חָלַמְתִּי אָז עַל אַהֲבָה בּוֹעֶרֶת,

עַל זֵרֵי־הֲדַסִּים וְתַלְתַּלִּים שֶׁל חֵן,

שְׂפָתַיִם מְתוּקוֹת, מָרִים דִּיבּוּרֵיהֶן,

שִׁירִים קוֹדְרִים וּמַנְגִּינָה קוֹדֶרֶת.

חָוְרוּ מִזְּמַן הַחֲלוֹמוֹת וְהֵם פָּגִים,

נְמוֹגָה גַּם הֲזָיָתִי הָאֲהוּבָה!

נִשְׁאַר לִי רַק מַה שֶּׁבְּאֵשׁ־הַלֶּהָבָה

יָצַקְתִּי אָז בַּחֲרוּזִים רַבִּים.

נִשְׁאַרְתָּ אַתָּה, שֶׁיר יָתוֹם! אַךְ הִנָּדֵף וּבְרַח

וְתוּר אַחַר הֲזָיָתִי, שֶׁנֶּעֶלְמָה מִזְּמַן,

מְסֹר לָהּ אֶת בִּרְכָתִי, אִם תִּמְצָאֶנָּה –

הֶבֶל אַוְרִירִי לַצֵּל הָאַוְרִירִי אֶשְׁלַח.