מַה תִּשְׁתּוֹלֵל דָּמִי טָרוּף?

לִבִּי בְּלַהַט מַה שָּׂרוּף?

דָּמִי תוֹסֵס, מַקְצִיף, יִרְתַּח

וְזַעַם־אֵשׁ אוֹתוֹ יִלְחֵךְ.

דָּמִי טָרוּף, תּוֹסֵס, מַקְצִיף

כִּי חֲלוֹם־רַע עָלַי הֵעִיב:

בָּא בֶּן־הַלַּיְלָה הָאָפֵל

וּכְבַד־חָזֶה אוֹתִי טִלְטֵל.

הֵבִיא אוֹתִי לְבַיִת אוֹר

בּוֹ מְהוּמַת צְלִילֵי כִּנּוֹר

וּבְרַק־לַפִּיד וְזִיו נֵרוֹת;

נִכְנַסְתִּי אֶל אוּלַם אוֹרוֹת.

שִׂמְחָה שֶׁל חֲתֻנָּה יֵשׁ כָּאן;

אוֹרְחִים שְׂמֵחִים לְיַד שֻׁלְחָן.

עֵת עַל הַזּוּג עֵינִי נָפְלָה, –

אֲבוֹי! אֲהוּבָתִי הִיא הַכַּלָּה.

הִיא בְּרִגְעָהּ הַמְאֻשָּׁר

וְהֶחָתָן שֶׁלָּהּ אִישׁ זָר:

מֵאֲחוֹרֵי כֵּס־הַכַּלָּה

עָמַדְתִּי בְּלִי אַף מִלָּה.

צְלִילִים בּוֹקְעִים – אֲנִי אִלֵּם;

קוֹל־הַשִּׂמְחָה אוֹתִי עוֹגֵם.

וְהַכַּלָה – אָשְׁרָה בּוֹהֵק.

וְהֶחָתָן יָדָהּ חוֹבֵק.

וּמְמַלֵּא אֶת הַַגָּבִיעַ

שׁוֹתֶה, וְלַכַּּלָּה מַצִּיעַ,

הִיא בְּחִיּוּךְ לוֹ הוֹדְתָה, –

אֲבוֹי! דָמִי הַחַם הִיא שָׁתְתָה.

תַּפּוּחַ־חֵן נָטְלָה הַבַּת

וְלֶחָתָן נָתְנָה בַּיָּד.

לָקַח סַכִּין, חָתַךְ הַפְּּרִי.

אֲבוֹי! אֲבוֹי הֵן זֶה הַלֵּב שֶׁלִּי

רִמְזֵי מַבָּט אָרֹךְ, מָתוֹק,

אֶת הַַכַּלָּה הָאִישׁ יַחֲבֹק

וְאֶת לֶחְיָהּ – שׁוֹשָׁן נוֹשֵׁק,

אֲבוֹי! מוֹתִי הַקַּר אוֹתִי נִשֵּׁק,

בִּי לְשׁוֹנִי כְּמוֹ עוֹפֶרֶת

מִלָּה אַחַת לֹא נֶאֱמֶרֶת.

וְשׁוּב סוֹעֵר, מַתְחִיל מָחוֹל

וְזוּג הַחֵן – בְּרֹאשׁ הַכֹּל.

וּבְעָמְדִי אִלֵּם־כַּמֵּת,

סְבִיבִי מְחוֹלְלִים כָּעֵת;

לָהּ הֶחָתָן לָחַשׁ דְּבַר־מָה,

הִסְמִיקָה, אַךְ לְלֹא חֵמָה.