כי על כן עדות נאמנה לנו בבקעת ארץ אשכנז, ושם צורי חלמיש גדולים ועצומים אשר באו נדדו מארץ שווידיה ועד הלום. אכן נפלא היה הדבר הזה לחכמים בימים הראשונים, כי לא ידעו פשר דבר, אחרי כי לא נראה ולא נמצא כל הר וכל גבעה מסביב, ולכן אמרו כי ההרים אשר מרחוק הררי האש הקיאו את האבנים הגדולות האלה ותבאנה עד פה, ובקרב המון העם נשמעו אגדות מאגדות שונות ומשלי חידות על אדות האבנים האלה, עד כי באחרונה הצליחו החכמים חוקרי הטבע למצוא את אשר בקשו, ויורו לאמר:

כל המקום אשר שם תראינה עינינו את הבקעות כיום הזה, שם נראה לפנים שטף מים כבירים ומימי הים בגאותם, והמים באים מן הצפון ועד הלום ובזרועותיהם גושי רגבי קרח מן הקרח הנורא אשר בצפון, ואל גושי רגבי הקרח הזה דֻבּקו גם צורי הסלעים אשר שרשו מן ההרים ההם, ויבואו הרגבים האלה אל ארצותינו ויעברו על פני הבקעות, ויהי כאשר חם הקרח מחום השמש אשר בארצותינו, וימס ויותרו לנו אך צורי הסלעים במקום אשר שם הובלו. – הנה כי כן רואות עינינו את צור החלמיש הגדול אשר לפני פתח בית הַמוּזִיאוּם (בית שכיות החמדה) בעיר ברלין אשר זויותיו מחוטבות תבנית תפארת, והוא גם הוא אחד מן האבנים אשר נשאו בזרועות המים מן הצפון ועד הלום; ויש אשר תהיה אבן גדולה באחד הכפרים אשר אליה יתאספו כל יושבי הכפר וזקניו להועץ יחדו ולהשמיע דבר, ואחרי כן יטעו נטעי נעמנים סביב לה והיו לעצים רעננים, ואחרי כן יט החרש את אהלו אל המקום הזה או האיש אשר לבית המרזח יבנה ביתו על פני האבן, או עליה יבנו בני הכפר את בית תפלתם, והנכרי העובר את הכפר ברגל יראה ויביט את כל אלה ורעיונות שונים יתרוצצו בקרבו ורחשי לבבו ינשאו וירומו ויהמו בקרבו. אכן נפלאים מעשי הטבע, ונפלאות מאד הליכות האבן וחליפותיה!

אבל ההליכות האלה הליכות עולם הן ולא תמו עוד! וכיום הזה לא יסע הסלע אל המקום אשר בבקעה. כי אם אל מול פני הים הוא נוסע, מקום שם יהפכו המים לאדמת עפר ומן התהום תצמח אדמה חדשה והיתה לאדמת מושב. – החוקרים הגדולים תרי הארץ אשר ילכו לתור את הארצות מקום שם צירי האדמה, המה בעיניהם יראו את הסלעים הנפלאים האלה, והם צפים על פני המים והמים כבדים מהם, ויראה להם וגבה להם ומתנשאים ועומדים נצבים על פני המים ועטופים הם גושי רגבי קרח, והקרח ינוד וינוע אל מול פני האויר הקר אשר סביב לו ועליו יציץ נזרו לנגד אור השמש; אכן מחנה כבד מאד נוסע על פני המים, והסלע אשר מתחת לקרח לא יראה עקב אשר המים יכסו עליו, ואך הקרח אשר ממעל לו ילך הלוך ונסוע, וגם השמש אשר לששת ירחי הקיץ לא תעצר כח להמס אותו. כי על כן קור וקפאון ישופוהו ואך המים לבדם ילחכו את עפר הסלע מתחת ועינינו לא תראינה זאת; ופתאום והנה נגעו המים המלחכים עד עצם הסלע, ויפַתחו את חגורו ומזיח האפיקים רָפּו, וסר הקרח מעליו ויתפרץ וירד המימה, ומקרב המים עלה הקרח אשר היה מתחת ליסוד לסלע, ולו תבנית נהדרה עשוי זויות מחוטבות בגלל המים אשר שלחו בו לשון, ונציב הקרח מרחף על פני המים וישוט ויצוף אל מול פני המקום אשר שם אדמה מוצקת, ועשה את מעשיו כבראשונה. – אכן בין כה וכה בהתפַתַּח מוסרות הקרח, והנה סלע כבד חגר ממסגרותיו, והוא איננו יכול לשוב ולצוף על פני המים אל המקום אשר משם סֹעַר ביד חזקה, ועל כן ירד ויצלול כעופרת במים העזים ועל פני התהום ימצא את מנוחתו –

עד מתי עוד? עד מתי ישטפו המים הלוך ושטוף על פני הסלע הזה ולא יחרבו, למען אשר ינוח הסלע בחרבה? עד מתי לא ינוח הסלע במקום אשר שם האדם? מתי יטעו סביב לו נטעי נעמנים והם יהיו לעצים רעננים? מתי יבא החרש לנטות אליו את אהלו, והאיש אשר לו בית המרזח יבנה ביתו על פניו? ובית התפלה מתי יבנה? עד מתי עוד? – – מי יודע? מי יהין לחשב חשבונות נעלמים כאלה ונקה? רב לנו רב כי נדע אשר בא הסלע עד הלום לנוח ממסעו ומדרכו הנהלאה, ולא יזח ממקומו זה שנים הרבה מאד!


 

ד. בְהִנָתֵק הסלע ממצוקי הארץ    🔗

מדוע אפוא ינתק צור סלע ממקומו, ומה יציק אותו להתפרד מאחד ההרים אשר דבק אליו, לעטוף שית קרח לו ולצוף על פני המים אל המקום הרחוק אשר שם ישאהו הרוח? מי יבקעהו ויפוצצהו לשום לו פנים חדשות ולשלח אותו למסעותיו? – לענות משכיל על הדברים האלה, נעלה נא למרום ההרים הגבוהים אשר עליהם יתעלם שלג עולמים ואשר ראשם לעבים יגיע, ועליהם גם מישור וגם בקעה ומקום מִרבּץ לגושי הקרח הנורא, ולקחנו לנו תורה משם.

כי הנה גם בארץ אשר שם בשפלה יגדל חום השמש עד בלתי יכלת לשאת אותו, ובעלותנו למרום ההרים הגבוהים אשר שם, והנה עליהם ירבץ שלג עולמים, כי השמש לא ישלח את חמו להחם את פני האדמה בלתי אם בארץ מישור, ועל פני ההרים לא יהיה החום, וכאשר נוסיף לעלות כן יגבר הקור עד כי נבוא אל המעלה הגדולה, היא מעלת חמשים לקור; ואולם שבעתים יגבר הקור בארץ הקריבה לצירי האדמה, ושם יהיה הקרח גם על ההרים אשר שיאם לעבים לא יגיע, ובקרבת מקום הצירים ינוח הקרח גם על פני ארץ המישור וכל המים אשר שם נקפאים ולא יהיו מים נוזלים בלתי אם לרגלי מדורת אש; אכן חום השמש בבואו לא יעבור משם עד אם עשה גם הוא את פעולתו, כי יבוא החום ויחדור לתוך הבקיעים והפרצים אשר בהרים ולתוך חגוי הסלעים, ושם יתגבר החום עד כי יוכל להמס את הקרח הנוטה ארצה, ואם עמוק הבקיע, יפרוץ לו זרם מים מן הקרח הנמס ויסל את מסלתו וילפות ארחות דרכו דרך ההר ונעלם מעין כל רואה ובמסתרים ישתער ויתפרץ עד בואו אל המישור; או אז יבואו ימי החרף וזרם המים הזה יתקרר ויהיה לקרח במעי ההר ובחגוי הסלעים, ואז יעצר כח לעשות את פעולתו הנפלאה; וזה הדבר:

משפט המים שונה ממשפט כל הנוזלים האחרים כי המים בְּקָפְאָם ובהיותם לקרח לא יתכוצו כי אם יתפשטו הלוך והתפשט והתרחב עד כי באחרונה תבָּקע החבית אשר בה הקרח, והכלי אשר יקפאו בו מים ויהיו לקרח ינֻפץ לרסיסים, כי על כן בבוא הקרח פתאום נשמע לפעמים בלכתנו על שפת מי נחל והנה קול שאון וקול רעש והמולה כי המים יקפאו ויתפשטו הלוך והתפשט והשליכו רגבי קרח על פני השפה; ולרגלי הכח הזה הנטוע בקרב המים, גם במשקלו יקל הקרח מן המים, כי על כן יצופו רגבי קרח על פני המים ממעל ולא יצללו במצולות. אכן לרגלי הדבר הזה יעצור הקרח כח לבקע גם את הסלעים, כאשר עינינו תראינה: כי המים אשר סללו להם נתיבה בנקיקי הסלעים מבית, הלכו ויתגברו מיום אל יום כל ימי הקיץ ואל הים לא באו, ובבוא ימי החרף התקררו בקרב הנקיקים והפרצים, אך לא היו לקפאון, יען כי לא היתה בם עוד יד הקרח הנורא והמים לא נדו ולא נעו עוד; או אז יקפא עוף מעופף במרום ופגרו יפול ארצו ויגע אל המים הקרים, או גרגרי הברד יתכו ארצה או גוש שלג יפול אל תוך המים, ונדו המים פתאם ונעו רגע, ופתע פתאום תחזק בם יד הקרח, והתפשטו המים עד מהרה והיו לקרח והלכו והתפשטו הלוך וגבר, עד כי בקול רעש ובקול המולה ובסופה ובשערה גדולה ינתקו הסלעים איש מעל פני אחיו והתפרדו ועפו אל כל צד ואל תוך הקרח הנורא יפלו רגבי הצורים הגדולים ויעטפוהו שית למו, עד בוא ימי הקיץ ורגבי הקרח ילכו על פני המים לשוט אל ארצות לא להם, ובזרועותיהם ספונים טמונים צורי הסלעים אשר נִתּקו ממצוקי הארץ לבוא אל המקום אשר שם ימסי מוסרות הקרח מעליהם.


 

ה. הסלע והליכותיו על ארץ רבה    🔗

אכן לא בזרועות המים לבד ילכו צורי הסלעים ממקום אל מקום, כי גם על ארץ רבה יוליך אותם הטבע בנתיבה אשר סלל לפניהם, ודרכיהם דרך ישרה מן הצפון אל הדרום; ואף אמנם האמינו בני האדם עד היום הזה כי רגבי הקרח והשלג הנורא אשר יתעלם על פני ראשי ההרים הגבוהים, איתנים הם מצוקי ארץ ולא ינודו ולא ינועו לעולם, עד כי עתה קמו החוקרים ויוכיחו את אשר הוכיחו ויחלטו דבר. – כי הנה גם במדינות החמות לא ימס השלג על פני ראשי ההרים הרמים ואך יאבד ממנו מראהו הלבן בשלוח השמש אליו אש המסים והיה עינו לעין תכלת, ונוסף עליו גם כל חלקי האבק אשר ישא האויר בכנפיו מכל ארבע כנפות הארץ, ונחו חלקי האבק האלה על פני השלג והיה עינו לעין תכלת ירקרקת. – אבל אם אמת נכון הדבר כי חום הקיץ האחד לא ימס את שכבת השלג אשר ירד בשנה הזאת, מדוע אפוא לא ירבו ולא יגדלו חמרי השלג על פני ההרים עד העלות שיאם השמימה? מדוע לא יגרעו המים מעל פני האדמה עד כי יחרבו וייבשו מעט מעט, והיו כל הנחלים וכל המים לרגבי קרח ולגושי שלג על פני ההרים ועלו השמימה, והאדם והבהמה ימותו בצמאון באין מים לשתות? – אכן חקרו חוקרים את כל אלה, וזה אשר מצאו ואשר הורו ברבים:

מעט המים הנמסים מן השלג אשר לו נקרא שלג עולמים, ישפוק להשקות את רגבי השלג אשר לא מוצק תחתיהם ולעשותם לקרח, וזרועות ההרים לא יעצרו כח לשאת את רגבי הקרח האלה יחדו, ושמטו הרגבים וינָטשו וינָתקו מעט מעט אל הגיאיות אשר על פני ההרים, ושם בתוך הגיאיות האלה נראה את שכבת השלג הנורא אשר ישתרע למרחקים, ובו לא יגע חום השמש להמס אותו; אכן מחזה נפלא תראינה עינינו, כי השלג הזה ישתרע לנגד פנינו לארכו ולרחבו כמו נחל, ושפה לו מזה ומזה אשר לא יזח מתוכן; ובכל זאת לא ירבץ שם שלג עולמים זה לעולמים, כי אם ינוע וינוד משם לרדת אל רכסי ההרים ואל המורד, ואך לא ישמוט ולא ינָטש ולא ינתק, כי אם כמו נחל יזרום הלוך וזרום מגבה למעמקים; כי הנה זאת מצאו החוקרים אשר השלג הרב המתאסף אל מקום אחד לנוח חלק על פני חלק, השלג הזה איננו מוצק, כי אם זרום יזרום לאטו כמו נחל, והליכותיו קלו מאד ולא תכיר אותן עין האדם, כי מעט מעט ילפות השלג ארחות דרכו ויתנהל לאטו דרך סעיפים ונקיקי סלעים עד בואו אל המורד, ושם יחם השמש ונמס מן השלג והיה למים, בד בבד כמכסת המים אשר ישובו אחרי כן להיות לשלג על פני ראש ההר. – לכן יש אשר נמצא לפעמים גופת איש מת או נבלת בהמה לרגל ההר מקום שם ימס מעט מן השלג, ויושבי המקום יציגו בשער משפט כי לא מת איש במקום הזה זה שנים הרבה, ולא ידעו ולא יבינו איככה נראה הפגר לעינים בהמס השלג; אכן עתה יודעים החכמים כי משפט אחד לרגבי שלג ולנהרי נחלי מים, אחרי אשר שניהם הולכים וזורמים ממקום אל מקום, ורגבי השלג ומימי הנחל נדים ונעים גם שניהם ולא ינוחו תחתיהם, האחד יזרום חיש מהר והשני יתנהל לאטו, ולפניהם דרך סלולה.

אכן בזרום השלג הזה ממקום אל מקום, יצרור אתו בכנפיו גם גושי סלעים רבים, והלכו הסלעים גם המה ועשו להם כלי גולה ועברו את פני הארץ ונסעו מגבה למעמקים, כי דרך נפלאה לפניהם והם לא בכתף מים כבירים ינשאו ולא בזרועות הנחלים יסעו.


 

ו. הסלע והליכותיו בימי הקיץ    🔗

אבל שבעתים נפלא דרך הסלע בארץ, אשר לא בקרב הקרח הנורא יסע למסעיו; כי הנה יש אבנים גדולות ואבנים קטנות אשר תעבורנה את הארץ הלוך ועבור ודרכיהן דרך ישרה לפניהן, והלכו על פני שדי הקרח ולא תמצאנה מעצור בדרך, ולפעמים נראה כי גם הגבעות הקטנות לא תהיינה להן לשטן, ועברו האבנים על פניהן לדרכן, כי האבנים האלה מושלכות על פני הגיאיות אשר על פני ההרים והגיאיות מכוסות שלג, והאבנים עוברות את פני השלג, ואור השמש יהיה להן למלאך לנחותן את הדרך אשר בו תלכנה.

כי הנה אור השמש בצהרים יבוא בימי הקיץ להחם את שדי הקרח ההם, ואספו גם המה חום אל תוכם, ואך זאת נראה אשר שונה יהיה דבר החום ומשפטו לפי המקום אשר שם יבוא. – אכן מודעת זאת בארץ כי כל הדבר אשר מראהו כהה, יינק אל קרבו חום שכם אחד על הדבר אשר מראהו לבן, והיה כל חלקת ארץ אשר אדמתה שחורה, ובא החום אל תוכה שכם אחד על החלקה הלבנה, כי על כן נראה אשר כל חלקה שחורה תשא פרי ותצץ ציץ חיש מהר; ולכן נראה גם בזה כי בזרוח השמש על פני שדי הקרח הלבן, לא יחדור החום לתוך הקרח על נקלה, תחת אשר ימהר ויחיש לחדור לתוך חלֻקי האבנים המושלכים מסביב, כי האבנים כהות הן, ובא החום אל תוך האבן וְהֵחם גם את השלג אשר מתחת לאבן, והחלה האבן לרדת בתוך השלג הלוך וחום השמש עוזר אחריה לנקוב חור בתוך השלג, וכן תשמוט האבן ותנָתק ותנטש, ובהיות החור עמוק וחום השמש לא יחדור לו, והיו המים הנמסים מן השלג לקיטור והקיטור עולה משם והיה חור גדול לנגד עינינו אשר כרוהו קרני השמש. – זאת תורת חלוקי האבנים הקטנות הנמצאות על פני שדה השלג, ואולם שונה ממנה משפט הכפים וצורי הסלעים הגדולים מן הקצה אל הקצה, וגם אותם נמצא על פני שדי השלג.

אם נמצא צור סלע גדול על פני שדה השלג, ובא השמש ולא יוכל חמו לחדור לתוך הסלע הזה לבוא אל השלג אשר מתחת לו להמס אותו, ולכן ילך החום להמס מעט מעט את השלג אשר על פני כל ההר, ואך את השלג אשר מתחת לסלע לא ימס, יען כי צל הסלע לא יתן לחום לנגוע אל השלג אשר היה לו ליסוד מוסד מתחת, והיה כהמס השלג מסביב ונותר הסלע אך לבדו על פני נציב־שלג ומראהו יהיה כמראה שלחן אשר הלוח עשוי אבן ורגליו: עשויות שלג; ומימים לימים נראה אנשים נוסעים העולים ההרה לתור את הארץ, והיה שלחן כזה להם לפלא ויחזו גם בו את מפלאות מפעלות הטבע וישתאו לו ואב לבנים יספר את אשר עיניו ראו; אכן לא לעולם חסן וגם לשלחן הזה יבוא הקץ, כי שנים אחדות טרם תעבורנה וחום השמש ימצא נתיבה להכות את נציב השלג על פני העבר האחד, כי בהיות השמש בצהרים והכה את נציב השלג על פני העבר הדרומי, או אז ימוט הנציב בהמס השלג והבמה תהרס מכבד הסלע אשר ממעל והתפרצה מצפון לדרום בדרך ישרה, והסלע יפרוץ ויפול גם הוא מן הצפון אל הדרום ומגמת פניו קדימה; אז יעברו עליו שנים אחדות, והיה הסלע שנית לשלחן אשר יתפלאו עליו הרואים, ומקץ שנים אחדות. יפרוץ ויפול שנית מן הצפון אל הדרום קדימה; וגם על פני גבעות קטנות יעבור ולא תהיינה לו לשטן בדרך; וכן יפרוץ הסלע וכן יבוא קדימה, מן הצפון אל הדרום, עד כי באחרונה יעזוב את שדי השלג כליל ובא אל ארץ רבה אשר בשפלה, והיה לנס. – אלה תולדות האבנים ופליאותיהן להליכותיהן ולחליפותיהן!


 

ז. ערך המשקל השוה    🔗

הליכות האבנים ומסעותיהן. אם בעודן בדמות גרגרי חול ואם בהיותן לנציבי סלע, אם בהיותן אחוזות בזרועות רגבי הקרח ואם שטות על פני המים, אם על פני הרי השלג ואם על פני שדי הקרח, ההליכות האלה נפלאות הן מאד ולא תמו עוד עד היום והמסעות לנצח לא יתמו; אכן אנוש קצר ראי ואין עינים ולא יראה את המעשים הנפלאים בהֵעשותם לנגדו, אך מקץ אלפי שנים יראה את קץ הפלאות וגם אז לא בא עוד הקץ, עד אם היו ההרים לארץ מישור והבקעות מלאו אדמה והמים גאה גאו והימים שבו נסוגו אחור לכסות את פני כל הארץ – ואולם יום אשר כזה לא יהיה לנצח ולא יהיה משקל שוה לאדמה ולמים לעולם, כי לא ישאו חלק כחלק יחדו, עקב אשר כח נטוע בלב האדמה לשנות את פני הדברים האלה כפעם בפעם; והיה ביום אשר יאבדו ההרים משיא גבהם וירדו וישפלו והעמקים ירומו וינשאו, והקיאה האדמה הרים חדשים וגבעות חדשות ועלו מתוך הים.– כי כמשפט האבנים והסלעים וגרגרי החול אשר הליכות עולם להם, כן משפט האיים וחבלי הים וככרי האדמה אשר הליכות עולם להם לעלות כפעם בפעם מתוך המים ולהיות לאדמת חול או לארץ מישור או לרכסי הר.

על חֻפּי מדינת טשילע באמעריקה הדרומית נראו מעשים כאלה רבים ושלמים בימי הדור הזה, בעלות ארץ מתוך הים; גם לפי מדינת שווידיה במערב עולים עד היום מן הים, עד כי הכפרים אשר היו על שפת הים הרחיקו ללכת מן החפים והלאה; גם על פני שדי־החול אשר במדינת הולשטייניה קמו איים רבים אשר עלו מן הים, ויהיו לנאות דשא ולמרעה לעדרים. – אכן גם על פני ארץ רבה אשר בחרבה ינשאו וירומו לפעמים הרים וגבעות מתוך האדמה, והיה לנו ההר לעדה אשר הקיאה אותו האדמה בלבת אש בשנת 1759 בשדה מעכיקאָ ויגדל ההר עד 1550 רגל. – אבל לפעמים יש אשר בהתנשא אחד ההרים מתוך הים, ושב אחרי כן לשוב ולרדת, והאי כאשר הקיאו אותו המים כן ישוב ויחלוף, ולפעמים ישוב שנית להתנשא ואחרי כן ירד ויחלוף שנית; אך לפעמים נראה כי יעמוד ימים רבים ולא ימוט עוד, ועינינו הן תראינה מעשים כאלה אשר יהיו לנו לעדה:

בקרבת סיציליה ראו עוברי ארחות הים בחדש יולי בשנת 1831 והנה נערמו מים רבים בלב הים ויהיו לחומה וירעשו ויגעשו מאד ויהיו להרי מים אשר גבהו עד 80 או 90 רגל, והרעש הזה לא חדל ימים אחדים; אז הכירו חובלי הים אשר מִנֵיאַפֶל ומאנגליה באו כי החבלים האלה חבלי יולדה הם אשר תוליד התהום אי חדש בלב ים, ומקץ ימים אחדים נראו פני האי בלב המים ויעל ויגדל עד 200 רגל; או אז היה ריב בין ניאפל ובין אנגליה והתעשקו על אדות האי אשר מצאו, ויקם הים ויעש שלום ביניהם, ויבלע את האי אשר הוליד, ומקץ חצי שנה לא נותר עוד ממנו שריד ופליט; אכן פלאי הטבע לא תמו עוד כי בשנת 1851 שב האי שנית ויֵראה על פני המים, ויתעשקו גם הפעם על אדותיו, וַיֵעָלם גם הפעם האי וירד במצולות כמו אבן עד היום הזה. – הנה כי כן התנשא בשנת 1866 בקרבת האי סנטורין בארץ יון אי קטן ודל, ויהי רעש וזועה, והאי הזה התנשא והתרומם מיום אל יום, עד התחברו אל אי שני ויהי לאחד, וכן יגדל ויאמץ ויש תקוה לאחריתו, והיה לאי גדול ורב.


 

ח. תנועת עולמים    🔗

האבנים והסלעים וכל הדברים אשר קראנו להם איתנים מצוקי ארץ יסעו הלוך ונסוע ולא ינוחו תחתיהם אף רגע, ואף אותותיהם ינַכרו ואת פניהם ואת צלמיהם ישַנו, כי על כן אמרו החכמים לחלוט דבר אשר אין דבר בכל היקום מסביב שיעמוד על עמדו מוצק ולא ינוע ולא ימיר מראהו – כל היקום אשר מסביב לנו וכל צאצאי הטבע לא ינוחו, כי אין מנוחה בכל היקום ואך תנועת עולמים ברא הטבע את כל, ומנוחה שלמה וכלילה אשר יקראו לה החוקרים ״מנוחה מוחלטת", לא תֵראה ולא תמצא, וגם בממלכות הַמָּוֶת איננה, כי אך שַָנֵה ישַנה המות את העצם אשר לפניו לשום לו תבנית אחרת ולהמיר את מראהו ומשפטו; אפס לא נמצא דבר בארץ אשר חמרו יהיה איתן ומוצק ולא ימוט לעולם, וגם רוח קל אם יבוא ועצר כח לשנות את מראהו ולהנידו ולהניעו.

חום קרני השמש ירַקע וירחיב את כל הדבר אשר יגע אליו, וגם חומה בצורה וחזקה לא תוכל עמוד בפני החום ותנוד ותנוע, ובהיות לנו כלים עשוים לדבר, וראינו את התנועה הזאת, אשר תנוע חומה בצורה לפני חום השמש כנוע הקנה בנגוע בו רוח נושבת; וגם קירות הבית אשר אל מול פני מזרח השמש ינשאו וירומו, והקירות אשר אל מול פני הצל ינטו וירדו, אלה יתפשטו ואלה יתכוצו, ובעלות השמש ממזרח נגבה, ינטו קירות המזרח אשר לכל הבתים והתפשטו הקירות אשר לנגב, ובערב יתפשטו קירות המערב אשר לכל הבתים, ובלילה יתכוצו כל הבנינים גם יחד וכל חומה בצורה וחזקה תקטן לפי מעלות הקור אשר תהיינה; ואם קטן הדבר הזה לכל איש ולא ישים אליו לב, גדול ונכבד הוא מאד לחוזים הרואים בכוכבים, כי חום השמש ישים פעולתו בפני בית מצפה הכוכבים לפרוע בו פרעות, להרחיב את גבולו ולהמעיט והתוכנים לא יכלו לגשת אל מלאכתם בלתי אם בקנותם תחבולות לעצור בעד הרעה. – וגם כל קול וכל קשב אשר נשמע, וידענו כי הם אך תנועות חלקי האויר אשר נדו ואשר נעו רגע, ואם נוציא קול גדול אל מול פני חומה בצורה, והיו התנועות האלה גם בקרב החומה ונעו חלקי החומה עד אשר ישמע הקול גם מחוצה לה; וגם פטיש כי יפוצץ סלע, והלך הקול דרך כל הסלע והרגיז אותו לחלקיו; וכל אלה לנו לעדות נאמנה כי גם הרוח הקל יעצר כח להחריד את כל האיתנים והמוצקים ולהרגיז ולעבור אותם מן הקצה האחד עד הקצה השני – כי אין מנוחה בכל היקום כי אם תנועת עולמים!

כל היקום אשר מסביב לא יעמוד ולא ינוח, כי הליכות עולם לו וחליפות וצבא עמו; הכפים והסלעים והאבנים נדים ונעים מן המקום האחד אל המקום השני ופניהם לא יהיו להם ואת עינם ואת תבניתם ימירו מיום אל יום ומרגע לרגע, וגם כל היקום אשר מסביב וכל צאצאי הטבע יזלו מאד לשנות דרכם, כי תנועת עולמים עשוי כל העולם וכל מלואו.


 

ט. המים וחליפותיהם והליכותיהם    🔗

גם המים פושטים צורה ולובשים צורה ולפעמים יחדלו מהיות נגרים ונוזלים ויהיו לחמרים מוצקים, וכל איש אשר ירס את השיר או אשר ימרס את הגיפס במים, וראו עיניו כדבר הזה. אם תשפוך מים על פני שיד יבש, וראית כי השיד הקר והמים הקרים בהתחברם יחדו יולידו חום עצום ורב, והיה לך הדבר הזה לאות כי חמר חדש נולד לעיניך; הנה כי כן אם שָׁחַקת מן הגיפס ותמֻרס אותו במעט מים, וראית כי הגיפס יהיה מוצק על פי המים והיה כאבן קשה – ומה אפוא יהיה משפט המים אשר שפכת עליהם? איך היו הנוזלים האלה למוצקים? אכן נוזלים היו המים עד כה ועתה נהפכו לחמר אחר אשר לו יקרא מוצק, והיו המים לחלק מן השיד ומן הגיפס. – וגם משפט חמרים אחרים כן הוא: אם נתחקה על שרשי החלודה אשר על פני הברזל ומצאנו כי חמישיתו מים; אם נדרוש ונבקר את השיד, נמצא כי בקרב ליטרא אחת ממנו נמצאים שמונה לאָטה מים; אם נחקור את הגיפס הַמְמֹרָס במים ומצאנו כי מחציתו מים, ואם את המלח של גלויבער נחקור ומצאנו כי מחציתו מים, והמים טמונים בתוך הגרגרים הקשים אשר חמרם כעין זכוכית קשה. – גם ככרי שדה נמצאים על פני האדמה אשר לא יגֻשמוּ ולא ירטָבו מזרם מים גם ברדת מטרות עז מן השמים, ובכל זאת יעשו פרי ויהיו לשדי תנובות גם בשנת בצרת, וזה שרש הדבר: חלקת האדמה אשר מתחת לככר כזה חלקת שיד או חלקת גיפס היא, והם יינקו את כל שפעת הגשם היורד על פני הככר, והיתה האדמה חרבה ויבשה ממעל, ובשנת בצרת באין מטר יבאו מן המים ההם אל תוך כל הזרע וכל הצמח והפרו והרבו אותם במאד מאד והיו בקרבם למיץ ולעסיס; אכן כל איש יודע אשר נמצא חמר מים רבים בקרב כל הצמח למינהו, ואולם אל נא יחשוב הקורא כי חמר המים זר הוא אשר התערב במיני הצמח, כי לא כן הדבר, והחוקרים הוכיחו כי החמר הזה הוא אחד מיסודות הצמח אשר בלעדיו לא יהיו חיים בקרבו, והוא יסוד ככל היסודות האחרים אשר בו ואשר על פיהם יהיה לצמח צומח.

וגם בקרב כל נפש חיה נמצא חלקי מים רבים: אם ישתה האדם מים, והלכו המים דרך עור הגידים הדקים ובאו אל תוך הדם, והיו גם הם ליסוד מיסודות הדם אשר בלעדיו לא יקום ולא יהיה, כי יבואו המים אל תוך הדם להחיות אותו, ונסע יתרם בם והיה לאויר ולזעה ולמי רגלים, והחלקים הטובים יהיו לדם ולנפש חיה. – גם שלשת חלקי המוח מים הם ואך החלק האחד עשוי חמרים אחרים, ובכל זאת נפשנו יודעת מאד כי המים האלה לא מים הם כי אם חמר רב הערך אשר ממנו לכל חיינו תוצאות, כי חיינו תלואים בו והוא בעל המחשבות והחושים וההרגשות ואך מאשר לו יעשה המוח את כל הכבוד הזה.

ובכן הן ראינו כי נפלאים דרכי המים, ולא אך בהיותם לנהרים ולנחלים ולימים או לאויר ולאד ולעבים או לגשם ולשלג ולברד יעשו את מפלאות מעשיהם, כי גם בהיותם לחמרים מוצקים ואיתנים נחזה בם, בהיותם לחמרי עפר בקרב המלח ולחמרי חיים בקרב הצמח ולחמרי מוח ומחשבה והרגשה בקרב החיה – אכן נפלאים מעשי הטבע, ונפלאות מאד הליכות המים וחליפותיהם!


 

י. הליכות המים וסגלותיהן השונות    🔗

הן הליכות המים נפלאו ממנו ולא נוכל להן, כי על כן יכבד ממנו לדעת לעות דבר ולחלוט אם המים הרבים אשר בתוך מעינים ובנחלים ובנהרות וביאורים ובימים, רבים ועצומים הם מן המים אשר בקרב האדמה פנימה, שהם עולים ממנה בדמות אד ואויר ובדמות חמרים מוצקים ומיני מלח אשר תקיא אותם הארמה כפעם בפעם, ובקרב הצמח והחיה ובקרב העבים והערפל המה; ועד היום הזה לא היה עוד איש מן החוקרים אשר יגיד לנו אם חמר המים הרבים אשר ראינו בדמות נוזלים גדול ועצום הוא מחמר המים הרבים אשר לא יזלו ולא יגרו ואשר פנים שונות להם כפעם בפעם, פעם בכה ופעם בכה. – אכן אחת אנחנו יודעים כי הליכות עולם לכל המים אשר בארץ, וגם נטף המים אשר היה לדם בקרבנו פנימה לא יוָתר שם ימים רבים, ובצאתו לא ישבות ואך ילך הלוך ונסוע עד בואו ועד האָספו אל חיק הים, וגם שם לא ינוח לו כי יסע הלוך ונסוע שנות מאות הרבה עד עלותו שנית אל עָל, ושם יעשה לו כלי גולה ויצא שנית בתקופתו הלוך ונסוע עד יבואו הימים ומצא את הדרך לשוב אל הים, וכן יעשה כל הימים ולא ישבות ולא ינפש.

הנה כי כן נשים נא אל לב כי יש אשר בין כה וכה המיר הים את תבניתו, כי המים העצומים בלכתם ובבואם הורידו סלעים גדולים אל תוך הים ותמלא התהום אותם, והאדמה הפכה הרים לגיאיות וגיאיות להרים בלבת האש העצומה, וגם זאת נשים אל לב כי כל התחברות חימית לא תקום ולא תהיה בין שני חמרים יבשים וכי גם שני מיני אויר לא יתחברו יחדו בלתי אם בהיות האחד רטוב מעט, או אז נקנה דעת ולבנו יבין מה רב ומה גדול ערך המים בכל היקום אשר מסביב ואשר בלעדיהם לא יכון העולם על מכונו.– ואף גם זאת נעלה על לבבנו כי המים ימהרו להוליך את הכח העלעקטרי שכם אחד על החמרים האחרים, וכי חוקרים רבים הוכיחו אשר נחלי עלעקטריות סובבים את הארץ וקרנים מידם לפעולות שלמות וכן רבות אשר על פני האדמה, או אז יעבור הרעיון במשכיות לבנו כי גדול ערך המים מכל אשר לפניהם, ואנחנו אך קצרי יד וקצרי עין אנחנו אשר לא נדע עוד את כל אלה, וקמו דורות חדשים אחרינו וראו אור גדול.

לכן אפוא נעזוב אנחנו את הדמיונות ולא נהין לגשת אל הערפל לחשוף משם את הנעלמות הצפונות לבנינו אחרינו, ואך את אשר מצאו חוקרינו עתה. אותה נשים לפני קוראינו כי נגולה היא לפנינו כספר. – ממרומי הארץ יורדים המים למעמקים אל שפת הים, ובדמות אד וערפל ועבים ישובו לעלות השמימה ומשם ישובו לרדת, כי המים יהיו לאד ועל כן קלים הם לעלות, ושם יהיו לגשם ולשלג ולברד ועל כן יכבדו וירדו; ומי אפוא ירים את חמר המים הרבים האלה ומי יורידם? הנה לזאת אמרנו לשום לפני הקורא את משפט הכח הנפלא הזה אשר בשלו כל התנועה הזאת, וזה החשבון אשר מצאו החוקרים: כל המים ההולכים אל הים יכילו כח אדיר ועצום אשר ישא בד בבד עם 300 מיליאנים בכח־סוסים, ואולם הכח אשר נשים אנחנו לפני הקוראים עתה יעצם ממנן פי 8000, ובכל אלה נסתר ונעלם היה הכח הנפלא הזה מעין האדם עד עתה, ואיש לא ראה ולא ידע אותו!


 

יא. החום וכחו להניע    🔗

החוקרים הביאו חשבון כי שלש מאות מיליונים סוסים ידרשו לנו אשר על ידיהם נוכל לעצור בעד כל המים הנמצאים על פני האדמה לבלתי תת אותם לרדת אל תוך הים, ושבעתים יגדל מספר הסוסים הדרושים לנו ביום אשר נחפוץ לשוב ולהעלות את כל המים האלה אל עָל; ובכל אלה נראה כי כל הכח הרב הזה נמצא בקרב החום אשר ידו מושלה לו להעלות את המים מן הים ועד מרומי הרים, כי החום יגע אל פני הים ועלו המים אשר שם וינדופו, והאויר ישא את האד הזה השמימה וינשאהו וינטלהו עד בוא הקרח והשליך את רוחו אל תוך האד והיה האד לגשם או לשלג או לברד ואז ישוב לררת..

הנה כן נמצא כי כח החום עצום ורב מאד, והחוקרים הביאו את החשבון הזה, לאמר: אם יאמר איש לעשות גם הוא כמעשי הטבע להעלות מן הים את כל וחמר המים הרבים אשר ינדופו כחמר המים הרבים אשר יעלה חום השמש שנה שנה, או אז נטל עליו לקחת לו עצים וגחלים וחמרי שרפה אשר יעצר כח להניע על פי חֻמם מכונות גדולות במספר ביליאָן אחת, וכל מכונה תהיה בת ששה עשר בכח־סוסים, כי פעולת כח החום אשר על פני כל הארץ דומה לכח אשר לשש עשרה ביליאן סוסים – ואם יחלק את הכח הזה בקו לשום חלק כחלק לכל חבל ארץ, ימצא כי החום נותן כחו על פני החבל האחד ככח אשר לשבעים ותשעה סוסים, והיה אם ימצֵא לפניו חבל אדמה אשר לא גֻשמה ואשר טל ושלג וברד לא יהיו עליה לעולם, והוא יחפוץ להגשים את החבל הזה, ועשה לו האיש מכונה גדולה אשר תַזה את המים עד העבים והיו לגשם, וכח המכונה הזאת יהיה ככח 79 סוסים. – ובכן עיניך הרואות מה בין כח המכונות אשר יעשה לו האדם ובין הכח אשר ישלוט בקרב הטבע שלטת, ותקטן עוד זאת בעיניך וראית עוד אחרת:

הן מודעת זאת כי חמרים כבדים כמו האבן והמתכת ישקעו ויטבעו במים, תחת אשר החמרים הקלים כמו העץ וכדומה יצופו על פני המים ממעל, וגם שרש הדבר הזה ידוע: כל החמרים אשר יכבדו במשקלם ובמדתם ממשקל המים במדה ההיא, יטבעו ויצללו, והחמרים הקלים מן המים ואשר מדה אחת לשניהם, יצופו על פני המים ממעל; מטיל ברזל אחד יכבד מן המים פי שבעה, כי בשימנו ברזל אל תוך הדלי עד אפס מקום בו ואחרי כן נשים מים אל תוך הדלי השני אשר משפטו כמשפט הראשון, וראינו כי יכבד הברזל פי שבעה מן המים, תחת אשר אם נמלא את הדלי עץ וראינו כי קל העץ מן המים; ולכן יטבע הברזל במים, והעץ יצוף על פני המים ממעל. – הנה כי כן יש בין הנוזלים אשר המין האחד יכבד מן המין השני, וצף האחד על פני השני: השמן קל במשקלו מן המים, כי בשימנו לפנינו הין אחד שמן והין אחד מים וראינו כי כבדים המים מן השמן, ועל כן יצוף תמיד השמן על פני המים ממעל; וגם החֵלב והחמאה יצופו תמיד על פני המרק אשר יושם לפנינו בקערה; ואולם הסירוּפ יכבד מן המים, ועל כן יש אשר נראה כי המים יצופו על פני הסירופ ממעל. – ואף גם זאת נראה כי גם הנוזלים מן המין האחד יעלו וירדו לפי החק הזה, והיה בהיות בין המים חלק אחד קל וחלק אחד כבד, ועלה הקל על פני הכבד וצף עליו ממעל. – אכן גם זאת לחוקרים אשר מצאו כי החום יעצר כח לרַקע ולהרחיב את כל החמרים אשר יגע אליהם, ולכן אפוא נדע כי בבוא החום על פני המים, יתרקעו המים ויתפשטו, ובבוא הקור ישובו להתכוץ, וכל קורא הן יביא לבב חכמה להבין כי המים בהתפשטם יקלו במשקלם ובהתכוצם יכבדו; אבל מה אחרית הדברים האלה? הלא מצער היא וכל קורא יבין זאת: אם נשים מים לתוך כלי וננח את הכלי למשמרת, אז יחמו פני המים אשר ממעל מן המים אשר מתחת, כי המים הקלים החמים צפים תמיד על פני המים הכבדים הקרים. – זאת חקרו החוקרים, כן היא, ועוד מעט ועינינו תראינה כאלה.


 

יב. תנועות המים למערכותיהם    🔗

אם תאבה נפשך אלופי הקורא, ולקחת לך מים קרים ומים חמים בכלי, וראית כי המים החמים יהיו על פני הקרים ממעל, אם לא תשלח בהם יד למרס אותם; וכמשפט המים אשר בכלי כן משפט כל המים אשר בנהרים ובנחלים וביאורים ובימים, ולרגלי הדבר הזה ינועו וינודו המים תמיד גם בהיות האויר אשר ממעל אויר חם וגם בהיותו אויר קר; ואנחנו נלכה נא עתה להתחקות על שרשי התנועות האלה בהיות אויר קר ממעל למים, למען נבין אחרי כן על נקלה את משפטי התנועות בהיות האויר חם ממעל. – אם נשים פנינו אל הנהר בְּהָחֵל ימי החרף והאויר הולך הלוך והתקרר, ומצאנו כי לא ימהרו פני המים להתקרר כמשפט האויר אשר יתקרר בימים האלה על נקלה, וגם בימי הקיץ לפנות הערב נראה והנה האויר קר ופני הנהר עוד חמים, וזה לנו לאות כי לא על נקלה יאבדו המים מחֻמם, והמים העליונים נותנים מעט מעט את החום לאויר המרחף עליהם ממעל; או אז בֶּאֱבד החום מעל פני המים העליונים, ועלה משקל המערכה העליונה הזאת על משקל המערכות אשר מתחת, וירדו וצללו המים האלה עד התהום והמים התחתונים ינשאו וירומו ויהיו למים עליונים; אז יתקררו גם המים האלה והכבידו גם הם את משקלם, וירדו וצללו גם המה עד התהום, והמים הראשונים ישובו לעלות, ובין כה וכה גבר הקור בארץ והמים אשר עלו ימהרו להתקרר וימהרו לרדת, וכן יעלו המים וכן ירדו חליפות, פעם בכה ופעם בכה, והיתה להם תנועת עולמים; מערכה אוחזת בעקב מערכה ועולות ויורדות.

אבל יש אשר יחשוב אחד הקוראים בלבו כי הדברים האלה לא יתנו ולא יוסיפו לו דבר, כי מה מנו יהלוך אם יעלו המים וירדו ואם לא, וכל המעשה הזה הלא מצער הוא; ואולם ישית נא הקורא הזה לב כי הדגים אשר במים ידרשו גם הם להם אויר יסוד חמוצי לשאף אותו ולחיות בו, ואז יבין כי המים בעלותם יגעו תמיד אל האויר הסובב אותם ממעל, וברדתם ישאו בכנפיהם את היסוד־החמוצי אשר אספו, והביאו אותו מנחה לדגים אשר מתחת למים ולכל השרץ השורץ במים, והיה להם למחיה; כי עובר היסוד־החמוצי הזה את כל מערכות המים לרגלי תנועותיהם הרבות.

אכן אחת ישאל הקורא לאמר: הן המים ילכו הלוך והתקרר מיום אל יום, ואנחנו הלא ידענו כי כאשר יתקרר אחד החמרים כן יתקשה וכן יתכוץ וכן יקפא החמר, ומדוע אפוא לא ימותו כל דגי הים וכל השרץ השורץ במים לרגלי הקפאון? הן המים הקרים יכבדו מיום אל יום ויורדים עד התהום להיות שם לקרח, ואחריהם יעלו המים מן המערכה השנית והתקררו. גם הם וירדו והיו לקרח, וכן תעלינה כל מערכות המים ותתקררנה ותהיינה לכפור, עד כי קפאו תהומות בלב ים, וכל דגי הים וכל השרץ השורץ בו יגועו וימותו; האם לא יהיה אפוא כדבר הזה? – לא יהיה! יען כי חק שׂם הטבע לכל המים להיות יוצאים מן הכלל, ולכן לא יתקשו המים כאשר יתקשה אחד החמרים האחרים בשלוח בו הקרח את רוחו, כי אך יכבדו ויקפאו עד מדה ידועה ונכונה, עד אשר לא יהיה בם חום בלתי אם בן ארבע מעלות ואז יהפכו המים פתאום והחלו להתפשט הלוך והתפשט וגם יעלו למעלה והרחיבו את גבולותיהם כבראשונה – אכן גדול מאד ערך הדבר הזה, כאשר עינינו תראינה.


 

יג. תנועות המים הקופאים    🔗

בימי החרף בהתקרר המים אשר על פני המערכה העליונה עד למאד, ירדו ויצללו המים האלה והביאו קור אל המים האחרים אשר בנהר, ועלו המים האחרים אשר ליתר המערכות והיה גם משפטם כמשפט הראשון, ואחז הקור בכל כנפות הנהר והיה קור בכל המים; אבל אם יחזק הקור אשר ממעל וילך הלוך וגדול וחדלה התנועה העצומה אשר למים לפתע פתאם; המערכה העליונה אשר למים שהתקררה עד בלתי היות לה כי אם ארבע מעלות חום, תחדל עתה להתכוץ. ותהי להפך, כי תלך ותתפשט מאד, וכאשר יגדל ויחזק בה הקור כן תתפשט וכן תפרוש את מטות כנפיה, ובהתפשטה כן יקל משקלה, ואז תצוף על פני המים האחרים ממעל, וּבֶאֱבד ממנה החום כליל תקפא ותהיה לרגבי קרח, ובהיותה לרגבי קרח תתפשט עד בלי די עד היות הקרח קל מכל המים במשקלו וצף הקרח על פני המים ממעל, ויהי בו הפך מכל המים האחרים במשקלם, כי המים האחרים בהיותם קרים יטבעו ויצללו והמים החמים יעלו עליהם ויצופו ממעל, תחת אשר בבוא החרף להשליך קרחו בתוך המים, וצף הקרח ממעל והמים החמים ירדו ויטבעו, כי המים הנחים על פני התהום ואשר ארבע מעלות חום להם כבדים הם מן הקרח אשר ממעל שהוא בן שלש מעלות קור – אכן נפלאים דרכי הטבע ונפשנו יודעת מאד!

אבל גם בימי החרף כאשר יפרוש הקרח את מטות כנפיו מלוא רחב הנהר לכסות את פני המים ממעל, לא תחדל התנועה אשר בקרב הנהר.– כי המים אשר מתחת למכסה הקרח עוד יזרמו הלוך וזרום, והקרח אשר ממעל יהיה להם לסתרה מפני הקור אשר באויר; כי על כן נראה אשר יושבי המדינות הקרות על פני צירי האדמה יעשו להם סֻכּות שלג וקרח, והיו קירותיהם להם למגן מפני הקור בחוץ שהוא גם בן ארבעים מעלות, ואם אמנם אין לאל ידם להוליד חום בן מעלה אחת בקרב סכּה כזאת לבלתי ימסו פני הקרח, אך הנה טוב להם שבת בהיכל תענוגים זה, מכוסים בבגדים חמים ואוכלים בטובה, וקירות הסכּה לא יתנו לחום לצאת; וגם משפט הקרח אשר על פני המים כן הוא, והיה למגן ולמחסה למים מתחת לבלתי בוא בהם הקור מן החוץ, וכאשר יגבר הקרח וכאשר יפרצו פני המכסה אשר על המים כן ילכו המים אשר מתחת הלוך וזרום ולא ישבתו ולא ינוחו. – ואף גם זאת עלינו לשום אל לב כי נמצאו בכל הנהרות מעינים עולים מתוך התהום והם מביאים בכנפיהם חום מקרב האדמה, ויש אשר יגדל החום הזה עד מאד, ואף גם אם לא יגדל, לא ימעט מהיות בן שמונה מעלות; ולכן נראה כי הרוחצים את בשרם במימי הנהר בימי הקיץ, ירחקו מן המקום אשר שם יעלו המים מן המעין, כי המים האלה לא יחמו בלתי אם עד שמונה מעלות, תחת אשר המים האחרים אשר בנהר עולים עד חמש עשרה או שמונה עשרה מעלות, והיה להם הדבר הזה למחתה, ואולם בבוא ימי החרף יהמו המים האלה במקום המעין מן המים האחרים, כי המים האלה יהיו בני שמונה מעלות חום תחת אשר המים הנותרים מלאים קור וקפאון, וגם פני הקרח על פני המים במקום המעין לא יעצמו ולא יפרצו, אחרי כי החום העולה שם ממעמקים יעצור בעדם.

אכן גדולה ועצומה מאד המהפכה אשר המעינים יולידו אותה בקרב המים, ועלילותיה גם הן גדולות ועצומות, ותנועות ותנודות חדשות על פי המהפכה הזאת תוָלדנה!


 

יד. הַמַהְפֵכָה בקרב המים מתחת למכסה הקרח    🔗

בימי החרף בכסות הקרח את פני הנהר ממעל ויקפאו, ומעיָן עולה מקרקע הנהר מתחת אשר חום מימיו עולה עד שמונה מעלות, וראית כי ישתנו סדרי מערכות המים; – כי המים אשר ארבע מעלות חום להם יתכוצו ויכבדו מאד, ואם יגדל החום מזה ומעלה יקל משקלם, ולכן נמצא אשר המים בני שלש מעלות חום, משקל אחד להם ולמים בני חמש מעלות, והמים אשר שתי מעלות חום להם, והיה משקלם כמשקל המים אשר להם שש מעלות, והמים אשר להם חום בן מעלה אחת, והיה משקלם כמשקל המים אשר להם שבע מעלות, והמים אשר אבד להם החום עד תמו והם עוד מעט ויקפאו, והיה משקלם כמשקל המים אשר להם שמונה מעלות ממעלות החום. – ובכן אפוא אם נשים עתה לב אל הנהר אשר אמרנו ומצאנו כי גם החום וגם הקור מושלים בו להטותו לפי חפצם ולתת סדרים ומערכות למימיו; החום מתחת מתוך המעין, והקור ממעל ממכסה הקרח: אכן שניהם גם יחד ימצאו כי נכון הדבר אשר המים הכבדים ינוחו מתחת, והמים הקלים ממעל להם, כי על כן גם שניהם יועידו אשר המים הכבדים בני ארבע מעלות החום ינוחו מתחת על פני קרקע הנהר, ואך בבואם עתה לשפוט את משפט המערכה אשר אחרי המערכה הראשונה, והתעשקו החום והקור על אדותיה; החום מתאמץ לשום מקום למים בני חמש מעלות חום על פני המערכה אשר הניחו מתחת, והקור מתאמץ להביא עד הלום את המים אשר להם שלש מעלות חום, אחרי כי גם הם ומשקלם כמשקל המים בני חמש המעלות; או אז יעשה איש איש את מעשהו, החום מביא את המים בני חמש המעלות והקור מביא את המים בני שלש המעלות, והיתה המערכה הזאת מערכה בלולה, והתערבו המים ההם איש באחיו, והיו לשניהם ארבע מעלות חום, ומשפטם כמשפט המערכה הראשונה אשר תנוח על קרקע הנהר, שהיא גם היא בת ארבע מעלות חום

* * *

הנה כי כן בבוא החום והקור לשפוט עתה את משפט המערכה השלישית אשר עליהם להניח על פני המערכות השתים אשר הניחו על קרקע הנהר, והביא החום גם הפעם את המים אשר להם שש מעלות חום, והקור יביא את המים אשר להם שתי מעלות, כי משפט אחד וחקה אחת למשקלם גם יחד, והיתה גם הפעם מערכה בלולה, והתערבו גם הם איש באחיו והיו למים בני ארבע מעלות חום, כמשפט המערכות השתים אשר הלכו לפניהם, ונחה גם המערכה השלישית הזאת על פני הקרקע. – אז תבוא גם המערכה הרביעית לנוח על פני המערכות אשר הלכו לפניה, ומימיה גם הם שונים, מים אשר להם מעלת חום אחת ומים אשר להם שבע מעלות חום, והיתה גם הפעם מערכה בת ארבע מעלות ממעלות החום. – או אז יעשו החום והקור כדבר הזה גם למערכה העליונה, היא המערכה אשר מימיה יהיו כמעט לקרח ולקפאון, והתקבצו המים אשר להם שמונה מעלות חום והתחברו עם המים העליונים הקופאים, אחרי אשר משקל לשניהם, והיו גם למערכה העליונה ארבע מעלות חום, מערכה בלולה היא –

אכן על נקלה נכתוב את הדברים האלה בספר וגם הם יוכיחו אותנו למדי מה רבה המהפכה בקרב המים מתחת למכסה הכפור, בעלות מים חמים מתחת וברדת מים קרים ממעל; ואולם שבעתים יגדלו הפלאות בעינינו בשימנו אל לב כי לא כמעשי הסופר הכותב את הדברים בספר מעשי הטבע, כי דחופים יוצאים המעשים האלה והם סבוכים ואחוזים ונבוכים עד מאד. – כי בהתאסף המים למערכה השניה להיות לבת ארבע מעלות חום, ועלו ובאו מים מן המעין אשר שמונה מעלות להם, וחדרו למערכה התחתונה אשר ארבע מעלות. לה, והיו בזה מים בני שש מעלות, והמים האלה הלא קלים הם במשקלם מן המים המתקבצים על פניהם, ולכן יתאמצו לעלות בטרם עוד באו המים ממעל לגדור בעדם ולהיות להם למעמסה ולמשקל מנגד; וגם המים ממעל אשר מתחת למכסה הקרח לא יהיו לנצח למים בני מעלת חום אחת, כאשר נדמה בנפשנו, כי הקרח יינק את חֻמם כליל; ולכן לנצח לא יהיה המשקל השוה אשר בחזון ראינו לנו, ולא תהיינה מערכות מערכות אשר אך ארבע מעלות חום לכלן; כי על כן תגדל המהפכה מרגע לרגע ושכבת המערכות תתחדש כפעם בפעם, ועלו המים וירדו והתערבו והתנגשו והתחממו והתקררו, רגע רגע חליפות וצבא עמם, וגם בהיות הקרח הנורא ממעל להם נמצא אשר הליכות עולם למו, רגע לא ישבותו, רגע לא יעמודו.


 

טו. בקרב המים בימי האביב    🔗

ובכן אפוא ראו עינינו כי הליכות עולם למערכות המים בכל הימים, ועל פי ההליכות האלה היא שומה לתת את האויר לחדור גם בחרף מן החוץ המימה, להיות למחיה לכל השרץ השורץ במים לבלתי ימותו, כי דרך הקרח אשר ממעל יחדור האויר לנהר ודרך המעין אשר מתחת; ואך בנהרות אשר מעינות מים אין בהם, ילכו הדוָגים ויקבו חורים במכסה הקרח למען אשר יבוא האויר אל תוך המים, וגם יפרשו את מכמוריהם במקומות ההם, כי שם יאספו דגים הרבה במקום אשר אויר רב חודר לו מן החוץ. – ואף גם בימי האביב והקיץ בהיות החום בארץ לא יחדלו מן המים כל המעשים הנעשים בימי החרף, והיה בהם תנועה ותנודה והליכות עולם וחליפות וצבא רב, כי גם חום האויר עוזר אחריהם לשום להם את כל התנועה הגדולה הזאת, שכם אחד על הקרח.

בבוא האביב לחדש את פני הארץ ומכסה הקרח אשר על פני הנהר פרוש אל מול פני השמש ועוד מעט והוא תמס יהלוך, או אז נראה כי הקרח בְּהִמָסוֹ יבלע חום הרבה מאד מאד עד בלי די, ואם תשאל לך אות או מופת כי כנים הדברים, עֲשֵׂה לך אפוא את הדבר הזה: קח לך צלוחית מים קרים בת ליטרא אחת וצלוחית קרח בת ליטרא אחת ושים את שתיהן לתוך הכירה אשר לתנור החם, וראית מה רב ומה עצום ההבדל אשר ביניהן; ברגע אשר תשים אותן אל הכירה קרות גם שתיהן יחדו ומשפט אחד לקור האחת ולקור השנית, ואך בהיותן רגע בקרב הכירה והנה המים הקרים אשר בצלוחית ילכו ויחמו הלוך והתחמם מרגע לרגע, תחת אשר בצלוחית השנית גם אם ימס הקרח לא יתחממו מעט המים אשר נמסו, וגם לא יתחממו המים האלה כל העת אשר עוד יהיה רגב קטן מן הקרח בקרב הצלוחית, וברגע אשר נמס הקרח כלו נמצא כי לא יהיה בקרב הצלוחית בלתי אם מים קרים מאד, אף כי הכירה בוערת באש, תחת אשר המים הראשונים רותחים בקרב הצלוחית אשר להם. – ואף גם זאת תעשה לך להיות לך למופת: אם תקח ליטרא אחת מים חמים בכלי אשר חֻמם יעלה עד שבעים ותשע מעלות ואל תוך המים החמים האלה תשים ליטרא אחת קרח, וחכית עד אשר ימס הקרח, אז לא תהיינה בידך שתי ליטרא מים בני ½39 מעלה באשר תחשוב, כי אם שתי ליטרא מים והם קרים כקרח. וזה לך לאות כי בהמוס קרח בן ליטרא אחת, יבלע חום רב ועצום מאד, כמכסת החום אשר על ידו נוכל להחם ליטרא אחת מים קרים ולתת להם חום בן 79 מעלות – ובכן אפוא נראה מה רב ומה עצום החום אשר יבלע הקרח מדי הִמַסוֹ!

וגם כאשר ימס מכסה הקרח על פני הנהר נראה כדבר הזה, והנה הקרח בולע חום רב ועצום מאד עד בלי די. ומאין יבוא החום הזה? – האויר אשר ממעל יאציל מחמו לקרח, והחום מתחת למים יבוא גם הוא אחרי אשר החל הקרח להלוך תמס והיה לו לטרף; אכן דעת לנבון נקל כי ראשית החום יקח לו הקרח ממערכת המים אשר תחתיו והתקררה המערכה הזאת ואבדה מחֻמה אשר לה, ולא יהיה לה כי אם חום בן ארבע מעלות, וברגע הזה יכבד משקל המערכה הזאת ממשקל המערכה החמה אשר תחתיה, וירדה המערכה העליונה ועלתה השניה; אז יֵעשה גם לה כמשפט הראשון ואבדה גם היא מחֻמה וירדה גם היא ועלתה המערכה אשר תחתיה, וגם לה יאבד החום, וכן יהיה משפט כל המים אשר בנהר, ועלו המים וירדו והתנגשו פעם בכה ופעם בכה; ועינינו תראינה כי יד החום היתה בהם לשלח בהם את התנועה הזאת.


 

טז. בקרב המים בימי הקיץ    🔗

אכן גם בימי הקיץ, בבוא אל תוך הנהר חום ממעל וקור מתחת, לא תחדל התנועה מן המים, והיה לנהר קול שאון וקול רעש וקול המולה והמים עולים ויורדים בו ועינינו תראינה בם כמחולת המחנים; ושרשי הדבר הזה שנים הם:

קרני השמש עוברות את האויר ולכן לא יולידו בקרב האויר חום בלתי אם מעט מאד, ואם בימי הקיץ נמצא אשר חם האויר המקיף אותנו, וידענו כי לא השמש הֵחַמה אותו כי אם מן האדמה הַחַמה קרנים וחום לו, אחרי כי נגעו חלקי האויר אל פני האדמה; והיה הדבר הזה לנו לחק כי אך על פני המקום אשר שם תמצאנה קרני השמש מעצור בדרך מבלתי יכלת לעבור משם והלאה, שם יקום החום, תחת אשר כל חום לא יקום ולא יהיה אם עבור תעבורנה הקרנים את אחד המקומות מן המקום והלאה; ולכן נראה אשר בבוא ימי הקיץ וקרני השמש שולחות חום אל תוך החדר דרך החלונות, ואנחנו נחפוץ להסתר מפני החום, אז לא נצליח אם נסגור את החלונות, יען כי לוחות הזכוכית אשר בחלונות יתנו את קרני השמש לעבור ולפרוץ אל תוך החדר, ואך אם נסגור את דלתות החלונות יחדל החום וָבָא החום עד פני הדלָתות ועמד כי אל החדר לא יוכל לבוא. – אמנם כל איש יודע כי כמשפט האויר גם משפט המים, אשר החום עובר את המים מבלתי הָחֵם אותם, ובאו קרני השמש עד קרקע הנהר והחמו אותו, וממנו קרנים וחום גם למים; ואך כאשר מלאו המים בוץ וטיט ואגמי רפש אשר אינם שקופים, לא יוכלו קרני השמש לעבור, ואז יתחממו המים; כי על כן נמצא אשר המים הזכים והטהורים קרים תמיד – אלה תולדות התנועה אשר במימי הנהר וזאת התורה אשר יורו החוקרים על אדותיה.

זאת ועוד אחרת, והיא גם היא עוזרת על יד התנועה, עקב אשר המים ממעל ילכו וינדופו ולרגלי הדבר הזה יתקררו המים והיתה בהם תנועה עזה. – כי הנה ידענו אשר אם יטבול איש את אצבעו האחת במים ואת אצבעו השנית בשמן, והחזיק את שתיהן בתוך האויר, אז תתקרר האצבע הטבולה במים והאצבע הטבולה בשמן לא תאבד מחֻמה, ואם נתחקה על שרשי הדבר נמצא כי על כן תתקרר האצבע הטבולה במים יען כי כל המים המובאים אל תוך האויר ייבשו ויעלו וינדופו, ובהנדוף המים יסיעו אתם את החום אשר בקרב האצבע וקר לה, תחת אשר השמן לא יחרב ולא ינדוף ולכן חם לאצבע כבראשונה. – וגם משפט מימי הנהר כן הוא, כי האויר החם אשר בקיץ יגע אל פני מימי הנהר אשר ממעל, ואז יחרבו המים האלה וינדופו ויהיו לאויר, והסיעו אתם מן החום אשר בקרב הנהר, והותירו קור בתוך הנהר. – ובכן אפוא נראה כי קרני השמש באות לחדור אל קרקע הנהר, והתחממה מערכת המים התחתונה, והמים אשר בפני הנהר ממעל יעלו וינדופו, והולידו קור למעלה, ועל כן יקלו המים אשר מתחת והמים אשר ממעל יכבדו, והיה הנהר כמרקחה גם ממעל וגם מתחת והמים עולים ויורדים בו, לא ינוחו ולא ישבותו.


 

יז. ערך הליכות המים    🔗

הן שמנו לפני הקורא מעט מהליכות המים ומשפטיהן, כפי אשר תחזה בהן עין האדם, ואולם ערך ההליכות האלה גדול ורב מאד וּפָרָשַׁת תקפן גדולה ועצומה, עד כי כמעט יבצר ממנו לשום את הדברים לעיני הקוראים. – כל השרץ השורץ במים יראה חיים אך על פי התנועה אשר במים, והתנועה הזאת היא שעמדה גם לנו לבלתי בוא הנגף אל תוך המים להעלות משם רוח קטב ומות לנגוף את יושב הארץ: ולולא המים המתבוללים והמתערבים יחדו, העולים והיורדים, הנוגשים והדחופים, כי עתה התקבצו על פני קרקע הנהר כל שרידי פליטי הצמח ומפלי עצמות החיה, ונחו כל אלה יחד, והיתה בהם יד החימיה להחם אותם ולשלח בם רקבון ובאשה, ואד יעלה אז מתוך המים, ורוח קטב ורקבון ובאשה, והביאו את הנגף אל היבשה לנגוף את כל החי אשר מסביב; ואך התנועה והמהומה אשר בקרב המים תעצורנה בעד חמרי הרקבון ההם לבלתי תת אותם לנוח במקום אחד יחדו, ועל כן לא יהיה הנגף, כי אנחנו הן ידענו אשר לא תעשה החימיה את מעשיה בלתי אם כאשר ינוח החמר במקום אחד, וגם נשי הבית יודעות אשר לא יחמץ הבצק גם אם שמרים הרבה בו, בלתי אם כאשר ינוח במקום אחד – ולכן נראה כי לרגלי התנועה יפַכּו המים ולא ירקבו, ואם נבקש ומצאנו עוד דברים רבים העוזרים אחריה:

המים אשר על פני הנהר יעלו וינדופו ויהיו לאויר, ולרגלי הדבר הזה יְִסֻנָן יתר המים, כי אך החלקים הזכים והטהורים עולים והחלקים האיתנים אשר במים יותרו, והחלקים העולים אשר יהיו לאויר ישובו אחרי כן לרדת בדמות גשם ושלג וברד, והמים היורדים האלה מסֻנָנים הם עד בלתי תכלית עד כי גם יתחרו במים המסננים הנמכרים בבתי המרקחת, לולא יביאו אתם מתוך האויר את חמצי־הגחלים ואת האמאניאק וכדומה; והיה ברדת הגשם והשלג והברד, וירדו ובאו גם אל תוך מימי הנהר, והתערבו והתבוללו המים איש באחיו והיה בהם רוח חיים, ונשמרו המים מן הרקבון ולא יעשו עוד באושים. – אכן בין כה וכה יעלו מים שנית אל פני הנהר ממעל, ועלו גם המה וינדפו ויהיו לאויר, וגשם ושלג וברד ירדו שנית אל הנהר, לחדש את מעשה הטהרה מעת אל עת, והתנועות האלה לא תחדלנה לנצח, והיו המים אשר בנהר זכים וטהורים.

ועוד לנו שלישיה לשמור את המים בטהרתם.– כי מיני מלח ומיני עפר שונים באים יום יום אל תוך נחלי המים, אחרי כי המים הבאים אל תוך הים מביאים אתם מנקרות הצורים ומחגוי הסלעים וממחלות העפר את מיני המלח והעפר ההם; והיה אם נשים עין אל תוך קלחת אשר נרתיח בה מים הרבה יום יום, וראינו גם בה את מיני המלח והעפר האלה בדמות קליפה קשה אשר תדבק אל פני הקלחת מבעד; ואמנם גם אל תוך הנהר יבאו המלח והעפר ההם, ואנחנו הן ידענו כי סגלה נתונה למלח לשמור את הנוזלים מרקבון, כי כן נראה גם במלח אשר נקח אותו לבשל בו, ולכן ברדת המלח אל מימי הנהר והיה להם לברכה לשמור אותם לבלתי יהיה בהם הנגף. – אכן זה הוא שרש הדבר אשר נמצא טעם מלח במי הים, ואם יבואו אל תוך הים המים המתוקים, והיה כפעם בפעם בעלות המים להנדוף ולהיות לאויר, ועלו אך המים המסננים והטהורים, והחמרים האיתנים אשר בהם המלח יותרו על פני קרקע הים לשמור את משמרתו לבלתי תת את הנגף לבוא.


 

יח. תנועות המים בים הגדול    🔗

הן מי הנהר אשר שמנו משפטיהם לפני הקורא היו לנו לפלא, ואף כי מי הים הגדול אשר תנועותיהם ותנודותיהם נפלאות עד אין תכלית. – אם נלך להתחקות על שרשי המים אשר בנהר, ומצאנו את הדרך על נקלה והיא סלולה לפנינו, תחת אשר עלילות שונות נתכנו למי הים ולפיהן תבדלנה תנועותיהם ותנודותיהם פעם בכה ופעם בכה; המים אשר בנהר לא יִבּדלו בחלקיהם איש מאחיו והרוחות הנושבות לא תבאנה לשנות אותם, כי בימי החרף ובימי הקיץ יהיה משפט המים בעבר האחד כמשפט המים אשר בעבר השני, בחרף קרים יהיו משני העברים ובקיץ יחמו, ולכן נמצא כי תנועותיהם ותנודותיהם סדרים להם והכל נעשה במדה נכונה; אכן לא כן חלק המים אשר בים הגדול: האדמה היא כדור גדול אשר מדת שטחו עולה עד תשע מיליאָן מיל מרבעות, ובכל השטח הגדול הזה לא נמצא יבשה בלתי אם חלקת אדמה בת שתי מיליאָן וחצי מיל מרֻבעות, ויתר השטח (שש מיליאָן וחצי מיל מרבעות) איננו כי אם מים לבד, וכל המים הרבים האלה מתחברים יחדו, ואיש באחיו יגעו. – אכן הן חליפות ותמורות לרוח ולאויר הנושבים על פני כל המים האלה, כי במקום אשר שם כנפות צירי האדמה שם יהיה חרף עולמים, ובמקום שם הקו־המשוה שם קיץ עולמים, ובין הקו־המשוה ובין הצירים תהיינה חליפות לרוח פעם בקור ופעם בחום, פעם מן העבר האחד ופעם מן העבר השני, – ולכן הן דעת לנבון נקל כי כל הדברים האלה פועלים פעולה נמרצה בפני המים אשר בים הגדול, לשנות את תנועותיהם ותנודותיהם והליכותיהם מרגע לרגע, והם נבדלים מן המים אשר בנהר עד תכלית; ואולם למען ירוץ הקורא בדברים האלה על נקלה, נשים נא פנינו לקראת המשל:

אם נקח לנו אמבטי לרחוץ בו ונבנה חיץ בתוך האמבטי לחצות אותו לשני מחצות, ומלאנו את המחצה האחד מים חמים ואת המחצה השני נמלא מים קרים. ופתאם נוציא את החיץ המבדיל מקרב האמבטי למען יגעו המים איש באחיו אז יבואו המים הקרים שהם כבדים מן המים החמים ולחצו את המים החמים אל קרקע האמבטי וחדרו לתוכם; או אז יעלו המים החמים למעלה וכסו את פני האמבטי ממעל, והיו המים הקרים מתחת והתיצבו כנד לעמת המים אשר ממעל להם, והמים החמים האלה אשר ממעל להם יתיצבו גם המה כנד לעמת המים אשר מתחת להם; והמים לא ינוחו ולא יעמדו עד כי יבאו הקרים אל הקרקע אשר מתחת לגעת בו, והמים החמים ינוחו ממעל, והיתה מערכה חמה על פני מערכה קרה. – הנה כי כן אם נבוא אל אמבטי אשר המים באים אל תוכו בצנורות צנור מים חמים וצנור מים קרים, וראינו כי גם שם תהיה שכבת המים כמשפט האמור, מערכה חמה על פני מערכה קרה, ואך טוב יעשו משרתי בית המרחץ להניע את המים בחזקה עד כי יתערבו ויתבוללו איש באחיו והיו למים פושרים.

אך הנה הים הגדול דומה אל האמבטי האמור, כי מעבר האחד אשר במדינות החמות יבואו אל תוך הים מים חמים, ומעבר השני מקום שם המדינות הקרות יבואו אל הים מים קרים, וביניהם לא נמצא חיץ או קיר אשר יבדיל ביניהם, או יד חרוצים אשר תניע את המים בחזקה עד התערבם ועד התבוללם איש באחיו, והאמבטי הנפלא הזה אשר לו יקָרא ״ים הגדול" גדול ונפלא הוא וארכו אלף מיל, ובכל זאת יתערבו ויתבוללו המים בו כמשפט ויד אדם לא תנידם – אכן נפלאים מעשי הטבע!


 

יט. הים הגדול וזרמתו    🔗

המים הקרים אשר בכנפות צירי האדמה מעבר מזה ומעבר מזה כבדים הם מן המים אשר במדינות החמות, ולכן נראה גם בזה כדבר אשר ראינו בקרב האמבטי, כי יתנגשו המים השונים וילָחצו שניהם יחדו איש אל אחיו, ובאו כל המים הקרים מן הציר הקר וזרמו על פני תהומות הימים אשר מתחת, והמים החמים יבואו כפעם בפעם מן המדינות החמות והשתפכו על פני הימים ממעל והיו הליכות שונות לזרמות המים: המערכה האחת, היא המערכה הבאה מן הציר ללכת אל הקו־המשוה, תלך הלוך וזרום על פני התחום מתחת, והמערכה השנית ההולכת מן הקו־המשוה אל הציר, תלך הלוך וזרום על פני הים ממעל, אשה אל עבר פני אחותה פונה ללכת; אמנם לולא המים אשר ישובו להתקרר על יד הציר ואשר ישובו להתחמם על יד הקו־המשוה כפעם בפעם, כי עתה היתה מנוחת עולמים בקרב הים ונחו המים הקרים על פני התהומות והמים החמים ממעל להם, ואך הציר וקו המשוה המולידים חום וקור חדשים לבקרים, המה ישלחו חליפות קור וחום אל תוך המים, והיתה להם תנועת עולמים; המים החמים השבים מן הים אל הציר, יתקררו שם כפעם בפעם, ובהתקררם יכבדו ועלה משקלם, וכאשר יכבדו ילכו לרדת עד התהום לגרש משם את המים אשר לא קרים כמוהם, והמים הקרים השבים מן הים אל הקו־המשוה, יתחממו שם כפעם בפעם, ועלו על פני הים ממעל והלכו עתה אל הציר; וכן ילכו המים ויזרמו מן הציר אל הקו־המשוה ומן הקו־המשוה אל הציר אחת הנה ואחת הנה ודרך אלפַים מיל לפניהם, והתקופה הזאת לא תחדל רגע, והקיפו המים את הארץ וכל טפה מן הים תארח גם היא לחברה.

אכן גדול ורב מאד ערך התקופה הזאת אשר יקיפו המים את הארץ, ואנחנו עוד נשוב לדבר על אדותיה כי עוד חזון למועד, ועתה רב לנו אם נשמיע באזני הקורא כי לכל טפה וטפה דרושים כשנתים ימים עד כלותה את התקופה משפה אל שפה; ואם בעל נפש ובעל דמיון אתה, ועשית גם בחשבון לדעת מה מספר המכונות הדרושות לנו למלאכתנו אם נחפוץ להריץ על פיהן את כל המים ההם בתקופתם, וכח המכונות יהיה אשה אשה ככח מאה סוסים, ולמען שים ידים לפעלך ולחשבונך נוסיף על דברינו, כי את המכונות תקים על יד הקו־המשוה, והמכונות תהיינה עשויות לדבר בתחבולה למען אשר תעצורנה כח להזיל מים יום יום כדי 8300 מיל מרבעות, והעלו את המים והביאו אותם דרך קנים וצנורות אל פני הצירים.

אבל הטבע לא ידרוש למלאכתו את המכונות ואת הכלים השונים אשר עשה האדם, והלכו כל מימי הים הגדול בתקופתם האמורה, ותקופת המים ההיא דומה אל תקופת האויר הנוסע ממעל להקיף גם הוא את חוג הארץ. – על יד הקו־המשוה יעלה האויר החם הקל במשקלו והאויר הקר יזרום מן הצירים אל הקו־המשוה, והלך האויר החם אשר ממעל ובא שנית אל הצירים, ועל פי התקופה הזאת היא שומה לתת ידים לרוחות הנושבות; וגם מימי הים מתחת. הולכים בדרך ההיא; ובכל זאת לא ישלימו שני הנוסעים האלה איש עם אחיו כי מערכת המים העליונה ההולכת מן הקו־המשוה אל הציר לא תגע אל מערכת האויר הנוסעת גם היא אל הציר, כי אם אל מערכת האויר התחתונה הנוסעת מן הצירים אל הקו־המשוה, המערכה האחת נוסעת אל העבר האחד והמערכה השנית הנוגעת אל הראשונה נוסעת אל מול עבר פניה, ולרגלי הנגיעות האלה תהיינה מלחמות בין המים ובין האויר לצרור איש את אחיו ולפרוע פרעות איש בְּזִרְמַת אחיו, והתחוללו רוחות וסערות, והִכּה הים גלים, והיה קול שאון וקול המולה ומהומה מסביב.


 

כ. בפרוע פרעות בים    🔗

הן מעט המים אשר על פני הים יפרעו פרעות בנגוע בם האויר, ואף כי כל המים הרבים אשר בתוך הים פנימה, כי המים הקרים מתחת נוסעים מעבר מזה והמים החמים ממעל נוסעים מעבר מזה; ולו התפרדו שני המחנות האלה כליל כי עתה החרישו ולא הטילו סער בים; אבל אנחנו הן ידענו כי בין המערכות השתים האלה השונות מן הקצה אל הקצה נתונה גם מערכה שלישית היא המערכה התיכונה האומרת למצוא חן גם בעיני המערכה אשר ממעל לה וגם בעיני המערכה אשר לה מתחת, לנסוע גם עם האחת וגם עם השנית, ומשפטה כמשפט כל אנשי־הביניים העומדים בין שתי מפלגות ואומרים בלבם לעמוד גם בפני האחת וגם בפני השנית, והיא לא תצלח, כי גם האחת וגם השנית תמשכנה אותם אחריהן והיו להן למשחק; ומי אפוא יערך לנו את השאון וההמון והרעש וההמולה אשר יהיו לרגלי המערכה התיכונה ההיא אשר במים? הלא כפלח תחתית אשר יתגלגל סביב סביב וממקומו לא ימוש כן מסבות יתהפכו המים התיכונים לשום את הים כמרקחה ולחולל את המים כמחולת המחנים, והיה סופה וסערה ורעש ושאון.

אכן גם זאת תעזור על יד הפרעות בים להגדיל אותן ולהאדירן: האדמה תסב על קטרה פעם אחת ביום, והמים הולכים עמה לשלחה בדרך הזאת, והיה כל חלק מן הקו־המשוה עובר יום יום דרך 5400 מיל, תחת אשר כל חלק בקרבת הצירים לא יסע דרך רחוקה כזאת; אבל גם המים העוברים עם האדמה ישַנו את הליכותיהם, כי המים ההולכים אל הציר מעל פני הקו־המשוה אל הצפון או אל הדרום, הם ישלחו גם את האדמה בנטותה מן המערב אל המזרח, והמים האלה קליס מאד במרוצתם יען כי דרך רחוקה להם והתנועה גדולה ועצומה, ואולם המים הבאים מן הצירים אל הקו־המשוה, הם אך דרך מעט להם ולכן גם תנועתם איננה גדולה, והלכו המים האלה והתנהלו לאטם; ולרגלי הדבר הזה יהיו מכשולים רבים במרוצת המים ופרעות רבות תוָלדנה בזרמתם – והמכשולים והפרעות האלה יהיו בקרב המים כעין המכשולים והפרעות הקמים בקרב האויר להַשיב את הרוחות מזה ומזה, אשר יקראו להם רוחות עוברות (פאססאטווינדע) או אשר יקרא העברי רוח קדים, וכעין הרוחות האלה יהיו גם בקרב המים זרמות עוברים; והם גם הם יחשבו על פורעי הפרעות אשר בקרב המים.

ועוד לנו שלישיה להגדיל את הפרעות במי הים, וזאת היא: מי הים – יכסו כשש מיליאָן מיל מרֻבעות מפני האדמה, ובקרבן לא נמצא בלתי אך כשתי מיליאָן מיל מרבעות יבשה; אכן היבשה איננה קבועה במקום אחד, כי אם בזרועות המים היא אחוזה גם פה וגם שם, גם לרחב וגם לארך, והיא תהיה כפעם בפעם לשטן למימי הים מבלתי יכלת ללכת ולזרום אל אשר יהיה רוחם; ולא אך האדמה אשר ממעל תהיה למימי הים לשטן, כי אם האדמה אשר בתהומותיו, ואדמת התהום הזאת תוליד פרעות עד בלי די כי היא איננה אדמת מישור כי אם אדמת הרים ובקעות וגבעות וגיאיות, וכל אלה ישלחו יד במימי הים להיות להם לשטן. – אכן כיום הזה יושבים החוקרים הגדולים לדרוש ולחקור את משפטי התנועות אשר למי הים, ואם תמצא ידם לבוא עד תכלית הדבר, וגם את חשבונות כל המכשולים והפרעות יחַשֵבו, אז יצלח חפצם בידם לדעת את כל ההרים והבקעות אשר על פני התהומות, כי מפי התנועות יקחו תורה, ואז מי יודע אם לא תהיינה בידי זרעינו מפות גלילות האדמה לדעת את העמקים אשר מתחת למים, והן עשויות תהיינה בטוב טעם ודעת שכם אחד על המפות אשר היו לאבותינו לדעת על פיהן את ההרים אשר ממעל לנו.


 

כא. שטף מים רבים    🔗

לפי הדברים אשר שמנו לפני הקורא, כן שונות תהיינה התולדות היוצאות מהם, ואנחנו נשים לב גם אליהן. – אם נתחקה על משפטי מימי הנהרות, ומצאנו כי אך בזאת תעבורנה אניות על פניהם, אם ידום הרוח והיתה אך דממה על פני המים, תחת אשר שונה מזה משפט מי הים; המים אשר בנהר שוטפים במורד, ולכן ישאו המים היורדים את האניה להסיע אותה אתם ואולם המים אשר לים שהוא המאסף לכל המחנות בכסותו את כל התהומות העמוקות אשר בארץ, הם לא יוכלו עוד לרדת ולא ישטפו במורד ולא יוכלו להסיע אניה ממקומה בלתי אם בהיות רוח או קיטור להריץ אותה; ובכל זאת נמצאים מקומות רבים בתוך הים ששם יש שטף למים הכבירים, ושם אניות יהלכון גם באין רוח ובאין קיטור, ולפעמים ישאו את האניה גם אל עבר פני הרוח, להביא את הנוסע אל המקום אשר שם לא היה רוחו ללכת. – בין המקומות האלה הכי נכבד זרם־הגאלף (לשון הים) אשר מוצאו מבין אמעריקה הצפונית ואמעריקה הדרומית במקום שחֻברו להן יחדו, והשטף הזה הולך עקלקלות עד מול פני אדמת אירופא ומשם פונה ללכת ובא אל חֻפּי מערב אפריקה לעבור אותם לארכם ואחרי כן הוא שב ללכת אל המקום אשר משם יצא. – והיה אם נבקש את שרש הדבר לדעת מי פִלג למי הים הגדול שטף ומי סָלל את הדרך הנפלאה הזאת לו, ומצאנו כי אך החום והקור אשר חליפות לפעולותיהם הם עשו כדבר הזה, כי חום המים במדינות החמות והקור אשר בכנפות הצירים יולידו חזיונות ומראות נפלאים כפעם בפעם, אשר אם נשים לב אליהם ומצאנו דברים הרבה אשר לא עלו על לבנו:

עם המים החמים אשר על פני הים ילך גם חום הרבה לבוא אל המדינות הקרות, ועם המים הקרים הבאים מן הצירים יסע גם הקור לבוא אל המדינות החמות להשליך בהן קרחו; – ארץ אירופא גם היא אשר העבר הצפוני פונה אל הים הגדול, תקבל מן הים שפעת חום הרבה לשנות בה את האקלימא והיתה גם מן העבר הזה לארץ נושבת מאד, ולולא האקלימא הזה אשר לה מידי הים, כי עתה לא עצר השמש לבדו כח להוליד בה חום כחום אשר לה עתה ולשום לה אקלימא טוב; וגם אנגליה ושוטלאנדיה ונורווגיה היושבות בצפון אירופא במקום אשר האקלימא איננו חם מאד, והן מקבלות שפעת חום הרבה מאת פני הים; ולמען דעת עד אנה יד חום הים מגעת להחם את הארצות, עלינו להבדיל שלש ערים היושבות בשורה אחת, ואשר אך בזאת תבָדלנה כי העיר האחת יושבת אל פני הים, והשנית רחוקה ממנו והשלישית יושבת בטבור היבשה למשל לונדון, ברלין, ווילנא הפונות שלשתן בראשיהן אל פני הציר הצפוני, והנה לונדון יושבת אל שפת הים ואיננה רחוקה מן הים הגדול ולכן לא יגבר בה הקור בימי החרף, תחת אשר ברלין הרחוקה מן הים יותר מלונדון, והיה גם הקור בה עצום מן הקור אשר בלונדון, והעיר ווילנא הרחוקה מן הים יותר מלונדון ומברלין גם יחדו, והיה בה הקור שכם אחד על הערים השתים ההולכות לפניה.

ובכן עיניך הרואות כי לפי מימי הארץ נעריך את מזג האויר; ועתה אף גם זאת נוסיף כי לפי מזג האויר נעריך את טוב יושבי הארץ, עקב אשר הארץ בעלת האויר הטוב תוציא פרי למינהו ופרח וצץ כזית הודה ויושביה יחדו בשמחה את פני הטבע, והתעוררו רחשי לבם ועשו להם חקים טובים ומשפטים יחיו בהם, והיה להם לב נדבה, ובקשו למו צדק ומשפט ותבונה ודעת, כי פי הטבע הוא המדבר אליהם ואזניהם קשובות לו.


 

כב. הליכות עולם למיני הצמח    🔗

הן ראינו כי על פי זרמות מי הים יחֻלק גם לחום בקו להפיצו ברבים ולהביא אותו גם הנה וגם הלום, ואולם לא אך על החום יפילו המים גורל כי גם על כל הצמח השונה למינהו. – הצמח פָּשַׁט בארץ ויעש פרי גם במדינה האחת וגם במדינה השנית, והחוקרים לא יוכלו עד היום לבוא עד תכלית תולדותיהם ודברי ימיהם לדעת איך יכה הצמח האחד שרש במדינה הזאת והוא הלא מעפר אחר לֻקַח? – כי הנה כל הצמח למינהו ארץ מולדת לו אשר שם יציץ ופרח, ולפי העפר ולפי האקלימא ישגשג ויגדל, והיה אם נמצא חבל ארץ חדשה, ומצאנו עליה גם נטעי נעמנים חדשים אשר נקחה אותם משם לטעת אותם גם בארץ אשר לא להם; ויהי כאשר מצאו את אוסטרליה ויראו בה מיני צמח חדשים אשר לא ראו עוד כמוהם עד היום ההוא ואולם כיום הזה נראה שם גם מיני צמח הרבה מן המינים אשר לנו באירופא אחרי כי מרבית יושבי אוסטרליה בני אירופא הם אשר הביאו אתם איש איש פריו מארץ מכורותיו לטעת אותו גם בארץ החדשה.

אכן לא אך ידי האדם לבדו עושות באמונה לחלק את מיני הצמח ולטעת אותם במלא רחב כל הארץ למען היותם לברכה לכל יושבי הארץ, כי הטבע גם הוא עושה לנפשו והוא לא יחכה את האדם במעשים. – כי הנה טרם עוד נגלה נגלתה אמעריקה, וזרמות המים הבאים משם הביאו לנו בחפניהם מיני צמח הרבה אשר לא היו לנו בראשונה, וגם מתוכנו לקחו והביאו אל ארצות אמעריקה הַנשַמָה והיו לנו המינים האלה חליפות, ועיני אירופא ראו צמח חדש אשר לא ידעו מה הוא; כי הליכות עולם גם למיני הצמח להלוך ממקום אל מקום ולהכות שרש באדמה חדשה למען היות להם סגלות חדשות וטעם חדש. – אך הנה האדם לא יתן את הטבע לעשות ולהוליך את הצמח לפי חפצו, והוא בידיו יקח לו את אשר יבחר לטעת אותו בארץ אשר בחר למענו, כי לאחד יאמר האדם טוב ולשני יאמר רע ולא יקחהו אתו להביא אותו אל ארצו, ועל כן יבצר ממנו כיום הזה לדעת את מיני הצמח אשר שלוח ישלח אלינו הטבע מן הארץ האחת אל השנית כי גם האדם מרבה להביא ולא יֻכַּר עוד מעשה הטבע לפני מעשה האדם.

הנה כי כן מביאים זרמות המים עצים הרבה אל המדינות אשר אין בהן עץ, אל מדינות ים הקרח הצפוני ואל איי צירי האדמה ובאו גזעי ברוש וגזעי שטה ושטו על פני המים, ומיני עצים הרבה ינשאו בזרועות הזרם, ואסף אותם השטף בחפניו והוליך אותם בזרוע עז לארץ מרחקים עד בואם אל איי ים הקרח, וראו יושבי המדינות ההם את הברכה הזאת וידעו כי נפתחו להם ארבות השמים לשמוע את נאקתם ולראות בענים, והיה להם העץ לבער ולבנות בו. – ובכן אפוא נראה מה זרמות המים עושים להביא ברכה ליושבי ארץ גזרה; וגם זרמות האויר נוסעים אתם אבקת כל הפרחים למיניהם דרך אלף אלפי מיל, להפרות ולהרבות את פרי הארץ, והקורא הן יזכור כי באחד החלקים הקודמים בספרנו זה דברנו דבר גם על אדות. הפעולה הזאת אשר יפעל האויר.


 

כג. חליפות וצבא לרגלי הליכות המים    🔗

הן רבים ועצומים המעשים הנעשים בידי זרמות המים אשר העברנו אותם לפני הקורא עד כה, ואולם מי יודע אם לא יגדלו ואם לא יעצמו המעשים האלה הנעשים בידי זרמות המים לשום שנויים וחליפות לחיי כל החיה אשר במים ולכל השרץ השורץ במים. – כי הנה שש מיליאָן וחצי מיל מרבעות יכילו המים אשר בארץ ואדמת היבשה איננה בלתי אם כשתי מיליאָן וחצי, ועל כן דעת לנבון נקל אשר גדול מספר החיה והשרץ אשר במים מן החיה והשרץ אשר על פני האדמה; אבל מה יהיה משפט החיה והשרץ אשר במים, לו יעמדו המים ולא ינועו וחדל מהם הליכות עולם אשר למו? – הלא מַלְפֵּנוּ מן המים ומנטפי סמים אשר בצלוחית; אם נביא לנו נטפי סמים בצלוחית מבית המרקחת, ועמדה הצלוחית ימים אחדים, וראינו והנה התקבצו בתוך הנוזלים ההם רבוא רבבות אינפוזאריות (חיות יציקה שאין העין שולטת בהן לראותן בלי קרן חזות) בכל נטף ונטף; וגם משפט מי הים ככה הוא, ולולא התנועות העצומות אשר למים האלה כי עתה מתו כל חיות המים מעצר רעה ומחסר אויר, והאינפוזאָריות התאספנה ותתקבצנה מרגע לרגע עד אפס מקום להכילן, כי האינפוזאָריות כרֻבּן כן תראינה חיים גם באין יסוד־ חמוצי לשאף אותו.

אכן תנועות והליכות שונות ונפלאות לדגי הים ולשרץ השורץ בו אשר לא באו עוד החוקרים עד תכליתן; ועד היום לא ידעו אי מזה תבוא עדת כל הדגים־המלוחים הרבים שנאחזים במצודה לאלפים ולרבבות על חפי אנגליה ושוטלנדיה, והם לעתים מזומנים ונכונים יבואו כפעם בפעם, ומשם יסעו וילכו למו ואנחנו לא נדע אנה הם הולכים; כי הליכות עולם לדגי הים ולכל חיות המים והחוקרים לא יבינו עוד להן, ואך אחת הם יודעים כי על פי זרמות המים היא שומה. – הנה כי כן יבוא בזרועות המים רמש ואין מספר מן המדינות החמות אל המדינות הקרות למות שם, ועל פני התהום יבוא כל השרץ למינהו מפאתי המדינות הקרות אל המדינות החמות ומתו גם הם באשר יבואו, וקליפותיהם תרבינה ותעלינה לרבוא רבבות ותהיינה לקליפות שיד ולהרים המתנשאים על פני התהום, וההרים האלה יהיו לאות ולמופת לחוקרים למען דעת כי לא לרצונם באו השרץ והרמש עד הלום מקום שם ימצאו להם קבר, כי אם בזרוע עז נָתקו מארצם וממולדתם לבוא בזרועות שטף המים אל ארץ נכריה למו, ארץ גזרה, ובקרב אלף אלפי שנים התאספו והתקבצו עד אשר היו להרים גבנונים על פני התהום, ומקץ אלף אלפי שנים יחדלו גם המים מן המקום ההוא והיתה לעינינו אדמת שיד, והאדמה הזאת תהיה אחרי כן לארץ נושבת, ולראשונות אין זכר עוד – אכן יש אשר יבוא יום והחוקרים יבינו לדעת את מקום שטף המים בקרב הים לפני שנות אלפים, לפי הרי השיד והרי הקרטיקון ומחנות השיד ומחנות הקרטיקון אשר תחזינה עיניהם ואשר יהיו בימים ההם; כי הנה חליפות וצבא עם המים והליכות עולם להם לשנות את פני האדמה ואת חֻפּי הים ואת חיי החיה אשר במים ואת תבנית ההרים אשר בתהומות, וההרים האלה הלא יהיו באחרית הימים לארץ נושבת, ועל כן דעת לנבון נקל כי גם בנו יושב הארץ וגם בכל חית הארץ ישים שטף המים שנויים.

וגם זאת עוד לנו לשית על דברינו נוספות: מדי דַבּרנו באבנים והליכותיהן ומסעיהן, זכרנו גם את רגבי הקרח הצפים על פני המים מפאתי הצירים ועד המדינות החמות, ועתה יש אשר יעלה על לבב אחד הקוראים לשאל לאמר: איך יהיה כדבר הזה, והמים העליונים הן הולכים מן המדינות החמות אל כנפות הצירים, ומדוע יצוף הקרח אל עבר פני השטף? – ותהי המעט לנו כל זאת והנה חובלי הים בפאתי הצירים רואים לפעמים אשר גושי קרח קטנים צפים אל הציר ורגבי קרח גדולים יצופו אל המדינות החמות; אכן גם אלה ואלה דברי אמונים ואמת הם אשר יסודתם בחקות הטבע: גושי הקרח הקטנים צפים על פני המים ממעל והם הן ישטפו מן המדינות החמות אל המדינות הקרות, ואולם רגבי הקרח הגדולים יעמיקו שבת בתוך המים ושרשיהם עד המים הקרים הנוסעים מן המדינות הקרות אל פני המדינות החמות, ולכן יסעו גם המה מן הציר אל פני הקו המשוה; ויהי בנסוע אחד מרגבי הקרח הגדולים על פני המים, וראינו כי כאשר מעט מעט ימס הקרח והחזיק אותו שטף המים גם ממעל וגם מתחת, זה ימשכנו אחריו אל הציר וזה אל המדינות החמות, והתעשקו השנים על אדותיו והקרח ינוע ומסבות יתהפך ויתגלגל סביב סביב, וכאשר יוסיף להמוס עד כי יחדל, לשלוח שרשיו עמוק אל תוך המים, אז יהיה לגוש קרח על פני המים ממעל וצף על פני המים ממעל ושב אל המקום אשר משם בא. – הנה כי כן נראה לפעמים גושי קרח צפים על פני המים גם בימי החרף והולכים אל פני הציר ומפאתי המדינות החמות הם פונים לבוא, והיה אם נשאל את נפשנו איך קפאו גושי קרח במדינות החמות לבוא עד הלום, ודרשנו ומצאנו כי לא ממדינות החמות הם באים כי אם שרידי פליטי רגבי הקרח הגדולים המה אשר נמסו בלב ים בחצי הדרך, והיו הרגבים לגושים קטנים שהם שבים עתה אל המקום אשר משם באו. – ואף גם זאת מצאו החוקרים בימינו בבקשם לדעת מדוע הולכים רגבי הקרח הגדולים אל מול פני הקו המשוה, וימצאו כי המים הקרים בפאתי הצירים לא ילכו על פני התהום לבד אל הקו־המשוה כי אם גם על פני הים ממעל יסלו להם המים הקרים ארחות בין המים החמים, והיו מהלכים למים הקרים בין החמים האלה, אלה בכה ואלה בכה, המים החמים נוסעים אל הציר והמים הקרים הולכים אל הקו המשוה; אכן הכי נכבד בין הזרמות האלה הוא הזרם הזורם אל פני זרם־הגאלף מערבה בינו ובין החוף המזרחי אשר לאמעריקה, והוא הולך לשלוח קור אל מדינות רבות וכן שלמות בעלות חום, ועל פיו היא שומה לשום קור במקומות הרבה במזרח אמעריקה הרחוקים מן הציר מרחק אחד, שכם אחד על המקומות במערב אירופא הרחוקים גם הם מן הציר מרחק כזה; וזרמות הצירים האלה אשר נדבר בם מביאים משם רגבי קרח גדולים ורבים אשר ימסו בלב ים והורידו את האבנים אשר בהם אל תהומות המים.


 

כד. השקפה    🔗

מדי העבירנו לפני הקורא את כל דברי החליפות והצבא והליכות העולם אשר לטבע, לא נגענו בלתי אם אל שני דברים לבד, אל האבנים ואל המים, והם גם הם רבו מספור ולא שמנו מהם לפני הקורא בלתי אם את המעט; ואולם לוּ באנו לשום עין על כל הככר הזה אשר מסביב, כי עתה תקצר היריעה מהכיל ועלינו לדבר על כל דברי החזיונות ומראות הטבע ועל כל היקום ועל כל העולם ומלואו.

כי לא האבנים ולא המים לבד יסעו הלוך ונסוע, כי אם גם האדמה אשר מתחת לרגלינו והתהומות אשר מתחת למים ילכו הלוך ונסוע, ולהם הליכות עולם ועמם חליפות וצבא; וגם כל הצמח למינהו יוצא בתקופתו והולך ונוסע, וגם כל החיה אשר בארץ, החיה אשר נשמת חיים באפה והחיה אשר היתה לעפר ולאפר ולהרים גדולים ועצומים, כל אלה ילכו למסעיהם ולחליפותיהם; וגם האדם בחיר היצורים נוסע והולך, וגם הוא לא ילך ולא יסע לרצונו, כי אך יד הטבע תהיה בו למשוך אותו אחריו והוא עור ולא ידע ובנפשו ידמה כי כחו אתו ורצונו הוא יסמכהו לשום לפניו את הדרך האחת או את הדרך השנית.

אכן גדולים ומאד נעלים יהיו מעשי אחד החוקרים הגדולים, אם יבוא להתחקות על שרשי דברי ימי האדם ותולדותיו על פי ידיעות הטבע וחקותיו, לדעת לעות דבר ולכתוב בספר2. כי הנה בראשית התישבו בני האדם בארץ לפי תכונת המקום אשר מצאו, וישבו בראשונה לחֻפי הימים, ואך המקום אשר שם מצאו מטל השמים וממשמני ארץ, שם פרו ושם רבו והיו לעם עצום וגדול; אז נמלאה הארץ אותם במקום הזה ויינקו חלב אדמה ושפע ימים יָנָקו, עד כי חדלה האדמה תת כחה באפס יד וילכו ויתעללו בה וישלחו לעבודה ידם לעבוד את האדמה ולשמרה ולהוציא ממנה פרי תנובה בחזק יד ויהי כאשר כבדה העבודה על כל העם ולא התחלקה ביניהם חלק כחלק, ותעז יד החזקים על החלשים ויהיו החזקים לשליטים והחלשים לעבדים, ויצוו השליטים את העבדים במפגיע לעבוד ולתת להם, כי על כן נראה אשר גם ממשלת הגדולים על הקטנים ידי הטבע עשו אותה לפי המקום והזמן; ואך כאשר לא נכנעו העבדים כחפץ מושליהם ויִבּדלו מתוך העדה המון אדם רב בראותם כי לא תוסיף האדמה תת כחה כבראשונה ויעזבו את הארץ האחת וילכו ויבקשו למו ארץ טובה ממנה, ארץ שמנה ופוריה. – אכן לרגלי ההליכות האלה והמסעות אשר היו לאדם, נעשו חליפות ושנויים גם בגופו וגם ברוחו כי הארץ והמזון והאויר והמים והחום וכל הדברים האחרים אשר מסביב לנו ישנו את פני האדם הנודד לשום לו חקים אחרים ומשפטים חדשים ואמונה חדשה ורגשות אחרים ומערכי לב חדשים, וגם את צבע עורו יחלפו וימירו.

אבל גם בימינו ולעינינו נעשים כמעשים האלה, ולא לנו לשאל לדורות קדומים ולקחת תורה אך מהם, כי הנה כיום הזה יוצאים אלפי אנשים מארצות אירופא ובאים לאמעריקה שהיא הארץ החדשה אשר לא עֻבְּדָה עוד, והם לא לרצונם ילכו ויסעו כי אך יד הטבע היתה בם למשוך אותם אחריו בזרוע עז, עקב אשר אדמת אירופא לא תוסיף עוד תת כחה בלתי אם נוציא ממנה ביד חזקה את אשר נוציא, ואמעריקה אדמה חדשה היא, ארץ זבת חלב ודבש הנושאת פרי למכביר; והאנשים הבאים שמה מביאים מטוב אירופא אתם, כי פה למדו את אצבעותיהם לכל מלאכה ושם ימצאו את הארץ לפניהם והיא רחבת ידים, וכוננו שם מדינות חדשות אשר תעלינה שכם אחד על המדינות אשר בזה, כי הטבע והאדם הולכים שם יד אל יד והמלאכה אשר להם נכונה לשניהם גם יחד.

כי חליפות וצבא והליכות עולם לטבע – והיה גם האדם כחלק ממנו! והלך האדם אל כל אשר יהיה הרוח ללכת, ותבונתו וחכמתו ישא אתו, והחליף את מקומו ואת מושבו כאשר תחליף האדמה ותשנה את פניה, והאמין האדם כי לא לרצונו הוא הולך ואת חפץ נפשו ישלים, ולא ידע ולא יבין כי הטבע קורא לו למשוך אביר כמוהו בכח, כאשר ימשוך את האבן ואת המים ואת הצמח ואת כל החיה אשר על הארץ.

חליפות וצבא והליכות עולם! שנויים ותמורות עד בלי ירח! אלה המה החקים אשר עליהם הָטְבעו אשיות הארץ. והאדמה לעולם הולכת וסובבת ועמה ילכו ויסעו כל היקום אשר עליה ואשר בקרבה – כי על פי חליפות וצבא ועל פי הליכות עולם נדע אשר יש חיים בארץ וכל היקום אשר מסביב חי!



  1. בעצם הספר נמצא בחלק הזה גם מאמר על דבר מנורת השמן העשויה להנתק על פני קנה נחשת, והוא מצער, וגם המחבר מעיר את אזן הקורא כי את המאמר כתב זה שנים הרבה ולא חפץ עוד לשלוח בו יד ויאספהו אל ספרו; ואחרי כי המנורה הזאת לא תראה ולא תצמא עוד בגבולנו, והקוראים כרובם כן לא ידעו אותה ואת צורתה וגם אור השמן חדל והנפט ואויר המאור באו תחתיו, לכן עברנו על פני המאמר הזה ולא אספנו אותו אל העתקתנו. המעתיק  ↩

  2. הספר “דברי ימי הציוויליזאציה באנגליה” מאת החוקר הנפלא באָסל הוא ספר אשר כזה שלא הספיקה שעתו למחברו לכלותו וימת בטרם בא עתו; ואנחנו לא נמצא די מילים לשום אותם אל לב הקוראים למען אשר יביאו את הברכה הזאת אל ביתם לראות באור חיים חדשים; והספר הזה כתוב בשפת אנגליה הלא הוא נעתק לכל הלשונות המתהלכות בארץ.  ↩