נֵעוֹר הַחֲלוֹם – וְהַשֶׁבֶר נִרְדָּם.

בַּהַשְׁלָיָה הָעַצְמִית – גִּיל אָדָם.

מַר זֶה הָאֹשֶׁר, רֵעַ תָּמִים!

אָנוּ רַק נֶגַע יָשָׁן מַרְדִּימִים…

עַם יִשְׂרָאֵל עַם-קְרָבוֹת שְׂבַע-יָמִים,

עַז וּמְהֻלָּל מִקַּדְמֵי-עוֹלָמִים.

דֶּגֶל עַתָּה כִּי הִשְׁלִיךְ וּמָגֵן,

שְׁנַת-זְקֵנִים עֲמוּמָה הוּא יָשֵׁן.

רַק בְּסַגְרִיר וּסְעָרָה לִפְעָמִים,

סְתָו כִּי יִרְעַם, יִשְׁטְפוּ הַגְּשָׁמִים,

עֵת יִבָּקְעוּ הַפְּצָעִים הַיְשָׁנִים

וְיִסּוּרִים לְבָבוֹ מְעַנִּים –

אָז יִתְעוֹרֵר… שְׂפָתָיו רוֹטְטוֹת…

אֵשׁ בְּעֵינָיו וּלְחָיָיו לוֹהֲטוֹת.

וְשׁוּב יִתְכּוֹנֵן לְזַנֵּק לְתוֹךְ קְרָב,

כְּאִלּוּ נֵעוֹר בּוֹ עֱזוּז-נְעוּרָיו.

אֶפֶס כְּשֹׁךְ מִסָּבִיב סְעָרָה,

שׁוּב יִזְרְמוּ הַחַיִּים כְּשׁוּרָה,

שׁוּב יַשְׁלִיךְ מֶנּוּ נֵס וְצִנָּה –

הָאִינְוָלִיד צוֹלֵל בְּשֵׁנָה…