לוגו
ר' שמואל הנגיד
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

(אִבן נַג’דִילה) בן יוסף הלוי.

האדם הגדול הזה נולד בקורדובה (ספרד) בשנת תשנ“ג (993) וימת בשנת תתט”ו (1055). הוא למד תורה מפי המורה הגדול ר' חנוך, ראש חכמי התלמוד בספרד בעת ההיא, ותורת לשון עבר למד מהמדקדק הגדול ר' יהודה חיוג; ויתר המדעים והלשונות, וביחוד לשון ערבית למד בבתי-ספר הגדולים בקורדובה. בהיותו בן עשרים שנה נטל עליו לברוח מעיר מולדתו, מפני מלחמת האזרחים אשר התפרצה שם, וישם משכנו בעיר מַלַּגַה. שם פתח לו חנות לממכר בשמים, ובעסקו זה התפרנס בדוחק גדול. אך למרות צוק עתותיו לא חדל להוסיף דעת בחכמה ובלשונות, עד כי ידע שש לשונות: עברית, ערבית, כשדית, רומית, קַסטִילית, ובֶרבֶרית. ר' שמואל עלה לגדולה באורח פלא: חנותו היתה בקרבת הארמון אשר בו ישב המשנה (וויזיר) להַכַּליף. המשנה צוה לשפחתו להודיענו בכל יום בכתב את כל החדשות אשר תצמחנה בעיר, ובהיות השפחה קצרת יד לכתוב צחות בשפת הערבית, בקשה מאת ר“ש לכתוב בשמה את כל מכתביה, והוא בטובת לבבו עשה את בקשתה. ויתפלא המשנה על צחות הלשון ועָל יפי הכתב של המכתבים, ויתאָו לדעת מי הוא הסופר המפואר בעל המכתבים, ובהוָדע לו כי זה החנוני הדל אשר בקרבת היכלו, קרא אליו את ר”ש ויפקידהו להיות לו למזכיר. עד מהרה נוכח המשנה כי ר“ש הוא גם חכם גדול בחכמת המדינה, ולכן במות המשנה יעץ את אדונו הכליף להקים תחתיו את ר”ש ולעשותו ליועצו ולמשנהו. הכליף עשה כדברו ויהי ר“ש למשנה, לשר השרים בממשלת הכליף ולמנהל את כל עסקי המלוכה. הוא יצא גם במלחמה עם צבאות הכליף, ופעמים רבות הציל את אדונו מרעה בחכמתו הגדולה ולכן אהבוֹ אדונו מאד. פעמים אחדות היה ר”ש בצרה גדולה, כי השרים התקנאו בו ויחרשו מזימות להדפו ממצבו, אך הוא התגבר על כל אויביו ומקנאיו. – אדונו הכליף הפקידו גם ל“נגיד” וֹמצַוה על כל היהודים אשר בעיר מלכותו, ובכל ימי נגידותו עשה ישועות גדולות לבני ישראל, ויגדל ויאדר את התורה ותופשיה, ויחד עם זאת היה ה“נגיד” גם ראש ישיבה וֹמכל תפוצות ישראל שאלו מפיהו בעניני הדת. ואמנם לא קם עוד בישראל איש כר' שמואל אשר היה כאחד גם משנה למלך. גם שר שרי הצבא וגם גאון תלמודי! 1

השר הנעלה הזה חבר ספרים רבים בחכמת התורה (ס' “מבוא התלמוד” הנדפס בראש הש"ס הוא רק חלק מספרו הגדול בענין זה), ובדורות הראשונים נודע לתהלה הפרוש אשר חִבר על כל התלמוד והנקרא בשם “הלכתא גברוותא” (הלכות גדולות). המשנה למלך והגאון החכם הזה היה גם משורר, ושיריו לא ינכרו אותותיהם כי הם יוצאים מֵעטו של המשנה למלך, של נגיד ומצַוה ושר צבא. כי שיריו מלאים עוז ותוקף ורעיונות נכבדים, הנאמרים בלשון קצרה אבל נמרצה. ואף כי שפתו חסרה עפ"י רוב

אותה הנעימות ואותו הרוך והיופי אשר לשירי המשוררים שבאו אחריו, ובכ“ז נוכל לחשוב את ר”ש לאחד המשוררים הגדולים בימי הבינים, בשימנו אל לב, כי אך כְדור לפניו החלה שפת עבר לחדש את נעוריה ועוד לא הספיקה בימיו להתפתח ולהשתכלל כבימי המשוררים שאחריו, וגם המשקל הערבי עוד היה חדש בדורו של הנגיד, וכבלי היתדות והתנועות היו עוד למשא כבד על המשוררים שעוד לא קנו להם נסיונות בזאת. ביחוד מצוינים הם משלי המוסר והפתגמים אשר חבר (ואשר קרא להם “בן-משלי”), כי הם מלאים חכמת החיים ומוסר השכל, והלשון הקצרה שבה הם נאמרים נאותה היטב לעניניהם (כל שירי הנגיד עוד לא נתפרסמו והרה"ח הרכבי הוציא לאור דוגמאות מהם בספרו “זכרון לראשונים”, ומהספר הזה נביא גם אנחנו דוגמאות נבחרות).


 

שיר היין    🔗

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).

הִנֵּה יְמֵי הַקֹּר כְּבָר עָבְרוּ

וִימֵי רְבִיעָה2 הַסְּתָיו קָבְרוּ,

נִרְאוּ בְנֵי הַתּוֹר בְאַרְצֵנוּ

מֵרֹאשׁ עֲנָפִים זֶה לְזֶה יִקְרוּ3:

לָכֵן, מְיֻדָּעִים, בְּרִית רֵעִים

שִׁמְרוּ וְהָאִיצוּ וְאַל תַּמְרוּ,

בֹּאוּ לְגַנָּתִי, וְשוֹשַנִּים

רֵיחָם כְּרֵיחַ מָר-דְּרוֹר בִּצְרוֹ4

וּשְׁתוּ עֲלֵי צִיצִים וְקוֹל סִיסִים5

לָשִׁיר עֲלֵי טוּב הַזְּמָן חֻבְּרוּ6,

יַיִן, כְּדִמְעוֹתַי עֲלֵי פֵּרוּד

רֵעִים, וְכִפְנֵי אוֹהֲבִים חָפְרוּ7.


 

משיר אשר שָׁר בבחרותו בעזבו את עיר קורדובה    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה)

נְשָׁמָה מֵאֲשֶׁר תִּתְאַו גְּדוּעָה

וְנֶפֶשׁ מֵאֲשֶׁר תִּשְׁאַל מְנוּעָה8,

וְגוּף שָׁמֵן וְשָׂבֵעַ וְדָשֵׁן

וְנַפְשׁוֹ הַכְּבוּדָה לֹא שְׂבֵעָה,

וְאִישׁ עָנָו מְהַלֵּךְ עַל אֲדָמָה

וּמַחֲשַׁבְתוֹ עֲלֵי שַׁחַק שְׂרוּעָה9.

וּמַה יוֹעִיל לְאִישׁ-בָּשָׁר בְּשָׁרוֹ

וְטוֹבָתוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ בְּרָעָה?!

וְיֵשׁ רֵעִים מְרֵעִים לֹא מְטִיבִים

גְּדוֹלֵי גּוּף וְזִמָּתָם10 גְּרוּעָה,

יְדַמּוּ כִּי לְהוֹסִיף הוֹן אֲנִי סָר

וְנֶעְתַּק מֵחֲנִיָּה אֶל נְסִיעָה11 – – –

וְלֹא יָדְעוּ מְרֵעַי סוֹד לְבָבִי

אֲבָל12 לֹא דִּבְּרוֹ רֵעַי בְּדֵעָה,

וְנַפְשָׁם מִבְּלֵי הַכֵּר וְהָבִין

כְּנֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה הַשְּׁסוּעָה.

הֲיִתְאַפֵּק אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ לְבָנָה

וְכַלְבָנָה לְהִתְנַשֵּׂא יְגֵעָה13

וְיִשְׁקֹט עַד אֲשֶׁר יֶאֱזֹר בְּמָתְנָיו

כְּנָפֶיהָ, כְּאִישׁ אוֹזֵר יְרִיעָה14 ?

וְעַד יִפְעַל וְיִשָּׁמְעוּ פְּעָלָיו

וְיוֹסִיף עוֹד כְּיָם עַל הַשְּׁמוּעָה?

בְּחֵי הָאֵל וְחֵי עוֹבְדֵי אֱלֹהִים

– וְכָמוֹנִי15 יְהִי שׁוֹמֵר שְׁבוּעָה –

בְּרַגְלַי אֶעֱלֶה סֶלַע וְאֵרֵד

אֱלֵי פַחַת בְּמַעֲמַקִּים תְּקוּעָה,

וְאֶתְפֹּר אֶת שְׂפַת מִדְבָּר בְּמִדְבָּר16

וְאֶקְרַע יַם בְּכָל17 שׁוּחָה קְלוּעָה,

וְאָשׁוּט עַד אֲשֶׁר אֵרוּם וְאַעַל

אֱלֵי שִׂיאָה, תְּהִי לָעַד יְדוּעָה! 18

וְתִמָּצֵא לְצָרַי בִּי חֲרָדָה

וְתִמָּצֵא לְדוֹדַי בִּי תְּשׁוּעָה,

וְאֶרְצַע אֶת בְּנֵי-חוֹרִים בְּאֹזֶן,

וְלִי אֹזֶן לְמוֹדָעַי רְצוּעָה19

וְלִי נֶפֶש לְרֵעִים מַחֲזֶקֶת

וְלִי נֶפֶש לְמַשְׂטִינִים מְנִיעָה – – –


 

משיר אשר שר בבחרותי, בלכתו באניה בים    🔗

ותנין גדול (טהונפיש) התנפל עליה מבלי עשות לו רעה.

(המשקל כנ"ל).

  • – – וְרֹאשׁ לָהּ כָאֳנִי שַׁיִט בְּמִדָּה20

עֲלֵי פָנִים מְנֻשָּׂאִים כְּרָמָה,

וְעֵינַיִם כְּמַעְיָנִים, וְנָחִיר

כְּמוֹ כִבְשָׁן, וְלָהּ רַקָּה כְחוֹמָה,

וְפֶה עָמוֹק וְרָחָב כַּמְּעָרָה

תְּעַר21 נָהָר אֱלֵי תוֹכוֹ בְצָמָא,

וּבִשְׂפָתוֹת כְּנֹאד עַל נֹאד נְפוּחִים

וּבֵינֵיהֶם כְּפִי תַחֲרָא22 פְרוּמָה23


וְגוּף לָבָן וְגַב יָרוֹק, וְצַוָּאר

כּמוֹ מִגְדָּל וּבֶטֶן כַּעֲרֵמָה,

וּבִסְנַפִּיר כּמוֹ חֶרֶב לְטוּשָׁה

וְקַשְׂקֶשֶׁת כְּסוֹחֵרָה אֲדוּמָּה,

וְגִזְרָתָהּ לְמַשְׁגִיחִים כְּמוֹ צוֹר

אֲשֶׁר הָיְתָה בְּלֵב הַיָּם כְּדֻמָּה24,

וְשָׁטָה מִסְּבִיבוֹת לַסְּפִינָה

וְאֵין מַגִּיד וְאֵין נוֹאֵם נְאִימָה25

וְהִגִּיעָה לְצִדֶּיהָ וְעָמְדָה

עֲלֵי זָנָב כְּאֶרֶז אוֹ שְׁדֵמָה.

אֲזַי נָמַס לְבַב כָּל אִישׁ כְּדוֹנַג

וְכַמַּיִם וְשִׁבֹּלֶת זְרוּמָה,

וְשִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי בְעָצְבִי

כְּרָחֵל יוֹם טְבוֹחַ נֶאֱלָמָה,

וְזָכַרִתִּי אֱלֹהַי, וַאֲחֵרִים

לְנֶגְדִּי יִזְכְּרוּ אֵל כַּאֲשִׁימָא26 – –

וְנִשְׁתַּקְעָה בְּתוֹךְ מַיִם כְּחַיִל

אֲשֶׁר הָאֵל בְּיָם יָרָה וְרָמָה27

וְתַחַת לָאֳנִי בָּאָה לְהָפְכוֹ28

וּמֵת כָּל לֵב וְאָבְדָה כָל נְשָׁמָה,

אֲבָל גָּעַר אֱלֹהִים בָּהּ וְשָׁבָה

כְּרֶגַע אֶל מְצוּלַת יָם פְּנִימָה

וְהוֹשִׁיעַ לְתוֹלָעִים קְטַנִּים

עֲלֵי שׂוֹכָה בְּמוֹ זֶפֶת קְרוּמָה29 – – –

וְתָמְהוּ כָל נְבוּנֵי יָם וְאָמְרוּ:

בְּמָה זֶה נִמְלְטוּ אֵלֶּה וְלָמָּה? – – –

עֲנִיתִים: כֵּן גְּאֻלַּת אֵל לְיוֹדְעֵי

כְּבוֹד הוֹדוֹ מְהֻדֶּרֶת שְׁלֵמָה30

וְהוּא עוֹשֶׂה לְמַכִּירָיו תְּשׁוּעָה

וְהוּא עוֹשֶׂה בְּמַרְגִּיזָיו נְקָמָה – – –


 

משיר היין    🔗

(המשקל כנ"ל).

יְדִידִי קוּם! כְּבָר אָסְרוּ אֲשִׁישׁוֹת

בְּבוֹר נוּמָה לְכָל עוֹיֵן וּפוֹקֵד31

וְאֵין עִמִּי לְבַד שׁוֹתֶה בְלֵב טוֹב

עֲלֵי נִצַּת סְמָדַר-לַח וְשָקֵד – – –

וְכַף עֹפֶר בְּעֵט מֵאֵין דְּיוֹ עַל

פְּנֵי כִנוֹר כְּכַף כוֹתֵב וְנוּקֵד32

וְהָאָרֶץ בְּעֵינֵינוּ כְעַלְמָה

מְשַׂחֶקֶת, וְהָעוֹלָם כְּרוֹקֵד;

וְשָׁמַיִם כְּחַיִל נָח בְּלֵיל

וְכָל אִישׁ שָׂם לְעֻמַּת אָהֳלוֹ קֵד33.

 

משיר על תכונת אוהביו ומקנאיו.    🔗

(המשקל כנ"ל).

לְבָבִי תוֹךְ קְרָבַי עִיר סְגוּרָה

בְּתוֹכוֹ אַהֲבַת רֵעַי נְצוּרָה,

וְלֹא אַשְׁוֶה34 בְלִבִּי אֶת יְדִיַדי

וְלֹא אֶשְׁוֶה חֲבֵרַי בַּחֲבוּרָה.

וְיֵשׁ מֵהֶם כְּיָדִי יַד יְמִינִי

וְיֵשׁ מֵהֶם כְּמוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה35;

וְיֵשׁ נוֹתֵן בְּפִיהוּ לִי בְרָכוֹת

וְיִטּוֹר לִי בְטוּחוֹתָיו מְאֵרָה36.

וְלִי עַיִן וְלֹא תִישָׁן, וְלִי לֵב,

וְעַל כָּל סוֹד מְצוּדָתִי מְזֹרָה,

וְיַתִּירוּ37 צְפוּנֵי הְקְּרָבִים

וְיוֹרוּנִי – וְתוֹרָתָם יְשָׁרָה,

וְלִי יֹאמְרוּן:"אֲשֶׁר יִשְׁמוֹר בְּרִיתְךָ

בְרִיתוֹ שִית בְּתוֹך לִבְּךָ שְׁמוּרָה,

וְהַנְחֵל זֶה בְּאַהֲבָתְךָ כְמוֹ בַת

בְתוֹך בָּנִים, וְזֶה – חֵלֶק בְּכוֹרָה"38

תְּפַתּוּנִי39 – וְאַתֶם הְמְּפֻתִּים,

וְתִבְזוּנִי – וְלִי נֶפֶשׁ יְקָרָה,

וְתַפְטִירוּ לְזָרִים לֹא בְּפָנַי40

וְתִתְרָאוּ בְכָבוֹד לִי וּמוֹרָא.

וְתִנָחֲמוּ בְדִבְרֵי קוֹסְמִים, כִּי

אֲסִיפָתִי בְחֶשְׁבּוֹנָם מְהֵרָה,41

וְתוֹחִילוּ לְעֵת לֶדֶת עֲמָלָם,

וְאֵיךְ תָּחִיל וְאֵיךְ תֵּלֵד עֲקָרָה?! 42

וְלָאֵל סוֹד מְכֻסֶּה לִי צְפָנוֹ

וְנִפְלָאָה בְמַחֲשַׁבְתּוֹ עֲצוּרָה.

וְאִם אָמוּת לְקֵץ יָמִים בְּלֵחִי43

– וְהַמִיתָה עֲלֵי כָל חַי גְזוּרָה –

בְּכָל עִיר תִּשְׁמְעוּן: בֹּאוּ בְכוּ עַל

יְחִיד הַדּוֹר בְמוֹעֵצוֹת וְתוֹרָה! 44


 

שיר תפלה בהיותו במלחמה.    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת).

רְאֵה הַיֹום בְּצָרָתִי

שְׁמַע וּשְׁעֵה עֲתִירָתִי.

זְכָר דָּבָר לְעַבְדֶךָ

וְאַל אֵבוֹשׁ בְּסִבְרָתִי! 45

הֲתַגִּיעַ לְרַע לִי יָד?

וְאַתְּ יָדִי וְסִתְרָתִי! 46

יְעַדְתַּנִּי וְהֵטַבְתָּ

בְּיַד צִירִים בְּשׂוֹרָתִי47:

אֲנִי עוֹבֵר בְּתוֹךְ מַיִם

דְּלֵנִי מְמְּנוּרָתִי!

אֲנִי הוֹלֵךְ בְּמוֹקֵד אֵשׁ

פְּצֵנִי מִבְּעֵרָתִי!

וְאִם יֵשׁ לִי מְרוֹרוֹת48, מֶה

אֲנִי אוֹ מַה מְרוֹרָתִי?

אֲנִי בַצָּר וְלֹא אוּכַל

לְהַרְבּוֹת אֶת אֲמִירָתִי.

עֲשֵׂה נָא תַאֲוַת לִבִּי

וְחוּשָה נָא לְעֶזְרָתִי,

וְאִם אֵינִי כְדַאי אֶצְלָךְ

עֲשֵׂה לְבְנִי וְתוֹרָתי!


 

משיר לאוהב אשר סלח לו אחרי שהתקוטט עמו    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת, יתד ותנועה).

הֲנִרְפָּא הַזְמָן מִמַּחֲלָתוֹ

וְחֻדַּשׁ אַחֲרֵי אֹרֶךְ בְּלוֹתו?

וְאִם לֻבַּשׁ עֲנַן בֹּקֶר בְּשֶׁמֶשׁ

וְסָר מֵעַל כְּנַף שַׁחַר כְּסוּתוֹ? 49

הֲכָמוֹנִי יְהִי טוֹרֵף בְּאַפּוֹ

וְאִם יִטּוֹר לְעוֹ­­לָמִים כְּמוֹתוֹ? 50

וְאִם אוּכַל לְהִתְאַפֵּק, וְדוֹדִי

כְּמַיִם שֻׁפְּכָה עָלַי חֲמָתוֹ?!

וְאִם תֹּאמְרוּ: עֲלֵי מַה זֶה וְלָמָּה?

וְאֵיכָה אַחֲרֵי אַהַב51 נְשִׁיתוֹ?

חֲמָסִי עַל לְבָבִי, כִּי בְיוֹם בּוּז

כְּחוֹל יִכְבַּד וְלֹא אוּכַל שְׂאֵתוֹ52

וְלוּ אוּכַל לְהַכְנִיעוֹ – הֲבֵאתִיו

אֱלֵי רַגְלָיו כְּעַבְדּוֹ בֶּן אֲמָתוֹ – – –

וְסֵפֶר לֹא כְכָל סֵפֶר, לְמַעַן

כְּתָבוֹ אֹהֲבִי לִי יוֹם רצוֹתוֹ53 – – –

וְהָיוּ תוֹךְ לְבָבֵנוּ נְגָעִים54

כְּנִגְעֵי אִישׁ אֲשֶׁר עָמְקָה שְׂאֵתוֹ55;

וְשַׂמְנוּ אִגְּרוֹתֵינוּ שְׁתֵּי צִ-

פֳּרִים חַיוֹת, וְזֶה יוֹם טָהֳרָתוֹ56 – –

וְכָמוֹהוּ יְהִי תוֹמֵךְ בְאָח לֹא

תְּשֻׁנָּה לוֹ לְעוֹלָם אַחֲוָתוֹ57,

בְּרָאוֹ אֵל וְשָׂם לוֹ פֶה – לְהַזְכִּיר

תְּהִלַּת אֹהֲבֵי נַפְשׁוֹ מְנָתֹו58

וְלֵב עָמֹק כְּמוֹ יַם-סוּף, וְאוּלָם

כְּמשֶׁה מִלְּבַב הַיָּם מְשִׁיתוֹ59;

וְאִישׁ יַנְחֶה בְשִׁבְטוֹ הַכְּפִירִים,

וְאוּלָם אַתְּ כְּצֹאן משֶׁה נְחִיתוֹ60.

שְׁמַע שִׁירוֹ, רְאֵה אֹרֶךְ לְשׁוֹנוֹ61

אֱזוֹן נִיבוֹ, חֲזֵה אֶת בֵּית נְכֹתוֹ,

אֲרָנוֹ62 לָךְ בְּיוֹם אֶחָד, וְיָקָר

וְטוֹב מִשִּׁיר אֲרָנוֹ בֶּן-שְׁנָתוֹ;

וְקָשַׁר מַחֲצִית לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ

וְהִנִיחַ לְחַיָּיו מַחֲצִיתוֹ! 63


 

משיר על דרכי הלומדים המתפלפלים    🔗

ועל חוסר הסדרים בבית התפלה.

(המשקל כנ"ל).

הֲיִרְהַב הַזְּמָן בָּרַב וְרָבָא

וְאִם בֵּינָיו וּבֵין תַּלְמוּד מְרִיבָה?

וְלָכֵן סִדְּרוֹ עַל פִּי פְתָאִים

מְתֵי-בֶטֶן וְאַדֶּרֶת וְשֵׂיבָה – – –

יְדַמּוּ כִי בְצִיצִיּוֹת וְזָקָן

וּמִגְבַּעַת יְהִי אִישׁ רֹאשׁ מְתִיבָה.

זְכֹר אָחִי בְּלֶכְתֵּינוּ שְׁנֵינוּ

אֱלֵי בֵּית הַתְּפִילָה יוֹם עֲרָבָה64

וְשָׁמַעְנוּ חֲמוֹר נוֹעֵר וְצִוְחַת

בְּנֵי בָקָר וְהֵם גּוֹעִים קְרוֹבָה65;

וְשַׂחְתִּי66: מִי אֲשֶׁר שָׁת בֵּית אֱלֹהִים

כְּמוֹ רֶפֶת, וְהִיא חַטָּאת וְחוֹבָה?

וְאָמְרוּ: אֵין חֲמוֹר וּמְרִיא בְּבֵית אֵל

אֲבָל קוֹרִים בְּמַסֶּכֶת וּבָבָא.

וְאָמַרְתִּי: הֲמִירוֹתֶם תְּעוּדָה

וְתוֹרָה – וַאֲנִי אָנָא אֲנִי בָא?

וּבָאנוּ זוֹעֲמִים אֶל בֵית אֱלֹהִים

וּמִי יִתֵּן וְנִטְעֶה בַנְּתִיבָה! 67

וְהִנֵּה רַב וְתַלְמִידִים מְנִידִים

לְרָאשֵׁיהֶם68 כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה,

בְּפִיהֶם גִּדְּפוּ הִלֵּל וְשַׁמַּאי

וְהִכּוּ עַל לְחִי רַבִּי עֲקִיבָה,

וְהָרַב יַאֲרִיךְ לָהֶם טְעָמִים

וְיִטְרֹף69 מִלְּשׁוֹנָם אוֹת וְתֵיבָה.

וְיָשַבְתִּי וּפָנַי זוֹעֲפִים מִן

אֲשֶׁר אֶרְאֶה וְנַפְשִׁי בְּמַעֲצֵבָה,

וְשָׁאַלְתִּי שְׁלוֹם הָרַב בְּכָבוֹד,

וְעָנָנִי כְּאַנְשֵׁי רִיב וְאֵיבָה,

וְהֵחֵל לַעֲנוֹת מֵאָה בְרָכוֹת

בְּקוֹל עָבֶה כְּקוֹל הָמוֹן וְצָבָא,

וּבֵרַךְ אֵל לְמַעַן אִישׁ בְּרָאוֹ

וְלֹא אִשָּׁה70; הֲשִׁיבוֹתָיו תְּשׁוּבָה:

הֲתָשִׁית נַפְשְׁךָ מִן הַזְּכָרִים

וְאֵל יָעִיד בְּךָ כִּי אַתְּ נְקֵבָה?! 71

 

שיר וצואה אשר שלח לבנו, לר' יוסף,    🔗

משדה המלחמה, בלילה לפני המלחמה.

(המשקל כנ"ל).

יְהוֹסֵף! כָּל אֲשֶׁר אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל

וְכָל אָבֹא בְצָרָה – בַעֲבוּרָךְ!

וְלוּלֵי אַתְּ כְּבָר שַׁטְתִּי בְתֵבֵל

וְחָיִיתִי כְמוֹ רַבִּים בְּדוֹרָךְ.

כְּתָבִי זֶה – כְּתָב ישֶׁר אֲמָרָיו

וּמִי יוֹרֶה לְךָ ישֶׁר כְּהוֹרָךְ?

כְּתַבְתִּיהוּ, וְהַמָּוֶת מְצַחֵק

לְנֶגְדֵּנוּ בְּפֶה רָחָב וְאָרָךְ;

וְלֹא אֵדַע בְּקוּם הַצָּר לְמָחָר,

הֲלָנוּ אִם לְצָרֵנוּ יְעֹרָךְ72

וְאִם נִגְזַר, בְּנִי, כִּי לֹא לְעוֹלָם

תְּשׁוּרֵנִי וְלֹא לָעַד אֲשׁוּרָךְ –

תְּנָה לִבָּךְ בְּשִבְתָּךְ אֶל כְּתָבִי

וְקִימָתָךְ73, וְאִם תִּישַן יְעִירָךְ.

וְיוֹם לֹא יְדְרְשׁוּ רַבִּים וְמוֹרִים

לְהוֹעִילָךְ – יְהִי רַבָּךְ וּמוֹרָךְ74

בְּכָל נַפְשָׁךְ וְכָל הוֹנָךְ וְעַל כָּל

דְּרָכֶיךָ יְרָא יוֹצְרָךְ וְצוּרָךְ;

קְנֵה בִּינָה וְשֵׂכֶל, כִּי תְבוּנָה

תְּהִלָּתָךְ וְהַשֵּׂכֶל הֲדָרָךְ;

יְרָא אִמָּךְ וְדַבֵּר טוֹב לְדוֹדָךְ

וְלִשְׂאֵרָךְ, וְכַבֵּד אֶת חֲבֵרָךְ;

וְהִתְאַהֵב75 לְכָל נִבְרָא, וְטֶרֶם

קְנוֹתְךָ הוֹן קְנֵה שֵׁם טוֹב בְּעִירָךְ.

יְהוֹסֵף! תֵּן לְכָל שוֹאֵל כְּלִבּוֹ,

וְאִם אַיִן עֲנֵהוּ מַעֲנֶה רַךְ76.

וְתֵן חֵלֶק לְכָל חָסֵר בְּהוֹנָךְ,

וְעֵת מַתָּן זְכוֹר אֶת מַחֲסוֹרָךְ77 – – –

וְהִתְגַּדֵּל וְרוּמָה עַל גְּדֻלַּת

אֲבוֹתֶיךָ, וְאַל תִּבְזֶה צְעִירָךְ – – –


 

משלים ואמרי בינה מספר “בן-משלי”,    🔗

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

אֲחִי קִנְאָה78 יְדַבֵּר בָּךְ בְּבֵיתָךְ

וְאִם יַחֲרִישׁ – יְדַבֵּר בָּךְ בְּלֶכְתּוֹ;

עֲשֵׂה נַפְשְׁךָ בְּשָׁמְעָךְ אֶת דְּבַר אִישׁ

מְקַנֵּא בָךְ – כְּאִלוּ לֹא שׁמַעְתּוֹ.

* *

אֲשֶׁר יָגַע וְקָנָה לוֹ סְפָרִים

וְלִבוֹ מֵאֲשֶר בָּם רֵק וְרֵיקָם79

כְּפִסֵּחַ אֲשֶׁר חָקַק אֱלֵי קִיר

דְּמוּת רֶגֶל, וְבָא לָקוּם וְלֹא קָם.

* *

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד תנועה ויתד וש"ת).

אַחַר אֲשֶר יִגְמֹל חֲסָדִים, כְּסִיל יָשׁוּב

מַהֵר, וְתַגְמוּלֵי חֲסָדָיו בְּרָע יוֹבִישׁ80:

כִּזְמָן אֲשֶר יַמְטִיר נְדָבוֹת 81 עֲלֵי דֶשֶא

וּכְתֹם פְּרָחָיו בָּא בְּבָרָד וְאֶלְגָבִיש.

* *

(המשקל כבמשל הראשון).

אֲשֶׁר יַחֲרִישׁ וְלֹא יִקְרָא חֲבֵרוֹ

לְעֶזְרָתוֹ בְצוֹק – דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ82.

וּמִי לֹא יַעֲמִיד רוֹפֵא עֲלֵי מַ-

חֲלָתוֹ, הוּא אֲשֶׁר פָּשַׁע בְּנַפְשׁוֹ.

* *

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).

אַחֵר דְּבָרֶיךָ83 – וְאָז תַּיְשִׁיר

אֶת כָּל אֲמָרֶיךָ וְלֹא תֶחְטָא:

כִּי כֵן יְאַחֵר בֶּן-קְשָׁתוֹת רַב

מוֹרֶה וְלֹא יַחְטִיא אֱלֵי חִטָּה84.

* *

(ש“ת ויתד ותנועה, יתד וש”ת ויתד וש"ת).

אַל תַּאֲמִין נָא בְפִקָּדוֹן וּמִקְחַת אִיש

רָכִיל, אֲשֶׁר לַאֲחֵרִים סוֹד יְהִי חוֹשֵׂף85;

אִם לֹא יְהִי נֶאֱמָן עַל-נִיב אֲשֶׁר הָפְקַד

אֵיךְ תַאֲמִינוּ עֲלֵי זָהָב וְעַל-כָּסֶף?

* *

(המשקל כנ"ל).

אַהֲבַת חֲסִידִים כְּכַף זָהָב אֲשֶׁר תָּקוּם86

הַרְבֵּה, וְאִם נִשְׁבְּרָה תָשׁוּב לְתִקּוּנָה.

אַךְ אַהֲבַת בַּעֲלֵי רִשְׁעָה כְּחֶרֶשׂ, אִם

נִשְׁבַּר וְלֹא שָׁב לְעוֹלָמִים כְּרִאשוֹנָה.

* *

(יתד וש“ת, יתד וש”ת).

אֲדָמָה לַיְצוּרִים שׁוּק

וְכֻלָּם בַּעֲלֵי חָנוּת,

וְיֵשׁ נוֹכֵל בְּכִנְעָנִים87

וְיֵשׁ עוֹשֶׂה בְּנֶאֱמָנוּת

וְיֵשׁ אָצִיל וּמוּם אֵין בּוֹ

לְבַד דַּלּוּת וּמִסְכֵּנוּת88.

* *

אֱכוֹל עִם קִנְּךָ יָרָק

וְאֵזוֹר שַׂק הֱיֵה חוֹגֵר

וְתָעֵב פַּת נְקִיָּה עִם

חֲגוֹר מֶשִׁי, וְאַתָּה גֵר89.

* *

אֲשֶׁר צָרִיךְ לְעֶזְרָתִי

כְּמוֹ מַלְכּוֹ יְרַצֵּנִי;

וְיִלְעַג לִי אֲשֶׁר צָרִיךְ

אֲנִי אֵלָיו, וְיִבְזֵנִי90

* *

(ש"ת ויתד, תנועה ויתד ותנועה).

אֵיך לֹא אֲבַקֵּשׁ מְזוֹנִי

יַעַן שְׁעָרָיו נְעוּלִים?

עָלַי לְהָחֵל וְלִדְרשׁ

וּבְיַד אֱלֹהִים לְהַשְׁלִים!

* *

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד ותנועה).

אֵשֶׁל אֲשֶׁר כֹּרַת בְּגַרְזֶן

יִצְמָח, וְחַבּוּרַת חֳרָבוֹת

תִּחְיֶה – וְלֹא תִחְיֶה91 חֲבוּרַת

לָשׁוֹן יְנַגַּע הַלְּבָבוֹת.

* *

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

בְּהִתְכַּבֵּד וְהִתְעַלֵּם, חֲפָצִים

תְּהִי מַשִּׂיג, וְתִהְיֶה רֹאשׁ וְטִפְסָר.

וּבִנְקֵלָּה וְגַלּוֹת מַה בְּלִבָּךְ

תְּדֻכָּא, וַאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ תְּחֻסָּר92.

* *

בְּבֹא יֶשַׁע לְשָׂר נָדִיב, יְכַפֵּר

בְּשִׂמְחָתוֹ לְחַטָּאִים עֲוֹנָם.

וְאִם יָבֹא לְשָׂר נָבָל, יְכַלֶּה

אֲשֶׁר חָטְאוּ בְּשִׂמְחָתוֹ וְאֵינָם93.

* *

בְּאָמְרָךְ לַחֲבֵרָךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ

בְּחֶפְצוֹ יָד עֲשֵׂהוּ לוֹ מְהֵרָה94.

וּמַה-בֶּצַע בְּיָדְךָ הַגְּדוֹלָה

וְלֵךְ וָשׁוּב יְשִׁיתֶהָ זְעֵירָא95 ?!

* *

בְּקִנְיַן הוֹן וְרַב שֵׂכֶל תְּהִי רֹאשׁ

עֲלֵי כָל חַי, וְיַחַד יִכְרְעוּן לָךְ:

לְמַעַן עַל כְּסִיל תָּשׂר בְּהוֹנָךְ

וְתָשׂר עַל מְתֵי שֵׂכֶל בְּשִׂכְלָךְ.

* *

בְּדָבָר רַךְ תְּדַבֵּר אֶל שְׁלֹשָה

וְאִם96 עָנוּ לְךָ עַזּוֹת וְקָשָׁה:

אֱלֵי מֶלֶך בְּךָ יִשְלֹט, וְאֶל אִיש

אֲשֶׁר חָלָה חֳלִי כָבֵד, וְאִשָּׁה.

* *

בְּטֶרֶם תַּעֲנֶה הָכֵן רְאָיָה

תְּמַלֵּט מֵעֲוֹנָךְ יוֹם תְּנוּאָה97 :

חֲכַם לֵבָב בְּטֶרֶם בֹּא בְּפַחַת

יְתַקֵּן מֵעֲלוֹתָיו לַיְּצִיאָה.

* *

בְּבֵית מֶלֶךְ פְּנֵי שָׂר אַל תְּפָאֵר,

וְאַל תָּרִים בְּמוֹשַׁב שָׂר שְׁפָלִים;

הֲיַשְׂכִּיל מִי אֲשֶׁר יִתֵּן פְּרוּסָה

לְשוּעָלִים בְּתוֹךְ סֻכַּת שְׁחָלִים98 ?

* *

בְּנֵי עֹשֶר מְעַטִּים הֵם וְכָכָה

בְּנֵי שֵׂכֶל מְעַטִּים הֵם כְּמוֹהֶם;

ויוֹתֵר יִמְעֲטוּ מֵהֶם וּמֵהֶם

אֲשֶׁר בּוֹ נִקְבְּצוּ יַחַד שְׁנֵיהֶם99.

* *

בְּנָךְ יַסֵּר בְּשׁוֹט – לַטּוֹב יְהִי שָׁב,

וְלֹא יָשׁוּב בְּשוֹט זָקֵן אֳלֵי טוֹב100 :

בְּעֵץ יָבֵשׁ מְעֻוָּת לֹא יְתֻּקָּן

וְיִתָּקֵן בְּעוֹדוֹ לַח וְרָטֹב.

* *

(ש“ת ויתד, ש”ת ויתד וש"ת).

בִהְיוֹת אֱלֹהִים עִמְּךָ – כָּל עֵץ

יַעַר עֹשֶׂה לְךָ פֵּרוֹת,

וּבְאֵין אֱלֹהִים עִמְּךָ – גַּפְנָךְ

הַנֶּעֳבָד יוֹצִיא לְךָ סִירוֹת101.

* *

(יתד ותנועה, יתד וש“ת, יתד וש”ת).

בְּעֵת יַעֲנוּ עַמְּךָ שְׁבָחֶיךָ

בּפִיהֶם, תְּנָה לִבְּךָ לְמִלָּתָם;

וְאִם הִלְּלוּךָ בַּאֲשֶׁר אֵין בָּךְ,

שְׁקֹד עַד תְּהִי צֶדֶק תְּהִלָּתָם102.

* *

(יתד וש“ת יתד וש”ת).

בְּחָכְמָה אַתְּ אֲחִי-לִמּוּד

וּבַמִּפְעָל אֲחִי-מֶרִי;

וְהַחָכְמָה בְּלִי מִפְעָל

כְּעֵץ יַעַר בְּלִי פֶרִי.

* *

(יתד וש“ת, יתד וש”ת ויתד ותנועה).

גְּשָׁמִים אֶת פְּנֵי אָרֶץ מְחַיִּים

וְאִם יִרְבּוּן, יְמִיתוּן מַה יְחַיּוּ103 ;

וְגְשְׁמֵי פִי חֲכָמִים, אִם מְעַטִּים

וְאִם רַבִּים – לְהַחֲיוֹת יֶאֱתָיוּ.

* *

(ח' תנועות).

גָּעֲרוּ חַכְמֵי לֵב בִּבְנֵיהֶם

לַהֲשִׁיבָם בִּנְתִיבּה טוֹבָה.

מִי זֶה יִגְעַר בַּחֲכַם לֵבָב

תּוֹעֶה, לַהֲשִׁיבוֹ בִנְתִיבָה104 ?

* *

(יתד ותנועה, יתד וש"ת – שתי פעמים).

גְּמוּלָה לְזֵד הַנַּח – וְאִם אָרְכוּ יָמִים –

אֱלֵי עֵת אֲשֶׁר כֹּחַ לְהָרְגוֹ בְךָ נִמְצָא105 :

לְמַד מִבְּנֵי עוֹף הַשְּׁכוּנִים בְּרֹאשׁ סֶלַע

אֲשֶר לֹא יְנוּעוּן עַד אֲשֶׁר יַעֲלוּ נוֹצָה.

* *

(יתד וש“ת, יתש ןש”ת ויתד ותנועה).

הֲיַיְשִׁירוּ מְלָכִים עַם מְעֻקָּל

וְהֵם עַצְמָם פְּתַלְתֹּלֵי פְּעָלִים106 ?

וְאֵיךְ יִישַׁר בְּיַעַר צֵל מְעֻוָּת

בְּלִי עֵצִים אֲשֶׁר עִוּוּ צְלָלִים107 ?!



  1. אחרי מות ר‘ שמואל הָפקד בנו ר’ יהוסף למשנה ונגיד תחתיו, אך הוא לא האריך ימים כי שונאיו ומקנאיו הערביאים קשרו עליו וירצחוהו נפש, בהיותו כבן שלושים וחמש שנה.  ↩

  2. “רביעה” הוא “גשם” בלשון המשנה. והכונה: ימי הגשמים של ראשית האביב קברו את הסתיו.  ↩

  3. 121  ↩

  4. מל' בצירה; ור"ל קטפו שושנים אשר ריחם מר–דור.  ↩

  5. מן “ותור וסיס ועגור”.  ↩

  6. שתו יין עלי פרחים לקול הצפרים שחוברו לשיר על יפעת האביב.  ↩

  7. “יין” מחובר אל מלת “ושתו”; ור“ל שתו יין שהוא אָדום כדם דמעות האוֹהבים בעת הפירוד (דמיון זה מצוי הרבה בשירי הספרדים), ושתו גם יין לבן, שהלבין כפני אוהבים שחָפרו. כנ”ל.  ↩

  8. הנפש גדועה וכרותה ומרוחקת מהדבר אשר תתאו.  ↩

  9. משתרעת ועולה למעלה (כחרוז היפה הזה נמצא גם בשירי אבן–גבירול:“וְגֵוִי יהלוך על האדמה, ונפשי תהלוך על העננים”).  ↩

  10. מחשבותיהם  ↩

  11. הם ידמו כי אני הולך ונוסע למען הוסיף הון.  ↩

  12. אכן, אמנם.  ↩

  13. היתאפק איש אשר נפשו יפה ויתאמץ להתנשא למעלה כלבנה. בהוצ‘ הח’ הרכבי נדפס “וכלבנה להתנשא”, ולפי דעתי ראוי לתקן ו“ללבנה”.  ↩

  14. ואיך ישקוט עד אשר יאזור כנפי נפשו במתניו, כאוזר יריעה.  ↩

  15. איש כמוני, אני.  ↩

  16. ע"י מסעי המרובים אחבר מדבר אל מדבר.  ↩

  17. אולי צ“ל ”וכל".  ↩

  18. פה נראה כי עוד בימי בחרותו נבא לו לבו כי עתיד הוא לעלות לגדולה.  ↩

  19. ואזני תהי רצועה למיודעי; כלו' אהיה להם עבד עולם.  ↩

  20. המשורר הולך ומתאר את תאר התנין.  ↩

  21. תיצוק, תגיח.  ↩

  22. כפי שריון (שמות כ"ח, לב).  ↩

  23. קרועה (ויקרא י, ו).  ↩

  24. וגזרתה (ר"ל בנין גופה) נראה למביטים עליה כצור כדומה בתוך הים (יחזקאל כ"ו לב).  ↩

  25. נאום.  ↩

  26. ובעלי אמונות אחרות התפללו לאלהיהם, כמו אשימא שהוא אליל אנשי חמת (מ“ב י”ז ל) בדרך כזה יאמר גם ר' יהודה הלוי בעת שבתו באניה בסערת הים “ועם יתפללו איש לקדשו, ואח פונה לקדש הקדשים”.  ↩

  27. החיה (ר"ל התנין) נשתקעה בים כחיל מצרים (שמות ט"ו, ב).  ↩

  28. היא באה מתחת האניה להפכה, והנה גער אלהים בה וכו'.  ↩

  29. ה' הושיע לאנשים (תולעים קטנים) היושבים על האניה (זו שוכה הקרומה – שנקרם עליה – בזפת. וזו מליצה יפה).  ↩

  30. גאולת ה' היא ושלמה ליודעי שמו.  ↩

  31. אשישי הענבים כבר אסרו בבור תנומה את כל איש רע העוין את חברו והפוקד עליו את חטאתי (כן דעת הרה"ח הרכבי).  ↩

  32. "עופר הוא כנוי לאוהב ורע.והכונה: העופר המנגן בכנור ומוליך ומביא את הקשת, נראה ככותב ונוקד על פני הכנור בעט בחי דיו.  ↩

  33. השמים עם הכוכבים המאירים נראים כחיל הצבא החונים במחנה בלילה וכל אחד מהם הדליק לעומת אהלו מדורת אש (קד –יקוד).  ↩

  34. אבל לא אשוה את כל ידידי כי שונים הם למיניהם, כאשר יבאר.  ↩

  35. יש מידידי שהם יקרים ונחוצים לי כיד ימיני, ויש שהם מיותרים כאצבע יתרה ביד.  ↩

  36. ובקרבו (מל' “בטוחות חכמה”) ישמור לי קללה.  ↩

  37. עיני ולבי יתירו וכו'.  ↩

  38. לזה תנחיל חלק קטן באהבתך, כחלק הבת בתוך בנים (שנוטלת רק עישור נכסים) ולזה תנחיל חלק בכורה.  ↩

  39. הוא מדבר האנשים הנראים כאוהביו.  ↩

  40. שלא בפני, בדברכם לאחריםף תפטירו עלי בשפה, אבל בהיותכם אתי תתראו לי בכבוד ומורא.  ↩

  41. הנכם מתנחמים בדברי החוזים בכוכבים המנבאים כי קרוב יום מותי (“אסיפה” – מות, מל' חז"ל).  ↩

  42. אתם מחכים שתקוים נבואת האצטגנינין, אבל איך תלד עקרה? כי האצטגנינות לא תוכל להוליד מאומה.  ↩

  43. מלשון “ולא נס לֵחה”.  ↩

  44. ואולם אם אמות בבוא עתי (כי המות נגזר על כל איש) אז תשמעו בכל עיר לאמר: באו בכו על וכו', וכן תהי מיתתי בכבוד גדול, ואין לשונאי לשמוח.  ↩

  45. בתקותי מל' ארמית.  ↩

  46. התגיע לי יד עשות לי רע, ואת (במקום “אתה”) הנך עזרתי.  ↩

  47. 165  ↩

  48. חטאים.  ↩

  49. מליצות על הרֵעות והידידות שהיתה נסתרה עד כה ממנו ומרעו ועתה שבה להופיע.  ↩

  50. “כמוני וכמותו” במקום “אני” ו “הוא”.  ↩

  51. אהבה  ↩

  52. אני בעל גאוה, ואם יבוזו לי יכבד לבי כחול.  ↩

  53. המכתב שכתב לי אוהבי, איננו ככל מכתב, כי הוא נכתב ביום שחִדש ברית אהבתו.  ↩

  54. טינא ושנאה.  ↩

  55. מל' שאת וספחת.  ↩

  56. אגרותינו, שע"י פסקה מחלוקותינו, דומות לקרבן הצפרים שהביא המצורע ביום טהרתו מנגעיו (ויקרא י"ד ד).  ↩

  57. איש כמוהו (כידידו) צריך לתמך בי, כי אהבתי לא תשונה.  ↩

  58. המשורר מספר בתהילת עצמו, והוא מונה שבחיו שבעבורם ראוי לאוהבו להדבק בו.  ↩

  59. לבי עמוק ואינו פתוח לכל עובר, ורק אתה משית ודלית את אהבתי מלבי.  ↩

  60. אני בעל לב אביר הרגיל להנחות כפירים בשבטי, ואולם אתה הפכתני לרך ונעים והנך נוהג בי כצאן.  ↩

  61. כנוי למליצה.  ↩

  62. כתב וחבר את השיר.  ↩

  63. בשיר הזה קשר את חצי לבו, וחציו השני הניח לחיי עצמו.  ↩

  64. ביום הושענא רבה.  ↩

  65. שמענו צוחה קרובה של בני בקר, שהם גועים וצועקים  ↩

  66. 184  ↩

  67. הלואי שטעינו בדרכנו ולא באנו לבהכ"נ!  ↩

  68. כמו “את ראשיהם” (כמו “הרגו לאבנר”).  ↩

  69. יחטוף.  ↩

  70. ברכת “שלא עשני אשה”.  ↩

  71. קל הדעת כנקבה.  ↩

  72. ולא אדע אם ביום המחר בקום הצר יהי המות נערך לנו או לצרינו.  ↩

  73. השעור: תנה לבך אל כתבי בשבתך ובקומך.  ↩

  74. “רבים” רבוי מן:רב“; ר”ל ביום אשר לא יהיו לך עוד רבנים ומורים, יהי לך מכתבי זה לרב.  ↩

  75. “מאכע דיך בעליעבט” בל"א.  ↩

  76. ואם אין לך, עניהו למצער דברים רכים.  ↩

  77. תן חלק בהונך לכל מי שחסר לו, ובתתך זכור כי גם לך היה (או יוכל להיות) מחסור.  ↩

  78. בעל קנאה.  ↩

  79. מי שקונה ספרים ולא יהגה בהם, דומה לפסח וכו'.  ↩

  80. 198  ↩

  81. גשם נדבות.  ↩

  82. מי שלא יקרא לעזרה בשעת דחקו, מתחיב בנפשו, כחולה שאיננו קורא לרופא.  ↩

  83. המתין מלדבר דבריך.  ↩

  84. כי כן יאחר גם רב–מורה (ר"ל המורה בחצים) לירות את בן–הקשת (ר"ל את החץ), כי אם יתאמץ לכוון היטב אל המטרה בטרם יירה, ואז לא יחטיא אפילו אלי חטה.  ↩

  85. אל תפקיד פקדון בידי איש המגלה סוד.  ↩

  86. אשר תעמוד לאורך ימים.  ↩

  87. בין הסוחרים.  ↩

  88. הרה"ח הרכבי משער בצדק כי את המשל הזה חבר הנגיד על עצמו בעת היותו רוכל עני ויושב בחנות.  ↩

  89. “קנך” – ביתך, בארץ מולדתך. ר"ל טוב לאכול ירק וללבוש שק בארץ מולדת, מלאכול פת נקיה וללבוש משי ולהיות גר בארץ נכריה.  ↩

  90. מי שצריך לעזרתי ישתדל לרצות אותי כמלך, והאיש שאני נצרך אליו יבזני.  ↩

  91. ואולם לא תהיה חבורה של לשון הרע אשר ינגע הלב.  ↩

  92. מי שנוהג כבוד בעצמו ויודע להסתיר מטרת מבוקשו, בסוף ישיג חפצו. ואולם האיש המתנהג כנקלה וחפץ בהתגלות לבו, הוא ידוכא וכו'.  ↩

  93. אך אם יבא ישע לשר נבל יכלה בשמחתו את האנשים שחטאו לו לפנים. (כנראה ראה המשורר בימי נגידותו מקרים כאלה אצל מושלי הברברים).  ↩

  94. אם תאמר לעזור (“לעשות יד”) לחברך, עשה זאת מהרה (וכן גם משל הרומי Bis dat qui cito dat)  ↩

  95. כי מה תועיל תשועתך הגדולה, אם ע"י דחיותיך בלך ושוב תקטן העזרה?  ↩

  96. ואפילו אם.  ↩

  97. בטרם תענה, הכן לך ראיה אשר תמלט אותך ביום שיאמרו שונאיך למצא לך תנואות, באמרם כי חטאת בתשובתך (לפי השערת הח' הרכבי מוסב זה על הוכוחים בעניני האמונה).  ↩

  98. כי האם ישכיל מי שנותן פרוסת לחם לשועל בסוכת שַׁחַל?  ↩

  99. ויותר מאלה ואלה מעטים הם האנשים שיש להם גם עושר גם שכל.  ↩

  100. אבל הזקן לא ישוב לטוב ע"י שוט.  ↩

  101. מלשון סירים וקוצים. ואולי צ“ל סוּרות, מל' ”סורי הגפן נכריה".  ↩

  102. אוי השתדל שיצדקו בתהלתם, ר"ל עשה מעשים טובים עד שתהא ראוי לתהלתם.  ↩

  103. ואולם אם ירבו הגשמים ימיתו מה שהחיו, אבל גשמי פי חכמים וכו'  ↩

  104. החכמים גוערים בבניהם להשיבם לטוב; אבל מי יגער בחכם אם טעה מדרך הטוב?  ↩

  105. אם חפץ אתה להשיב לאיש רע גמולו בראשו, אזי חכה (וגם אם יארכו הימים) עד אשר יהי בך כח לענשו (להרגו).  ↩

  106. ואם המלכים בעצמם נפתלים במעשיהם?!  ↩

  107. כי איך יישר הצל אם לא יתישרו העצים הנוטים את הצל. והמשל יפה מאד, כי ההמון עושה תמיד רק כמעשים הגדולים,כמו שהצל דומה להדבר הנוטה את הצל.  ↩