כָּאן הִשְׁבַּעְתִּי בְּכֹחַ־מִלִּים

הַרְבֵּה גְויּוֹת חִוְרוֹת.

עַכְשָׁיו הֵן אֵינָן רוֹצוֹת לַחֲזֹר

לִמְקוֹמָן אֶל לֵיל הָעֲלָטוֹת.

אִמְרַת־הַקְסָמִים שֶׁל הַמַּיְסְטֶר

שָׁכַחְִתִּי מִפַּחַד־אֵימִים;

עַכְשָׁיו הָרְפָאִים יִמְשְׁכוּנִי

לְמַטָּה אֶל בֵּית־עוֹלָמִים.

הַנִיחוּ, דֶמוֹנִים שֶׁל אֹפֶל!

וְסוּרוּ לִי מִן הַפָּנִים!

עוֹד גָּרָה שִׂמְחָה פֹּה לְמַעְלָה

עוֹד גָָּרָה בְּאוֹר־שׁוֹשַׁנִים.

וְתָמִיד עָלַי לִכְמֹהַּ

אֶל בַּת־הַפֶּרַח בַּת חֵן;

מָה שָּׁוִים כָּל חַיַּי אִם לָהּ

אֶת אַהֲבָתִי לֹא אֶתֵּן.

רַק פַּעַם לְחַבְּקָה רָצִיתִי

וּלְאַמֵּץ אֶת לִבִּי הַנִּסְעָר,

רַק פַּעַם עַל שְׂפָתַיִם וָלֶחִי

לְנַשֵּׁק כְּאֵב הֲכִי מְאֻשָּר!

רַק פַּעַם לִשְׁמֹעַ מִפִּיהָ

מִלַת אַהֲבָה, אֲפַלֵּל.

כִּי אָז עִמָּכֶם בִּן־רֶגַע רוּחוֹת

יָרַדְתִּי לַמָּקוֹם הָאָפֵל.

הָרוּחוֹת הֵבִינוּ כָּל הֶגֶה.

הִנְהֲנוּ בְּמַבָּט זַוְעָתִי.

מְתוּקָה שֶׁלִי הִנֵה בָּאתִי, –

מְתוּקָה שֶׁלִי, אַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי?