הֲלֹא תֵדַע אֶל נָכוֹן אֶת הַמִּשְׁקֶפֶת הָעֲגֻלָּה, הַמַּגְדֶּלֶת כָּל דָּבָר פִּי מֵאָה אוֹ גַּם פִּי אֶלֶף. וְאִם תִּקַּח אוֹתָהּ וְהִקְרַבְתָּהּ אֶל עֵינֶיךָ וְהִבַּטְתָּ אֶל טִפַּת מַיִם, וְרָאִיתָ בָהּ אַלְפֵי יְצוּרִים קְטַנִּים נִפְלָאִים, אֲשֶׁר בְּעַיִן עֲרוּמָה לֹא תִרְאֵם. וּבֶאֱמֶת יְמַלְּאוּ הַיְצוּרִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה תָמִיד אֶת הַמָּיִם. הַטִּפָּה תֵּרָאֶה לְעֵינֶיךָ כִּקְעָרָה גְּדוֹלָה מְלֵאָה סַרְטָנִים זוֹלְלִים שׁוֹנִים, הַשּׁוֹרְצִים וְזוֹחֲלִים הָאֶחָד עַל רֵעֵהוּ וְאִישׁ תַּחַת רֵעֵהוּ, וְאָח יֹאכַל אֶת זְרֹעַ אָחִיו אוֹ אֶת רַגְלוֹ אוֹ זְנָבוֹ אוֹ אֲגַפּוֹ, וּבְכָל זֹאת הֵם כֻּלָּם שְׂמֵחִים וְצוֹהֲלִים.

אִישׁ הָיָה בָאָרֶץ וּשְׁמוֹ “הוֹרְמִיז-אוֹרְמִיז”, וַיֶּאֱסֹף הָאִישׁ אֶל בֵּיתוֹ מִכָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר בַּתֵּבֵל, וְאִם קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהַשִּׂיג אֵיזֶה דָּבָר, וְקָסַם בִּקְסָמָיו וּבָא הַדָּבָר אֶל בֵּיתוֹ; כִּי קוֹסֵם קְסָמִים וּמְכַשֵּׁף נִפְלָא הָיָה הוֹרְמִיז-אוֹרְמִיז.

וַיְהִי הַיּוֹם וְהוֹרְמִיז-אוֹרְמִיז יוֹשֵׁב וּמַבִּיט בַּזְּכוּכִית הַמַּגְדֶּלֶת אֶל טִפַּת מַיִם אַחַת אֲשֶׁר לָקַח בְּבִצַּת שְׂדֵה הַקְּבָרִים. וַיַּרְא וְהִנֵּה – מַחֲזֶה נוֹרָא! אַלְפֵי שְׁרָצִים וּרְמָשִׂים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים זוֹחֲלִים וְשׁוֹרְצִים בַּטִּפָּה הַזֹּאת! כָּל הַיְצוּרִים הַקְּטַנִּים הָרַבִּים הִתְנוֹעֲעוּ וַיָּשׁוּטוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיְרַקְּדוּ וַיְפַזֵּזוּ, וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ.

– נוֹרָא הַדָּבָר! – קָרָא הוֹרְמִיז-אוֹרְמִיז – הַאֻמְנָם אִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר בַּעֲדָם? הַאֻמְנָם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בֵּינֵיהֶם סֵדֶר וּמִשְׁטָר כִּי לֹא יִגַּע אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, וְכִי יֵדַע כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת מְקוֹמוֹ? וַיֵּשֶׁב לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת וּלְבַקֵּשׁ עֵצוֹת וְלֹא מָצָא. וַיִּפֶן אֶל קְסָמָיו. – אֶצְבָּעֵם נָא עַתָּה, – אָמַר הוֹרְמִיז-אוֹרְמִיז בִּצְחוֹק, – לְמַעַן אַכִּירֵם. – וַיִּתֵּן רְסִיס דַּם הַקּוֹסְמִים לְתוֹךְ הַטִּפָּה וַיַּאְדִּימוּ כָּל הַיְצוּרִים הַקְּטַנִּים וַיֵּרָאוּ לְעֵין הָרוֹאֶה כְּעִיר גְּדוֹלָה מְלֵאָה פְּרָאִים אֲדֻמִּים.

– מַה זֶה בְיָדְךָ? – שְׁאָלָהוּ אַחַד הַקּוֹסְמִים, אֲשֶׁר לֹא הָיָה לוֹ כָּל שֵׁם.

– אִם תִּמְצָא לָדַעַת מַה זֹּאת וּנְתַתִּיהָ לְךָ, – אָמַר הוֹרְמִיז-אוֹרְמִיז אֶל הַקּוֹסֵם בֶּן-בְּלִי-הַשֵּׁם –אַךְ לֹא עַל נְקַלָּה תִּמְצָא אֶת הַסִּבָּה אִם לֹא יָדַעְתָּ מִקֹּדֶם.

וַיַּבֵּט הַקּוֹסֵם אֲשֶׁר אֵין לו שֵׁם בַּזְּכוּכִית הַמַּגְדֶּלֶת, וְהִנֵּה לְנֶגֶד עֵינָיו עִיר גְּדוֹלָה וְכָל יוֹשְׁבֶיהָ רָצִים הֵנָּה וְהֵנָּה וְכֻלָּם אֲדֻמִּים כְּדָם, נוֹרָא הַדָּבָר! אַךְ עוֹד יוֹתֵר נוֹרָא הָיָה לִרְאוֹת בִּדְחֹף הָאֶחָד אֶת רֵעֵהוּ וְעָלָה עָלָיו וּנְשָׁכָהוּ וְאָכַל אֶת בְּשָׂרוֹ וְטָרַף אֶת זְרֹעוֹ, וּכְרֶגַע מַהְפֵּכָה: הָעֶלְיוֹן לְמַטָּה וְהַתַּחְתּוֹן לְמָעְלָה.

– “רְאֵה נָא, רְאֵה אֶת רַגְלוֹ הִנֵּה הִיא אֲרֻכָּה מֵרַגְלִי! וּפִתְאֹם אֵינֶנָּה!”

וּלְנֶגֶד עֵינָיו יְצוּר קָטָן אֶחָד וּמִתַּחַת לְאָזְנוֹ פִּקָּה¹ קְטַנָּה הַפִּקָּה תַּכְאִיב לוֹ מְאֹד וַיִּתְנַפְּלוּ עָלָיו יְצוּרִים רַבִּים אֲחֵרִים וַיִּטְרְפוּהוּ וַיֹּאכְלוּהוּ וַיַּצִּילוּהוּ מִמַּכְאוֹבָיו. וְשָׁם יְצוּר אֶחָד יוֹשֵׁב בִּמְנוּחָה בַּפִּנָּה כְּנַעֲרָה תַמָּה הַמְּבַקֶּשֶׁת אַךְ שַׁלְוָה וּמְנוּחָה; אַךְ רֵעֶיהָ יַדְרִיכוּהָ מְנוּחָה וְיִמְשְׁכוּהָ אַחֲרֶיהָ וְיִטְרְפוּהָ גַּם אוֹתָהּ וְיֹאכְלוּהָ.

– הֲתוּלִים נוֹרָאִים! – קָרָא הַקּוֹסֵם אֲשֶׁר לֹא הָיָה לוֹ שֵׁם.

– אַךְ מַה זֹּאת לְדַעְתְּךָ? – שְׁאָלָהוּ הוֹרְמִיז-אוֹרְמִיז – הֲתוּכַל לִמְצֹא?

– כֵּן, לֹא דָּבָר כָּבֵד הוּא לִמְצֹא, הֵן זֹאת הָעִיר שׁוּשַׁן אוֹ עִיר אַחֶרֶת גְּדוֹלָה. הֵן כָּל הֶעָרִים דּוֹמוֹת אַחַת לִרְעוּתָהּ.

– טִפַּת מֵי קְבָרִים הִיא. – אָמַר לוֹ הוֹרְמִיז-אוֹרְמִיז.